יש לי כמה שאלות

[maya111]

יש לי כמה שאלות

שלום לכולם, מקריאת הודעות רבות בפורום עולה הרושם כי הפחד מלגמגם והמודעות לכך תופסים חלק חשוב בגמגום. אבל בכל זאת זה נשמע מוזר כי נראה לי יותר הגיוני שמי שכבר מגמגם שנים רבות היה צריך להתרגל לכך ולהשלים עם זה ולא לנסות להסתיר את זה (מה עוד שהסביבה שלו מכירה אותו כמגמגם).האם אני טועה? מעניין אותי לדעת מניסיונכם האישי האם גם דיבור יומיומי גם הוא מלווה בלחץ וחרדה או שזה קורה רק באירועים חריגים כמו דיבור בפני קהל? בכלל מה אתם חושבים אם היו עורכים ניסוי ו'משתילים' לאנשים מבוגרים שמעולם לא גמגמו פחד מלגמגם ועיסוק בנושא. נראה לכם שהם היו מתחילים לגמגם רק מזה?

 

[yaronil2003]

אני מניח שאת/אתה לא מגמגמים

אלא מתענינים מסיבות אחרות, אנסה לענות (אני כמובן מדבר בשם עצמי אבל אני מעריך שהרוב יסכימו איתי): גימגום הוא מום שלא משלימים איתו לעולם למרות שזה לא רציונלי. כנראה שאחת הסיבות היא שהחברה אינה תופסת את הגימגום כמום "לגיטימי". זה לא כמו רגל קטועה או משותקת. הגימגום הוא מושא לבדיחות ומערכונים ואנשים חסרי סבלנות למגמגמים. כל דיבור מלווה בלחץ וחרדה אם יש שומע. הפחד מגימגום או העיסוק בנושא הוא לא הגורם הבסיסי לגימגום, הוא יכול להוסיף ורוגע ונינוחות מפחיתים גיגמגום אבל זה גורם משניץ

 

[maya111]

תשובה

אתה כותב "שכל דיבור מלווה בלחץ וחרדה אם יש שומע". זה נורא קשה ונראה לי שאתה מאד מקצין(למשל זה נכון עם מישהו מהמשפחה שלך??..) אם המצב שאתה מתאר נכון אז היית צריך להיות כל הזמן (למעשה כל החיים) חרד ולחוץ!! חוץ מזה קראתי באחד הפרסומים של אמבי כי אחת הגישות העיקריות לטיפול היא שלא ניתן להתגבר על הגמגום עצמו אבל ניתן לשלוט בפחד מפניו ומההימנעות ממנו ולהפוך אותו לבלתי מזיק. יש דוגמאות רבות לאנשים מגמגמים שלא מנסים להסתיר את הגמגום וחיים איתו בשלום. למשל, רונאל פישר שמגיש תוכנית טלויזה והוא מגמגם. יש לו תוכנית נהדרת והוא כריזמטי ונהדר ועובר מסך מצויין. אפילו יצא לי לשמוע אותו בתוכנית מסטלבט קצת על הגמגום שלו.

 

[yaronil2003]

"לחץ וחרדה" זה ענין של מידה.

ברור שכמות הלחץ והחרדה לפני מצגת שעלי לערוך לקהל של 100 שומעים/צופים שונה לאלו לפני שאני מדבר למשפחתי סביב השולחן. אבל גם אז יש מחשבה "איך" להגיד, באלו מילים לבחור וכו' שהם תוצאה של פחד מהיתקעות. וכן, כל החיים יש מידה מסוימת של לחץ לפני דיבור. אני גם מכיר מגמגמים שלכאורה (אני לא בוחן לב וכליות) לא לחוצים לפני דיבור, אני לא מכיר כאלו שמסתלבטים על חשבון הגימגום. אם תבדוק/י את כל ההודעות בפורום הזה ובקודמו תגיע/י למסקנה שכנראה רוב המגמגמים לחוצים לפני דיבור. זה לא סטטיסטי אבל אינטואיטיבית זה משתקף. לעניות דעתי רוב המגמגמים לא ממצים את הפוטנציאל האישי בגלל הגימגום. זה עצוב אך זאת עובדה. הייתי שמח לדעת מה מניע אותך בנושא הגימגום.

