קושקושית מתולתלת
New member
יש לי סיפור על בינו לבינה. מעוניינים?
אז ככה:
אני בקשר עם מישהו גרוש פלוס, קשר שלא מוביל למשהו רציני. פשוט זה התחיל כמו חלום שהיה טוב לי בו ולאט לאט נהפך להרגל, משהו לאחוז בו.
מהתחלה הוא אמר לי שהוא לא רוצה לפגוע בי אז שאדע כי הוא לא רציני ולא יכול להתחייב.
ומההתחלה אני אמרתי לו שכל מה שאני צריכה זה חום ואהבה ואני יכולה להתמודד עם הכל.
היה לנו קסום, נשיקות ארוכות, מגע חסר הפסקה, הרגיש כמו שרק בחלום זה יכול להיות.. והשיחות.. ואי זה היה כל כך עמוק, תמיד היה על מה לדבר, יכולנו במשך שעות לדבר.. עליי, עליו, על החיים.. זה הרגיש כאילו אנחנו מושלמים יחד רק הבעיה הייתה שהוא לא מוכן לשום דבר רציני אבל אני כבר נשבתי בקסם..
בזמנו הוא היה בשלילה ופתח עסק, הייתי שם כל התקופה. זה לא שעזרתי לחבר שצריך, זה שפשוט נהנתי מכל רגע.
בנסיעות שהיה צריך לנסוע זה היה בשבילי טיול איתו, כל פעם דאגתי שיהיה אוכל ושתייה וקינוחים כי לפעמים זה היה נמשך מהבוקר עד הלילה ומידי פעם היו גם לינה בצפון וכאלה.. כל יום היה כחוויה בלתי נשכחת
כל כך נהנתי מהיחד ששכחתי את עצמי אי שם.. התנהלתי על פי החיים שלו. ויש לציין שחלק מהשיחות שלנו היו על זה שלא אשכח את עצמי אבל זה היה בלתי נמנע..
הרגשתי שהוא כל כך דואג לי ואני כל כך דואגת לו...
פתאום משום מקום... התחילו ריבים, בהתחלה קטנים.. לאט זה נהפך לפיצוצים, מריבות של צעקות ואיבוד שליטה.
היה לי תהרגל שאני תמיד איתו, שהוא תמיד מספר לי הכל, נמצא איתי, משתף אותי.. זה פסק, הוא היה עושה דברים אני לא הייתי יודעת או הולך למקומות ופתאום אני לא בתמונה, אני אפילו לא יודעת למה. כאילו הוא פשוט לקח צעד אחורה מכל הביחד הזה ואני התחרפנתי מזה.
יום אחד אחרי ריב שהיה בלילה ניסיתי לתפוס אותו בבוקר ובצהרים והוא פשוט לא ענה. אני ידעתי שזה בכוונה לא כי הוא עסוק וזה שיגע אותי.. באותו יום ישבתי עם חברה, שתיתי כך כך הרבה שאני בקושי זוכרת איך קראו לי. היא ראתה אותי במצב הזה ובדרך לאחד המעדונים שלה החליטה לעשות לי טוב או לא יודעת מה, ופתאום רצתה ללכת למקום שבו אני אוהבת את המוזיקה שם, אמרתי לה שלא מתאים למרות שהיה אחד שהזמין אותי ללכת לשם, לא מתאים כי הבחור שאני יוצאת איתו בטח יהיה שם והוא לא מדבר איתי אז שלא יחשוב מחשבות מיותרות כמו זה שאני עוקבת אחריו..
