מיכאל אלצופין
New member
יש לי סימפטיה, סיפור/1
שבוע טוב, אני שב לפורום אחרי שנתקעתי קלות. זה לא שאני לא יכול לשבור מחסום כתיבה או ששבוע צפוף מדי הורס אותי. אבל השילוב של שניהם ביחד זה כבר סיפור אחר לגמרי. בשעה שאני מקווה כי היא טובה אני מפרסם כאן את הסיפור הבא. תהנו... יש לי סימפטיה מיכאל אלצופין תא המילוט היה קבור כדי מחציתו בחול. יכולתו להיפתח משני צדדיו סיפקה אבטחה למקרים כאלו. זיו חש את הדם מעיק על רקותיו כשהתעורר מהזרם החשמלי החלש שהועבר אליו דרך הצמיד שעל פרק ידו. מעטים הקפידו לענוד אותו בבהלה של ליל אמש. לכשיבוא תורם להתעורר ולזחול מהתא שלהם יתבצע הדבר על ידי מנגנון חלופי, בעל אופי פחות קוסם. רגליו של זיו בעטו במכסה התחתון של התא בו היו מצוי בתנוחה מקופלת. רק ילדים היו מתמקמים בנוחיות בתאים הקטנים שדמו לחביות מתכתיות ואדם הגבוה מזיו היה נאלץ לשוב לתנוחה עוברית ראשונית על מנת לנסות להציל את חייו. זיו זחל מן התא ונעמד על רגליו, הוא התאושש והחל לבחון את מצבו. ראשו כאב מהעילפון בו היה שרוי עד לא מזמן ויובש הציק בגרונו. הוא בהה בקופסא ממנה יצא, התקועה במדרון החולי שמולו. המצנח היה שמוט לימין הקופסא, מחובר אליה בצידה. המכסה התחתון שכב מעט מאחוריו ואליו הוצמדו חפצים חשובים אותם הוא עתיד לאסוף. המקום אליו נקלע נראה לו סביר. האור נראה כאור יום רגיל והטמפרטורה נמוכה למה שמצופה משטח פתוח וחשוף בשעה שדמתה לתחילת הצהרים. הקרקע חומה צהובה מכוסה בחול המעורב בטרשים קשים. קצותיו המתונים של מדבר, זיו ניחש. לא היה לו שעון לקבוע את הזמן שעבר מן ההתעוררות הבהולה. הוא שיער שעברו חמש שעות מאז התאונה. התאים שנפלטו מהספינה המתפרקת מצאו דרכם לכוכב הלכת הקרוב ביותר. אלמלא הכוכב הם היו מופקרים להיסחף בחלל. לעת עתה זיו היה חי וזה הספיק לו. הוא ידע שהוא נטול יכולת ליצור קשר עם איזשהו גורם מחוץ לכוכב הלכת ושאין לו דרך להשיג עוד מידע הנוסף על הפרטים המתבקשים מעצמם שניצבו מול עיניו. הוא ידע שעליו לעשות משהו. כל דבר. הוא ניגש אל המכסה הזרוק. את חלקו החיצוני עיטרו פסים כסופים. לוחות סולריים שמטרתם לספק לתא את מעט החשמל לו היה זקוק. 'כיצד יכולים התאים הקטנים האלה לספק איזושהי אנרגיה בכלל...' חשב זיו לרגע. הוא ידע שלאו דווקא זו צריכה להיות המחשבה הראשונה שפוקדת אותו במצב אליו נקלע. הדבר לא היה מפתיע את כל האנשים שתמיד אמרו לו שהוא קצת אדיש. הוא ניתק את המנשא שהיה מחובר למכסה. חשף את רצועותיו ונטלו על גבו אחרי ששתה מעט מים. הוא לא היה כבד יותר מדי כך שזיו החליט להשאיר בו את זוג הנעליים שהיו בו, המותאמים למידתו. את נעליו הוא הקפיד לנעול רגע לפני שנתכנס אל תא המילוט. בבגדי השינה הקלים שלגופו, מסתמך על מה שחברת הנופש סיפקה כבטחון לנוסעיה, הוא החל ללכת ללא מטרה מוגדרת. המדרונות החוליים הגיעו לגובה מותניו ויצרו מבוך בחול הרך. זיו עלה על המדרון וניצב על מישור רחב בו נשזרו שתי וערב פלגים נמוכים ורחבים. האופקים היו נקיים למעט האופק הצפוני בו נראה רכס הרים. הוא הבחין במצנח שמוט והחל להתקדם לעברו בהחלטיות. התוצאה הראשונה של שיטוטיו. הוא ירד באחד המדרונות בעקבות התפתלות מיתרי המצנח. התא, השכוב