 

[shuky63]

מהרגע שאדם נעשה מודע לדרך שהוא

מפיק את הדיבור שלו,הוא מפתח צורת דיבור לא נכונה.מי שלא גימגם אף פעם מפיק את הדיבור שלו בשליטה אוטומטית של המוח.כשאדם מתחיל לחוות חוסר שטף מסיבות נאורולוגיות\גינטיות והסביבה מגיבה לחוסר שטף הזה בתגובות שליליות הוא קולט שמשהו לא בסדר בדיבור שלו נכנס לפניקה ומתחיל לנסות לשלוט בהפקת הדיבור שלו באופן מודע.זה דבר שמאד קשה לעשות בהצלחה כי בדיבור רגיל יש 16 תנועות בשניה של אברי ההגוי ורק החלק האוטומטי במוח מסוגל לשלוט בהם בצורה תקינה.במצבים נינוחים כשהאדם לא לחוץ הוא יצליח להוציא דיבור שוטף בצורה הזאת אבל זה עדין דיבור לא נכון.ברגע שהוא קצת לחוץ הוא מאבד שליטה.לדוגמה כשצריך להוציא צליל "מ" צריך לכווץ את השפתיים בכח מסויים ואת זה המח בצורה אוטומטית עושה במדויק אבל ברגע שאדם מתוח מנסה לעשות את זה במודע הוא מכווץ קצת יותר מידי חזק ונתקע. כלומר הסיבה שמגמגם לא מדבר בשטף גם כשהוא נינוח היא הפקת הדיבור המודעת במקום אוטומטית.פשוט הרגל מגונה. מי שלא מגמגם אין לו את ההרגל הזה לכן גם במצבים שאדם מרגיש שכאן הוא הולך לגמגם הוא לא יגמגם כי הוא מדבר נכון ונותן למוח לשלוט בדיבור.אדם לא מגמגם יגמגם רק במצבים מאד קיצוניים של פחד.המחשבה שהוא הולך לגמגם נובעת רק מפחד הקהל שלו.

 

[RobinhooDw]

maya111

בקשר למה שאמרת "שאולי אנחנו בעצם בלחץ ופחד כל החיים" כמגמגם אני יכול להגיד לך שכן. להתגבר ולהשלים עם הגמגום זה כמו להתגבר על כאב שלא עוזב אותך יחד עם זאת הכאבים המלווים עם תוצאות הגמגום עצמו. הסיבה היחידה למה אנחנו לא מותרים ואומרים דיי נמאס לי לחיות ככה היא משום שאיננו יודעים, מאז שנולדנו הרגשנו כך ואיננו יודעים איך מרגיש אדם שלא מגמגם ושלא מרגיש רע כל החיים. קיבלת מכה ביד, כאב לך כמובן, אך מה אם הייתה מרגיש את אותו הכאב כל החיים, הייתה מרגיש את הכאב?

 

[dolphin m]

תגובה קטנה

אני יודע מה זה לא לגמגם. התחלתי לגמגם בגיל 8, ועד אז הספקתי לנאום בטקס יום השואה בבית ספר וגם בכנס כלשהו. וגם אצל ברברה, בגיל 11, יצא לי להגיד משפט או שניים ממש חלקים.

 

[RobinhooDw]

משפט אחד או שניים?

אתה מתכוון שהצלחת להוציא משפט אחד או שניים ממש חלקים כל חייך? אני לא מבין. מה שאני מתכוון זה לא להוציא משפט אחד או שניים חלקים או אפילו שיחה כמעט חלקה, אני מדבר על לא לגמגם בכלל, גם במצבים הקשים ביותר ובכל שעות היום. שמתי לב, שכמגמגם הייתי "עובר" את החיים, הכוונה היא שעשיתי את מה שדרוש ומה שאנשים רוצים ממני וגם לא נהיניתי לדבר. אך השנה התחלתי לחיות למען עצמי, נהיניתי לדבר וכן גם נהניתי לעבור את החיים איך שאני רוצה. לדעתי הגמגום מונע ממך את האפשרות לעשות את מה שאתה רוצה לעשות. כלומר גם אם לא תרצה לעשות משהוא כמו למשל "לדבר" אתה חייב כי אין לך ברירה, כשה אתה מתחיל להנות מלעשות את הדברים היום יוממים הנדרשים הכל נראה אחרת.

 

[dolphin m]

מה לא היה ברור...

התחלתי לגמגם בגיל שמונה וחצי. עד אז לא גימגמתי וגם נאמתי פעמיים מול קהל גדול. מאז שהתחלתי לגמגם בגיל 8 וחצי יצא לי להגיד משפט או שניים חלקים אצל ברברה, וזה היה כשהייתי בן 11. וברור שהגמגום מעיק עלי אין פה מה להסביר.

 

[RobinhooDw]

wow

קשה לי להאמין בטח קשה לך נורא, אני מעריץ אותך! איך אתה עובר את היום? לגמגם זה דבר אחד, אבל לא להוציא משפט כל החיים זה דבר אחר. לנאום מול קהל במצב שלך זאת גבורה לדעתי. אתה אדם חזק אין לי ספק.

