יש לי סיפור לספר...
חלק I

יש לי סיפור לספר...../images/Emo92.gif חלק I

סיפור מהחיים ...מבוסס על סיפור אמיתי. (טיפה ארוך אבל לדעתי שווה!)
הסיפור עונה על שאלות לא מפוענחות עד עתה: - למה שיקראו לזה "MEDDLE"
- עם מי בגדה אשתו של רוג'ר ווטרס
- למה רוג'ר ווטרס שונא את ליברפול ובמיוחד את סטיבן ג'רארד
- מי יכול להסביר את ההצלחה של "Dark Side Of The Moon"
- למה אני ראוי לשם "היהלום המשוגע"
החלטנו אני וחבריי להירשם לטיול בחברת הטיולים "
SIGMA 6" ולעשות את הטיול המיוחל של החופש הגדול (שיהיה). לא שאלנו שאלות, נרשמנו, שילמנו, והתחלנו את הטיול... שמעתי בטלוויזיה שעם חברת הטיולים הזאת נגיע רחוק . נגיע לעוד מקומות ב"שביל החלב" המוכר, עם ארבעה מדריכי טיולים מהמוכשרים והיצירתיים והמשוגעים שהגורל הצליח לסדר עבורנו. שמחנו נורא. בעצם הם היו חמשה, אחד היה לו קצת קשה ללכת, בגלל שהוא כל הזמן הפריע למדריכים ולמטיילים, אז העלו אותו לאוטובוס, אבל הדפוק, נעל את הנהג התימני החביב באוטובוס לכמה שעות טובות. ולא רק זה, כמו השיר של שלמה ארצי: "זה שדיבר בשם כולם, מדבר עכשיו רק לעצמו" זה בדיוק מה שקרה איתו אחרי זה. מזלו של הנהג התימני שהיו בלתמי"ם (בלתי מתוכנן, אני בצבא מה לעשות!!!) בטיול, כשהמדריכים הסתכסכו בינם לבין עצמם על הנהגת האוטובוס, מי ידבר וישעשע אותנו יותר במהלך הטיול, לצערנו החליטו להפסיק לעבוד ביחד ולכן חזרנו לאוטובוס עצובים נורא ומאוכזבים, אבל חברת הטיולים הבטיחה לפצות אותנו. כמה חבל!
הטיול התפקשש אבל מצד שני איזה מזל, הצלנו את הנהג!!! אותו מדריך שהיה לו קשה ללכת , הוחלף מיד באחד חדש חתיך, אבל מה חתיך, דייויד בקהאם של אז. היה לו ידע רב, משכיל, מצחיק, בעל כושר טוב ויודע ללכת!!!
באוטובוס בדרך חזרה, המדריך הראשי, רוג'ר (תראו מה זה אני אפילו זוכר את השם שלו, הנודניק הזה!!!) תפס את המיקרופון והחליט להראות לנו את העולם מנקודת מבטו הוא. משמאלכם, מימינכם, פה יש ושם היה. האיש החליט לשגע את המוח. למרות שציפינו ליותר, האיש התמקד בעקיצותיו החריפות
. לא שהיינו עייפים או משהו, דווקא התחלנו ליהנות והיינו צמאים לעוד מחבורת המדריכים המדליקה!!! אני חייב להודות שהוא שהיה משעמם ואפילו הצליח לעצבן כמה מאיתנו, הכי הרבה, אלה היו אנחנו הישראלים
שבטיול, שדיבר על המנהיג הדגול שלנו, בגין. לא יפה יא רוג'ר
. ואז ישבתי וסיכמתי לעצמי מה היה: מאיפה באנו ולאן הגענו ומה יהיה איתנו. ותמצתי לזה: From Underground To The Moon, Landing In The (fucking) Real Life. זה התחיל עם ימי ה-
UFO העליזים, סיד בארט, beginners luck. סקס, סמים ורוק פסיכודלי. (לגבי הסקס לא ידוע לי
) בקיצור הכול טוב ויפה ,