על צדו, היה חתום בשני קצותיו. זיו כרע לידו ודפק עליו קלות באגרופו. למעשה זה לא הייתה משמעות מעשית. זיו ייצב בזריזות את התא ומיקם אותו במאונך על האדמה כשהחלק התחתון פונה מטה. הוא הכיר את התאים האלה היטב. מנגנון הפתיחה של תא היה מכני ומי שרצה לפתוח אותו מבחוץ היה צריך להסיט מנוף ולשלוף את המכסה. אחרי שזיו פתח את התא הוא מצא את עצמו רץ ממנו והלאה ומטפס חזרה על אחת המדרונות. הוא היה צריך לקחת את האפשרות הזאת בחשבון. לא כל הנחיתות היו רכות כמו שלו. הוא חזר אל התא וסגר אותו. אם עליו לבלות בכוכב זה את יומו האחרון הוא העדיף לעשות זאת מבלי ייסורי מצפון על הפקרת גופה בשמש. מודע מעט יותר לאופי הגרוע של מצבו הוא המשיך ללכת, מכוון פעמיו באופן בלתי מודע להרים שבאופק הצפוני. תא נוסף ניצב על דרכו. כעת זיו חשב מעט יותר לפני שניגש לפתוח את התא. הוא נזכר שאפשר להעיר את הניצול גם מבחוץ. צריך רק להסיט מנוף אחר. המעשה לא הועיל. למוד ניסיון, החליט זיו שלא לפתוח את התא והתרחק ממנו. אחרי מספר שניות, משהו ניעור בקופסא. זיו קפא על עמדו והסב מבטיו לאחור. התא התנודד ונפל. דומה שהמנגנון התעכב קצת. הקצה העליון נזרק החוצה והוא ראה יד עדינה יוצאת מהתא. "לעזעזל!" נשמע קול דק. זיו הבין שהאדם שבפנים לא ענד את הצמיד. הוא הוחזר להכרה על ידי גז הדומה באופיו למלחי הרחה. עוד יד הופיעה ואחריהן ראש עטוי שיער ארוך ובהיר. הבחורה הוציאה את כל גופה החוצה ורצה כשגבה מופנה אל זיו. היא נעמדה אחרי מספר מטרים והתנשפה עמוקות. כמו זיו, היא לבשה בגדי שינה. מכנס שחור וישן וחולצה לבנה הגדולה ממידתה.
שבוע טוב, אני שב לפורום אחרי שנתקעתי קלות. זה לא שאני לא יכול לשבור מחסום כתיבה או ששבוע צפוף מדי הורס אותי. אבל השילוב של שניהם ביחד זה כבר סיפור אחר לגמרי. בשעה שאני מקווה כי היא טובה אני מפרסם כאן את הסיפור הבא. תהנו... יש לי סימפטיה מיכאל אלצופין תא המילוט היה קבור כדי מחציתו בחול. יכולתו להיפתח משני צדדיו סיפקה אבטחה למקרים כאלו. זיו חש את הדם מעיק על רקותיו כשהתעורר מהזרם החשמלי החלש שהועבר אליו דרך הצמיד שעל פרק ידו. מעטים הקפידו לענוד אותו בבהלה של ליל אמש. לכשיבוא תורם להתעורר ולזחול מהתא שלהם יתבצע הדבר על ידי מנגנון חלופי, בעל אופי פחות קוסם. רגליו של זיו בעטו במכסה התחתון של התא בו היו מצוי בתנוחה מקופלת. רק ילדים היו מתמקמים בנוחיות בתאים הקטנים שדמו לחביות מתכתיות ואדם הגבוה מזיו היה נאלץ לשוב לתנוחה עוברית ראשונית על מנת לנסות להציל את חייו. זיו זחל מן התא ונעמד על רגליו, הוא התאושש והחל לבחון את מצבו. ראשו כאב מהעילפון בו היה שרוי עד לא מזמן ויובש הציק בגרונו. הוא בהה בקופסא ממנה יצא, התקועה במדרון החולי שמולו. המצנח היה שמוט לימין הקופסא, מחובר אליה בצידה. המכסה התחתון שכב מעט מאחוריו ואליו הוצמדו חפצים חשובים אותם הוא עתיד לאסוף. המקום אליו נקלע נראה לו סביר. האור נראה כאור יום רגיל והטמפרטורה נמוכה למה שמצופה משטח פתוח וחשוף בשעה שדמתה לתחילת הצהרים. הקרקע חומה צהובה מכוסה בחול המעורב בטרשים קשים. קצותיו המתונים של מדבר, זיו ניחש. לא היה לו שעון לקבוע את הזמן שעבר מן ההתעוררות הבהולה. הוא