יש לי וידוי (ארוך ומיגע)
אולי זה קיטור של הורמונים של הריון ואולי זה משהו שרציתי להגיד ולא היה לי למי.... אני אנסה להסביר את התמונה לעצמי וגם לכם אני נשואה באושר כבר ארבע שנים הגעתי להבנה שצריך לעשות כבר ילד גם בעלי נורא רצה ילד היה לו כבר די לבד ושיגרתי בבית יום אחד הוא החליט שאנחנו פשוט חיבים כלב, טוב ויתרתי לו יש לנו כלבה היה לי קשה להתרגל לעובדה בעצם היא גרמה לנו להיות מזוג לשלישיה נורא קינאתי בה שבעלי אוהב אותה אבל התגברתי בינתיים הבנתי שאין טעם לחכות עוד עם הריון הרי כבר כמו שהיינו פעם לא נחזור להיות החברות החלו להודיע לי שהן בהריון או מנסות ואני החלטתי שזה סימן גם בשבילי...חודש אחד פשוט הפסקתי גלולות ועוד לפני שהספקתי לעכל מה קורה נכנסתי להריון... קיויתי שיהיה לנו בן...אבל נודע לנו שזו בת ואני חוששת שוב שסצינות הקינאה שלי יחזרו ושכשבעלי ובתי יהיו יחד אני לא אוכל לסבול את זה ולהתנהג נורמלי.... מה לעשות?! ממש קשה לי המחשבות ואני כבר ילדה גדולה ואמורה לדעת שכל הריון זה מבורך וזה חלק מתוכניות שעשו לנו מלמעלה אבל יש לי ממש מחשבות משונות לגבי ההריון אני כל הזמן חושבת שאם יכולתי להחזיר את הגלגל הייתי שוקלת קצת יותר את עניין ההריון הלידה ולקיחת האחריות אולי פשוט עוד לא הייתי מוכנה לזה מאז שנודע לי שזה לא בן כמו שקיויתי המצב החמיר למשל יש לי חברות בהריון וגיסתי התעברה אחרי טיפולים וההריון שלהן הרבה יותר מעניין אותי מההריון שלי אני ממש מנסה להתנתק לא הולכת לטיפת חלב לא עושה את כל הבדיקות הפרטיות שבדכ עושים מנסה לתת לזה לעבור בלי יותר מדי ציפיות ותיקוות אומרים לי שזה יעבור לי ושיש יתרונת גם בבנות אבל אני מרגישה כאילו נגמר לי המזל אין לי כל כך מה לעשות בנידון רק להמשיך לקוות שמחר אני אקום על צד יותר אופטימי............ טוב זהו אני חושבת פרקתי קצת מטען חוזרת לעבוד רונית
אולי זה קיטור של הורמונים של הריון ואולי זה משהו שרציתי להגיד ולא היה לי למי.... אני אנסה להסביר את התמונה לעצמי וגם לכם אני נשואה באושר כבר ארבע שנים הגעתי להבנה שצריך לעשות כבר ילד גם בעלי נורא רצה ילד היה לו כבר די לבד ושיגרתי בבית יום אחד הוא החליט שאנחנו פשוט חיבים כלב, טוב ויתרתי לו יש לנו כלבה היה לי קשה להתרגל לעובדה בעצם היא גרמה לנו להיות מזוג לשלישיה נורא קינאתי בה שבעלי אוהב אותה אבל התגברתי בינתיים הבנתי שאין טעם לחכות עוד עם הריון הרי כבר כמו שהיינו פעם לא נחזור להיות החברות החלו להודיע לי שהן בהריון או מנסות ואני החלטתי שזה סימן גם בשבילי...חודש אחד פשוט הפסקתי גלולות ועוד לפני שהספקתי לעכל מה קורה נכנסתי להריון... קיויתי שיהיה לנו בן...אבל נודע לנו שזו בת ואני חוששת שוב שסצינות הקינאה שלי יחזרו ושכשבעלי ובתי יהיו יחד אני לא אוכל לסבול את זה ולהתנהג נורמלי.... מה לעשות?! ממש קשה לי המחשבות ואני כבר ילדה גדולה ואמורה לדעת שכל הריון זה מבורך וזה חלק מתוכניות שעשו לנו מלמעלה אבל יש לי ממש מחשבות משונות לגבי ההריון אני כל הזמן חושבת שאם יכולתי להחזיר את הגלגל הייתי שוקלת קצת יותר את עניין ההריון הלידה ולקיחת האחריות אולי פשוט עוד לא הייתי מוכנה לזה מאז שנודע לי שזה לא בן כמו שקיויתי המצב החמיר למשל יש לי חברות בהריון וגיסתי התעברה אחרי טיפולים וההריון שלהן הרבה יותר מעניין אותי מההריון שלי אני ממש מנסה להתנתק לא הולכת לטיפת חלב לא עושה את כל הבדיקות הפרטיות שבדכ עושים מנסה לתת לזה לעבור בלי יותר מדי ציפיות ותיקוות אומרים לי שזה יעבור לי ושיש יתרונת גם בבנות אבל אני מרגישה כאילו נגמר לי המזל אין לי כל כך מה לעשות בנידון רק להמשיך לקוות שמחר אני אקום על צד יותר אופטימי............ טוב זהו אני חושבת פרקתי קצת מטען חוזרת לעבוד רונית
יש סיכוי ..... (אני אף פעם לא רציתי לדעת מה זה, אשתי היתה צריכה לשמור בבטן, זה היה מצחיק תמיד לשאול את המילדת - מה זה ? היום הרי כולם יודעים ...