סוף ה-60's ותחילת ה-70's .
סיד
לפני שנזרק הוא שלט בהכל, כתב הלחין שר ביחד עם כל השאר. ואז משום מה החליטו הארבעה לשנות כיוון (לא היה לנו איכפת, העיקר שנהנה! אמרנו לעצמנו) הגענו לחבל ארץ שנקרא MEDDLE (ככה באותיות גדולות!!!) המקום הכי יפה עלי אדמות. היו שם בריזות, שקיעות, זריחות, אלבטרוסים, אהבה, נרות, נכנסנו עמוק למים ויצאנו לאור בלי שהייתה לנו סיבה לכך. דברים מדהימים. הרגשתי שאני באנפילד, ליברפול כששרנו את 'לעולם לא תצעדי לבד'. אבל ארבעת המדריכים חשבו שבאנו להפריע, כמובן, סטיגמת "הישראלי המכוער" הגיעה עד לפה. שרנו את
You'll Never Walk Alone
, כי כולנו היינו אוהדי ליברפול חוץ מיוסי שהוא אוהד מנצ'סטר יונייטד השנואה, אבל שמח להצטרף אלינו. בכל אופן, לא ידענו שהם מקליטים, נשבע לכם, בחיי, לא ידענו ואיך שהם הגיעו לסוף השיר היפה שלהם, הקליטו אותנו בטעות. בתור אוהדי ליברפול. הם כמובן כעסו כי לא היה להם עוד דיסקים שיקליטו עליהם אז לא היתה להם ברירה חוץ מלהשתמש בגרסה שלנו. מזל שרוג'ר המדריך הנבון היה שם והסכים להכניס את זה לשיר לא הבנתי למה כי את האמת אני שרתי אותו מהלב לשחקן אחד,
סטיבן ג'רארד
, אבל ארבעתם שרו אותו למדריך החמישי שעזב. בהמשך השהות שלנו שם הרגשנו שהם עדיין *-כועסים עלינו-* את ההסבר הזה שמחתי לשמוע מאישה אחת שאת שמה היה לי קשה לזכור אז כתבתי אותו על היד, כדי שאזכור אותו ולא אשכח. כקראתי את זה והבנתי שפגשתי אנשים מוזרים ביותר
. היה כתוב: "ציפציף 1000
"
איזה מוזר זה!!! היא הסבירה לי למה כמה ואיך. אהבתי להקשיב לה, למרות שהעיניים שלה סטו כל הזמן לכיוון המדריך החתיך החדש. שמעתי אותה מדברת מתוך שינה "דייב, אני מסכימה להתחתן איתך!". דייב, כנראה זה היה שמו. אהבתי אותה, הייתה מצחיקה. ואז שחקתי אותה לא יודע
, ושאלתי את ציף למה אז קראו לזה MEDDLE שזה לתחוב את האף בעניינים לא שלך?! ומה פתאום Fearless ?! ולמה לרדת נמוך ולכנות את סטיבן ג'רארד כ" אדיוט העונד כתר"! למה ומה קרה להם?! שרנו איתם, עזרנו להם. היא הסתכלה ברצפה, אחרכך התפללה שישועה תבוא מלמעה כנראה שלא היה לה מושג. לא האמנתי. what da fuck מה זאת אומרת אין לה מושג, אין דבר כזה. זאת הפעם הראשונה שהיא לא יודעת לענות על שאלה. אבל אני... כן!!!
. (האא האא האא האא) אורגזמה רצופה לאורך כל האלבום. אמרתי לעצמי אם יש מקום יותר יפה מזה, זה בטוח לא על כדור הארץ. שמעו אותי המדריכים, ואמרו אם כבר טיול אז שיהיה חוויה של פעם בחיים. נראה לי שסלחו לנו , התוספת עשתה את האלבום למשהו מיוחד. המשכנו את הטיול, ירנו ל- "צומת פומפיי" המופלאה עד שהגענו לכביש מטושטש מלא בעננים ופתאום אנחנו ב'ירח' אבל בצד האפל שלו.
 
