יש לי נכד בן 3 שהוא גם סקרן וגם מרדן (בנוסף על היותו מתוק אש

יש לי נכד בן 3 שהוא גם סקרן וגם מרדן (בנוסף על היותו מתוק אש

הבחור נוטה לנטוש את הוריו ולצאת למסעות חקר בלי להביט אחורה. מכיוון שזה מסוכן, בכל פעם שזה קורה, אמו לוקחת אותו מיידית הבייתה כדי שילמד שאם הוא מפר את הכללים, הפעילות המהנה נפסקת מיידית.
אבל כאשר היא לוקחת אותו הבייתה, הוא מגיב בתוקפנות מילולית כלפי אמו.

מה עושים ???
 
התשובה היא כמובן - לצאת יחד איתו למסעות חקר מבוקרים

הרי מרוב אטימות שלכם אתם גם לא שמים לב שבודאי יש לו שאלות לגבי החקירות שלו אבל כמובן היא שאין לו עם מי לדבר ואת מי לשאול- כי המבוגרים סביבו סתומים בלחץ.

לקחת אותו לטיולים , לספארי, לרכב על סוסים, לקחת ביחד איתכם נייד - ולשאול אותו אתה יודע מה זה הפרח הזה. זה כלנית, אתה יודע מה זה החיה הזו זו פרה - היא עושה ככה וכה
ושאלות שלא יודעים פותחים ויקיפדיה וקוראים ביחד איתו.
 
לא מתרגשים ומבהירים שאלימות מילולית לא מתקבלת ב-
.

אני בעד לתת לילד להיחשף לדברים, אבל כמובן הכל חייב להיות עם גבולות.
להסתובב לבד זה גבול שחייבים להציב-יכולים לקרות כל כך הרבה דברים,זה מאוד מסוכן.
&nbsp
חשוב גם להדגיש מה כן ולא רק להתייחס ל...מה לא
 

אמרלדה

Active member
התוקפנות המילולית חמורה מאוד, כי היא הרגל

שיצוץ כל החיים, בכל פעם שלא ימצא חן בעיניו משהו.
וגם לסכן את עצמו זה חמור.
ואני לא אשת מקצוע, אבל מרגישה שצריך פה איש מקצוע. זה לא דבר של מה בכך.
ולא בטוחה שלקחת אותו הביתה על המקום זה הדבר הנכון לעשות.
אני הייתי מתייעצת. אפילו בתחילה מקבלת עצות בפורום מנוגד לחוכמת ההמונים -
בפורום בעלי מקצוע. ואם לא הולך, אז הולכת להתייעץ בפרטי.
טעויות שעשיתי בתגובותיי התמימות לילד, אני משלמת עליהן מחיר כבד עד היום,
כשכבר לו יש ילדים. לא להזניח.
 

sheketz

New member
מה עושים? מתמודדים.

זה בסדר לרצון להגן על הזאטוט, הוא רק בן שלוש.
וזה בסדר שהוא מגיב לא טוב כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה. כי ככה בני שלוש מגיבים.
שורה תחתונה, כן צריך ואפשר לעמוד במחאות של בן שלוש חמוד ומתוק, כשמדובר
בהגנה עליו. החיים הם לא רק סוכר ולפרח יש גם קוצים. מצד שני לא לעשות מזה מלחמת עולם
למרות שמבחינת הזאטוט זו ניראית מלחמת עולם. וכן , אפשר לתת לו להיות סקרן וקצת מרדן
בתוך הגבולות שמציבים לו ההורים שלו.
 

mykal

New member
הייתי מחלקת תשובתי לשני חלקים.

האחד, צריך לדעת שילד בגיל הזה סקרן --זו תכונה מבורכת וחשובה כשעצמה,
וצריך להזהר לא לקלקל ולמנוע אותה.
ומצד שני--צריך לגעת שגיל 3 נקרא בשפת הפסיכולוגים, גיל המרד הראשון,
כלומר ההתנהגות הזו טבעית ולא חריגה.
ידיעת הדברים האלה, אמורה להנחות את ההתנהגות ההורית, אולי לתת לילד דברי גרוי
למלא את הסקרנות שלו בתוך תחום האפשר, כדי שלא יסכן את עצמו.
ויוכל להנות מגילויים ויתענין במקום שבו זו אפשרות בטוחה.

השני-- האלימות שהילד מפגין או כפי שהוגדר תוקפנות מילולית, מצריכה גבולות,
אבל מניעת ההנאה היא גם סוג של תוקפנות, אולי במקום זה--להצטרף אליו 'במסע' שבחר,
להראת לו איפה אורבות הסכנות, ללמד אותו לבקש.
פשוט לא להשתמש בהכרח בעונש תקיף, אלא בהסברים.
 

Arana

Active member
מנהל
ממליצה גם להאזין לתוכנית של מיכל דליות

יש לה תוכנית רדיו לייעוץ להורים בכל יום שישי בין 10:00-12:00 ב-103FM. פעמים רבות פונים אליה עם בעיות דומות למה שאתה מתאר:
http://103fm.maariv.co.il/programs/program.aspx?c41t4nzVq=IM

אפשר לחפש בארכיון התוכנית לפי מילות מפתח שמתאימות למקרה שלכם ולראות אם יש שיחה שנראה לכם שעונה על הבעיה.

ואם לא, ניתן להשאיר פרטים דרך "צור קשר" וייתכן שיעלו את ההורים לשידור החי לשוחח עם מיכל. בדרך כלל היא נותנת בשידור פתרון כלשהו או דרך התמודדות, במקרים מסוימים ממליצה על ייעוץ משפחתי או הדרכת הורים.
 
למעלה