אז ככה..
קודם כל ברוכה הבאה. כמו שכתבה מריונת, אני במצב שלך. יש לי ילד אחד, מבחירה. הוא כבר ילד גדול, בן 14.5 והוא היה מתוכנן לחלוטין, בדיוק כמו שבצורה מתוכננת החלטנו לא להביא עוד ילדים. למה? כי לא בא לנו. כמו שלא בא לנו לחיות בקיבוץ למשל או להצטרף לכת של הארי קרישנה או לגדל לול תרנגולות. וזו סיבה מספיק טובה. אני עצמי בת יחידה ואני חושבת , בשיא הצניעות, שיצאתי לא רע בכלל, בטח שלא גרועה יותר מאנשים סביבי. במדינה שלנו, לעשות ילד אחד ולא לרצות יותר, זה "פשע" בדיוק כמו לא לרצות ילדים בכלל. כנראה שיש סף של שניים שלושה ( תלוי במין של השניים הראשונים, אם זה אותו מין אז "ברור" שצריך לנסות פעם שלישית בשביל הגיוון), ואם את לא מגיעה ל"סף" הזה אז "בטח משהו דפוק אצלך". אני כבר שמעתי את כל השכנועים האפשריים ל"למה צריך עוד ילד" החל מ"כדי שלא ישעמם לילד הראשון " ועד "כי במדינה שלנו לכי תדעי מה יכול לקרות" ( וכאן בא לי לרצוח את מי שאומר את זה..). כבר עשו מחקרים על מחקרים ולא הגיעו לשום מסקנה שאומרת שילדים שיש להם אחים מאושרים יותר או מאושרים פחות. הדבר היחיד שגילו היה שככל שיש יותר ילדים, כך ההשקעה בכל אחד מהם יורדת ( מה שהגיוני כי יש אותו זמן ואותם משאבים על יותר אנשים). הסיבה היחידה לעשות ילדים , או לעשות עוד ילדים היא רצון כנה בילדים. לא בגלל שהדודה אומרת ולא בגלל שהשכנים מדברים. השאלה האם את אישית רוצה ילדים. וקחי בחשבון שכל נימוק הוא לגיטימי, כולל נימוקים שאולי יתפסו בעיני החברה כאנוכיים ! . גם "אני לא רוצה לקום בלילה" הוא לגיטימי וזכותך המלאה , וגם "אני לא רוצה לעבור הריון" הוא גם לגיטימי! והכל בסדר גמור, את לא חייבת כלום לאף אחד, לא לסבתא, לא לשכנה ולא למאזן הדמוגרפי של מדינת ישראל.