הסיפור שלא סופר מעולם...חלק II

Dark Side Of The Moon- הוא 'הפסקול של החיים שלנו' (תודה לברייטמן). איך שהגענו לשם שמענו מרחוק דפיקות לב, צרחות, תקתוקי שעון, מכונות כסף, איש מדבר, ששמעתי את המילה 'מוות' יותר מפעם אחת, פחדתי נורא (לא שאני מפחד מוות, כן?!). ואז הופתעתי איך שציף ציף חיבקה אותי חזק חזק מפחד ובקשה שנסתלק הרגענו אותה אני והמדריכים ואמרנו לה לנשום ולא לפחד וישר שחררה אנחה גדולה ונרגעתה אבל מה נרגעה כאילו דייב שלה עושה לה מסג' ברגליים !. הכרנו את תושבי המקום, אשה מאוד נחמדה בשם קלייר, דיברה בשפה לא מובנת אבל היה לה קול יפה ונהניתי לשמוע אותה. הזמנתי אותה אחר-כך שתשיר את השיר שלה תוך כדי שאני וקרוליין אשתו של רוג'ר המדריך עושים אהבה, היא לא התאפקה ועשינו את בשלישייה. מה אני אעשה עשתה לי עיניים כל הזמן, וחוצמזה אני בחור ממגנט (סלאמתק אחי!
). אבל יצאתי מה זה חומוס
כשעניתי לטלפון בסוויטה כשבעלה התקשר, לא נורא יש לו מספיק נשים. פגשנו גם את המשוגע, האיש עם האקדח הם דיברו על החיים, זמן, כסף שיגעון. רשמתי לי הרבה דברים שאני צריך לחקור ולהבין אותם אבל זאת עבודה לסופשבוע אחר. מקום חבל על הזמן. ללקק את האצבעות. ההסבר להצלחה של האלבום הוא שפשוט אהבו אותו בכל מקום, גם על הירח. הייתי בצד האפל הרבה זמן יחסית 743 שבועות (זה המווון!) , וחשבתי על המקום, האנשים, הקולות, המוסיקה, הרעיונות, התמונות פשוט הכל היה מושלם, יצירת מופת. חשבתי למי דומה "המשוגע"?! זה בטוח בן אדם שהכרתי בעבר, זה בטוח סיד המדריך הראשון. כמה חבל שאנחנו חסרים פה את המדריך הראשון, הגאון ההוא מהמחתרת, תכלס אהבו אותו אצלנו באוטובוס וכמה שהתגעגענו אליו אני וחברי. אז רצתי לרוג'ר מיודענו המדריך, עדיין לא גילה את העניין עם אשתו למרבה המזל, שאלתי אותו אם יש אפשרות להביא את סיד לפה כי בלעדיו לא היינו פה בכלל, בנירוונה הזאת. ואז הוא ענה לי תשובה שאני לא אשכח, סיד נמצא איתנו, אנחנו נמצאים במחשבות שלו, בראש שלו. הוא חושב על ירח, על שיגעון, טירוף, וזה המקום. ה'צד האפל' המקום שלא רואים אותך אבל אתה כן רואה אותם. ואז הוא החליט לכתוב את Wish You Were Here- המלא קסם - התגעגענו לחברים למשפחה ולימים של המחתרת לימים של סיד. הוא השאיר אותנו במקום הבטוח הזה שנקרא 'הירח' רק מנקודת תצפית יותר טובה למקום ממנו באנו (=. אבל... >>>> the (damn) real life... פתאום, רק הוא, רק הוא, רוג'ר המדריך, מתעורר מהחלום הזה ומחליט לנחות ארצה, ולהיות יותר קונקרטי וממשי ומחליט להתחיל במסע שנמשך עד היום (גם הבא שלו, לפי החשדות) שהכיר לנו את העולם דרך חיות והראה לנו שהוא באמת... ככה זה עם Animals ו- The Final Cut ואלבומי הסולו שלו. דיי מספיק להפעם... (תראו מה השעה, כן זה עשרים לשש בבוקר!). אם יהיה לי כוח מחר או מחרתיים אשמח להמשיך אבל רק אם אהבתם את זה אם לא.. אני מתאבד. נהניתי מאוד לכתוב את זה. מקווה שלא יהיה לי "מקרה ברוטוס" על דון קי שוט שכתב דברים יפים אבל לא קיבל תגובות. לילה טוב, בעצם, בוקר טוב
לכווווווולם! גם לרפיק אלחרירי תהיה בריא.
 

holo

New member
פששש..סחטיק../images/Emo45.gif

אחלה סיפור! נשמע טיול מהנה ביותר. אפשר לעשות את זה יותר בהרחבה, על אותו רעיון!
 
פשוט.. לא היה לי כוח להמשיך

סיימתי אותו בחמש וחצי בבוקר... לא יודע לא הייתי עייף, ולא רגיל לישון בשעות האלה, למעשה אני לא רגיל לישון בכלל. בקיצור, אם אהבת סבבה, אחי... לגבי הרחבת הסיפור, אני לא שומר זכויות העתקה וצילום והפקה בציבור.
 
חמוד! ../images/Emo140.gif

סיפור מצחיק ומרגש לעיתים. מאיפה בא לך הרעיון לכתוב אותו?
אעביר אותו ל"הגיגים" בהמשך.
 
סבבה..

קראתי את זה איפשהו: Pink Floyd From Undergroud To The Moon אז ישר דמיינתי סיפור הזוי של יציאה מהאדמה לירח. ופשוט זרמתי עם זה... חשוב להזכיר, כתבתי אותו כש- מידל, אטום הארט, דארק סייד, פיפר, ויש יו ויר הייר, החומה מתנגנים להם בווליום נמוך ברקע בזה אחר זה, החדר חם, פחיות של גינס בצד מסודרות יפה... מה צריך בן אדם יותר מזה... 'החיים הטובים'. זה הסם הטוב (לצורך העניין) ה-build in שדיברתי עליו שפינק פלויד נטעו במוזיקה שלהם. השפעות טובות יש לזה. מילה שלי.. תנסו את זה.
 
למעלה