שיער שעברו חמש שעות מאז התאונה. התאים שנפלטו מהספינה המתפרקת מצאו דרכם לכוכב הלכת הקרוב ביותר. אלמלא הכוכב הם היו מופקרים להיסחף בחלל. לעת עתה זיו היה חי וזה הספיק לו. הוא ידע שהוא נטול יכולת ליצור קשר עם איזשהו גורם מחוץ לכוכב הלכת ושאין לו דרך להשיג עוד מידע הנוסף על הפרטים המתבקשים מעצמם שניצבו מול עיניו. הוא ידע שעליו לעשות משהו. כל דבר. הוא ניגש אל המכסה הזרוק. את חלקו החיצוני עיטרו פסים כסופים. לוחות סולריים שמטרתם לספק לתא את מעט החשמל לו היה זקוק. 'כיצד יכולים התאים הקטנים האלה לספק איזושהי אנרגיה בכלל...' חשב זיו לרגע. הוא ידע שלאו דווקא זו צריכה להיות המחשבה הראשונה שפוקדת אותו במצב אליו נקלע. הדבר לא היה מפתיע את כל האנשים שתמיד אמרו לו שהוא קצת אדיש. הוא ניתק את המנשא שהיה מחובר למכסה. חשף את רצועותיו ונטלו על גבו אחרי ששתה מעט מים. הוא לא היה כבד יותר מדי כך שזיו החליט להשאיר בו את זוג הנעליים שהיו בו, המותאמים למידתו. את נעליו הוא הקפיד לנעול רגע לפני שנתכנס אל תא המילוט. בבגדי השינה הקלים שלגופו, מסתמך על מה שחברת הנופש סיפקה כבטחון לנוסעיה, הוא החל ללכת ללא מטרה מוגדרת. המדרונות החוליים הגיעו לגובה מותניו ויצרו מבוך בחול הרך. זיו עלה על המדרון וניצב על מישור רחב בו נשזרו שתי וערב פלגים נמוכים ורחבים. האופקים היו נקיים למעט האופק הצפוני בו נראה רכס הרים. הוא הבחין במצנח שמוט והחל להתקדם לעברו בהחלטיות. התוצאה הראשונה של שיטוטיו. הוא ירד באחד המדרונות בעקבות התפתלות מיתרי המצנח. התא, השכוב על צדו, היה חתום בשני קצותיו. זיו כרע לידו ודפק עליו קלות באגרופו. למעשה זה לא הייתה משמעות מעשית. זיו ייצב בזריזות את התא ומיקם אותו במאונך על האדמה כשהחלק התחתון פונה מטה. הוא הכיר את התאים האלה היטב. מנגנון הפתיחה של תא היה מכני ומי שרצה לפתוח אותו מבחוץ היה צריך להסיט מנוף ולשלוף את המכסה. אחרי שזיו פתח את התא הוא מצא את עצמו רץ ממנו והלאה ומטפס חזרה על אחת המדרונות. הוא היה צריך לקחת את האפשרות הזאת בחשבון. לא כל הנחיתות היו רכות כמו שלו. הוא חזר אל התא וסגר אותו. אם עליו לבלות בכוכב זה את יומו האחרון הוא העדיף לעשות זאת מבלי ייסורי מצפון על הפקרת גופה בשמש. מודע מעט יותר לאופי הגרוע של מצבו הוא המשיך ללכת, מכוון פעמיו באופן בלתי מודע להרים שבאופק הצפוני. תא נוסף ניצב על דרכו. כעת זיו חשב מעט יותר לפני שניגש לפתוח את התא. הוא נזכר שאפשר להעיר את הניצול גם מבחוץ. צריך רק להסיט מנוף אחר. המעשה לא הועיל. למוד ניסיון, החליט זיו שלא לפתוח את התא והתרחק ממנו. אחרי מספר שניות, משהו ניעור בקופסא. זיו קפא על עמדו והסב מבטיו לאחור. התא התנודד ונפל. דומה שהמנגנון התעכב קצת. הקצה העליון נזרק החוצה והוא ראה יד עדינה יוצאת מהתא. "לעזעזל!" נשמע קול דק. זיו הבין שהאדם שבפנים לא ענד את הצמיד. הוא הוחזר להכרה על ידי גז הדומה באופיו למלחי הרחה. עוד יד הופיעה ואחריהן ראש עטוי שיער ארוך ובהיר. הבחורה הוציאה את כל גופה החוצה ורצה כשגבה מופנה אל זיו. היא נעמדה אחרי מספר מטרים והתנשפה עמוקות. כמו זיו, היא לבשה בגדי שינה. מכנס שחור וישן וחולצה לבנה הגדולה ממידתה.