 

[dolphin m]

?

לא נאמתי מול קהל כשהייתי מגמגם!! לפני שהתחלתי לגמגם נאמתי! מה זאת אומרת "איך אתה עובר את היום"?

 

[RobinhooDw]

בן כמה אתה?

 

[dolphin m]

בן 17 בדצמבר

 

[dafnanor]

,תגובה

אז למרות מה שכתבת אתה כן אומר שבשנה האחרונה שינית גישה והתחלת להנות מהחיים. מכאן ניתן להסיק שאתה כבר לא כל כך לחוץ כמו שהיית נכון??? בכלל זה הכל עניין של גישה. הגמגום הוא מום אין ספק אבל זה תלוי באישיות של האדם מה הוא עושה עם עם זה ויש הרבה דוגמאות לכך. ענו לי כאן שאם אקרא את ההודעות בפורום זה ובקודם אקבל את הרושם שכל מי שמגמגם לחוץ ומדוכא אבל אני חושבת שההוכחה לכך שזה לא נכון היא בעובדות מספריות פשוטות: יש כ-1% של מגמגמים באוכלוסיה ז"א בערך 60,000 בארץ. בפורום יש גג שבגג 60 אנשים (ועוד הגזמתי) ז"א רק 0.1% מאוכ' המגמגמים וזה יכול להעיד שאולי רוב המגמגמים חיים בשלום עם עצמם ולא זקוקים לפורום. חוץ מזה המדגם בפורום כה קטן שהוא בשום פנים לא יכול לייצג את כל האוכלוסיה ואולי להיפך להקצין?

 

[RobinhooDw]

שיניתי גישה נכון

אבל זה רק משום שהפסקתי לגמגם, והרגשתי טוב! התכוונתי שהגמגום הוא הפעיל והגישה זה הסביל... לא אני לא חושב שיש מישהוא שחי בשלום עם הגמגום שלו. אולי פשוט הרבה מגמגמים לא מודעים לפורום? זאת דעתי אני ב"פוקס" ראיתי אותו באתר של אמבי. אולי אפשר לפרסם אותו ב walla או משהוא כזה!

 

[yaronil2003]

לדפנה או מייה או כל שם שתבחרי

כדאי לדייק. יש הבדל בין לחוץ ומדוכא ולא קראתי מישהו שטען שהוא מדוכא כל חייו. לא ברור לי מהיכן ה- 1% שלקחת, זה תלוי בהגדרה. אני מכיר אחוזים הרבה יותר גבוהים של מה שקרוי "הפרעת שטף דיבור". יש להפריד בין גימגום כבד וקל. אני מסכים שיש מגמגמים שפחות או בכלל לא לחוצים ומקבלים את עצמם. לא הבנתי את המונח "זקוק לפורום" ?!

 

[mgamgem]

טיפים למבקר/ת חדש/ה באתר

1. התגובות על ההודעות שלי (3.7, 10.7, 17.7...) יכולות ללמד על סוג האנשים בפורום. 2. התגובות של שוקי הן הכי ענייניות. 3. אל תתאמץ/צי לנסות לשכנע פה אנשים.

 

[shuky63]

את צודקת דפנה.גם לדעתי וכתבתי על

זה בפורום בעבר מרבית המגמגמים חיים עם זה בשלום ולכן לא עושים את הפעולה הפשוטה של הקשת הערך גימגום במנוע חיפוש כל שהוא דבר שהיה מביא אותם לפורום או לאתר אמ"בי ודרכו לפורום.יש להוריד גם את אלה שאין להם גישה לאינטרנט,אליהם קשה להגיע. הערך של 1% הוא באמת ערך סטטיסטי כלל עולמי אבל אף פעם לא הבנתי 1% ממה?האם מכלל האוכלוסיה או מהאוכלוסיה הבוגרת כי בקרב ילדים קטנים האחוז גבוה מאד והגימגום נעלם מעצמו אצל רובם. יצא לי לפגוש פה ושם את המגמגמים האלה שפשוט לא מתיחסים לגימגומם.הם היו מגמגמים קלים.באוניברסיטה היה אחד כזה שפשוט לא הפסיק לדבר והיה משתתף באופן קבוע בשיעורים יותר מכולם.לא העזתי לשאול אותו על כך כי פחדתי להזיק לו.לגרום לו להיות מודע פתאום לבעיה שאולי הוא אפילו לא חושב עליה. אז נכון אנחנו במיפגשים של אמ"בי וכאן מהווים מיעוט בקרב המגמגמים,אבל דוקא בגלל זה האוירה משפחתית ונעימה גם בפורום וגם באמ"בי.