עד הקצה ומעבר לו
New member
יש לי סבלנות
נזכרתי בזה עכשיו:
בפגישה שלנו, בארוע, ישבנו זה לצד זו.
שוחחנו אכלנו צחקנו, כמה צחקנו.
כ'כ התחברנו, מהרגע הראשון, כאילו שאנחנו מכירים כל החיים ולא רק רגע אחד לפני.
המתח הזה היה באויר... כל מבט, כל מילה, כל חיוך, כל קול צחוק שנשמע באויר.
כ'כ רציתי לגעת בך.
כ'כ רציתי שתגע בי.
כ'כ רציתי שתקח אותי, שתלך אחרי, שאלך אחרייך,
שתדביק אותי לקיר.
הרגשתי את זה - הרגשתי את הלשון שלך נדבקת ללשון שלי, כשאתה משעין אותי על הקיר בחוץ, ליד הים.
מנשק אותי חזק ומלא תשוקה.
מכניס את ידך מתחת לחולצה הלבנה שלי, מוצא דרכך מתחת לחזיית התחרה הלבנה.
ממולל את הפטמה הזקורה, היא כ'כ הכאיבה לי, חיכתה למגע היד החמים.
אני שעונה על הקיר המאוייר המקסים שם, אתה מצמיד אותי אליו חזק, מנשק, מלטף.
אני מרימה את הברך ומרגישה את הזין הזקור מתחת למכנסיים הדקיקות שלך.
השמש שוקעת וכולם מביטים מהחלונות, אבל אנחנו רואים ואינם נראים.
דבוקים לקיר, מתחרמנים בלהט.
אתה מרים את החצאית שלי ומכניס את היד מתחת לתחתונים הדקיקים, שמזמן התרטבו, עוד ברגע שלחצת את ידי, ברגע שנכנסתי והכירו בינינו בנימוס.
זה היה רגע מיוחד - הרגשתי את זה ביד שלך, במבט שלך, בחיוך שלך.
עכשיו היד שלך מלטפת את הכוס שלי, מרפרפת בין השפתיים, מוצאת את הדגדגן הנחבא.
אצבע שלך מלטפת אותו, מנפחת אותו, מוציאה את כל מיציי אליו.
אתה נושם בכבדות בתוך אוזני.
הברך שלי מתחככת בזין שלך ואני לא מתאפקת, מכניסה יד מבעד למכנסיים, מסיטה מעט את התחתונים ומרגישה את הזין הקשה בין אצבעותיי.
דמדומים, השמש כבר ממש בסוף שקיעתה ואנחנו שקועים בעצמנו.
מתלטפים מלטפים מתנשקים מתנשמים.
אני מרגישה את זה.
אני יודעת את זה.
הסיפור הזה לא נגמר. בעצם עוד לא באמת התחיל.
.
.
.
מוקדש לך, שויתרת.
לא שופטת, מבינה את המורכבות ויחד עם זאת יודעת שהכל אפשרי. החיים יפים.
ואני... נזכרת ומפנטזת ויודעת שהאש הזו שניצתה בינינו טרם כבתה. היא בוערת בך כפי שהיא בוערת בי. שנינו יודעים את זה.
האש הזו בוערת ויבוא היום והיא תתממש. יש לי סבלנות.
נזכרתי בזה עכשיו:
בפגישה שלנו, בארוע, ישבנו זה לצד זו.
שוחחנו אכלנו צחקנו, כמה צחקנו.
כ'כ התחברנו, מהרגע הראשון, כאילו שאנחנו מכירים כל החיים ולא רק רגע אחד לפני.
המתח הזה היה באויר... כל מבט, כל מילה, כל חיוך, כל קול צחוק שנשמע באויר.
כ'כ רציתי לגעת בך.
כ'כ רציתי שתגע בי.
כ'כ רציתי שתקח אותי, שתלך אחרי, שאלך אחרייך,
שתדביק אותי לקיר.
הרגשתי את זה - הרגשתי את הלשון שלך נדבקת ללשון שלי, כשאתה משעין אותי על הקיר בחוץ, ליד הים.
מנשק אותי חזק ומלא תשוקה.
מכניס את ידך מתחת לחולצה הלבנה שלי, מוצא דרכך מתחת לחזיית התחרה הלבנה.
ממולל את הפטמה הזקורה, היא כ'כ הכאיבה לי, חיכתה למגע היד החמים.
אני שעונה על הקיר המאוייר המקסים שם, אתה מצמיד אותי אליו חזק, מנשק, מלטף.
אני מרימה את הברך ומרגישה את הזין הזקור מתחת למכנסיים הדקיקות שלך.
השמש שוקעת וכולם מביטים מהחלונות, אבל אנחנו רואים ואינם נראים.
דבוקים לקיר, מתחרמנים בלהט.
אתה מרים את החצאית שלי ומכניס את היד מתחת לתחתונים הדקיקים, שמזמן התרטבו, עוד ברגע שלחצת את ידי, ברגע שנכנסתי והכירו בינינו בנימוס.
זה היה רגע מיוחד - הרגשתי את זה ביד שלך, במבט שלך, בחיוך שלך.
עכשיו היד שלך מלטפת את הכוס שלי, מרפרפת בין השפתיים, מוצאת את הדגדגן הנחבא.
אצבע שלך מלטפת אותו, מנפחת אותו, מוציאה את כל מיציי אליו.
אתה נושם בכבדות בתוך אוזני.
הברך שלי מתחככת בזין שלך ואני לא מתאפקת, מכניסה יד מבעד למכנסיים, מסיטה מעט את התחתונים ומרגישה את הזין הקשה בין אצבעותיי.
דמדומים, השמש כבר ממש בסוף שקיעתה ואנחנו שקועים בעצמנו.
מתלטפים מלטפים מתנשקים מתנשמים.
אני מרגישה את זה.
אני יודעת את זה.
הסיפור הזה לא נגמר. בעצם עוד לא באמת התחיל.
.
.
.
מוקדש לך, שויתרת.
לא שופטת, מבינה את המורכבות ויחד עם זאת יודעת שהכל אפשרי. החיים יפים.
ואני... נזכרת ומפנטזת ויודעת שהאש הזו שניצתה בינינו טרם כבתה. היא בוערת בך כפי שהיא בוערת בי. שנינו יודעים את זה.
האש הזו בוערת ויבוא היום והיא תתממש. יש לי סבלנות.