בזמן שאנחנו במועדון שלה והיא רואה שאני לא מוצאת את עצמי היא פשוט משכנעת אותי לנסוע למקום של המוזיקה שאני אוהבת כי זה יעשה לי טוב ולא צריך להיות אכפת לי אם הבחור שלי הולך לשם או לא. כטובה היא התקשרה אליו שאלה אותו אם הוא יוצא או איפה הוא והוא ענה לה שהוא בבית.. עם התכתבות שלי עם הבחור שהזמין אותי לאותו מועדון הבנתי כי הבחור שאני יוצאת איתו לא שם.. ואז אחרי זמן מה סימס שהוא שם.. ואז סימס שהוא שם עם מישהי.. ואז סימס שהם הלכו... [בדיעבד הסתבר כי הבחור שלי לקח תפון של הבחור ההוא והוא זה שהסתמס איתי]
חברה שלי אמרה לי שאניח לזה, שלא אכפת לי עם מי הוא או מה הוא עושה, שפשוט נלך ולא בגללו רק בגלל שאני אוהבת את המוזיקה והייתי כל כך אאוט באותו יום...
אז יצאנו מהמועדון שלה והלכנו למועדון עם מוזיקה שאני מתחברת אליה.
לפני שנכנסנו סימסתי לו שאני שם. איך שנכנסנו ראיתי אותו מתנשק, בועל את הידידה הכי טובה שלו... זה שרף לי תנשמה אבל התעלמתי, ידעתי שאנחנו לא ממש יחד והוא לא חייב לי כלום אבל לסנן אותי בשביל זה? למה!!?? הלכתי לשבת בפינה אחרת ולא הסתכלתי לשנייה אחת על מה שהלך שם איתו איתה.. אני זוכרת את הרגע הזה כאילו זה קורה עכשיו, זה כל כך שרף לי תנשמה אבל הייתי חייבת להמשיך הלאה שלא יחשוב שאני שם בגללו.
וזהו. עוד באותו היום הוא חסם אותי מהפייסבוק, מהווצאפ, מהודעות. מכל..
ברגע אחד היה לי הכל וברגע השני לא היה לי כלום. כמו מוות פתאומי.
לאחר טלטלות, החזרת הדברים שלו אליו הביתה, מכתב שנכתב ועוד כמה ניסיונות ליצור איתו קשר הסתבר שהבחור פשוט היה בטוח שאני עקבתי אחריו אז הוא ביקש מידידה שלו להתחרמן איתה כל הערב לעשות לי דווקא. כמה שזה כואב אני הייתי מוכנה לדלג על זה רק כדי לחזור לטוב שאז פעם היה לי איתו.
אז ניסינו שוב. ושוב, ושוב, ושוב...
בהתחלה היו לו חוקים וכללים אבל לא היה אכפת לי, רק להוכיח לו שלא עקבתי אחריו והוא טועה בגישה אליי.. ובעצם זה כל מה שקורה עד כה, אחרי כל פיצוץ אני חוזרת אליו כי אני זוכרת את הטוב שהיה ורוצה לשחזר אותו.. והוא כל הזמן חושב שאני מתופעלת כדי להוציא עליו מידע.
כיום, כל ריב או ויכוח או חוסר הבנה הוא חוסם אותי.
הוא טוען שאני יותר מידי מבקשת להיות מודעת אליו.
למשל, ימי חמישי שאני מתה שיצא איתי שוב למועדון רק כדי שאראה לו שאני לא קנאית ושהוא לא יתחרט על זה. אז ימי חמישי אני שואלת אותו אם יש לו תוכניות או אם בא לו לעשות משהו או שאני מתקשרת אז הוא לא עונה במטרה "לשמור על הפרטיות שלו" אז אני מתרגזת שהוא לא עונה או לא מתייחס כי בסוף הערב הוא יודע טוב מאד למצוא אותי וזה מרגיש מזלזל. וזה גובל לריב שבסופו סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
למשל, יש לנו חברים משותפים אז אם הוא הולך וגם אני זה מרגיז אותי כי אנחנו הולכים לאותו מקום מאותו מקום אז למה בשני רכבים אם אפשר ברכב אחד וככה גם ליהנות ביחד בנסיעה הלוך ובחזור... אז אני מעירה לו שאם הוא גם הולך וגם אני הולכת אז למה בשני רכבים, גם דיון כזה מוביל לריב שבסופו סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
למשל, כשאנחנו לא מתראים אני מתקשרת ומנסה ליצור קשר והוא לא עונה אז אני מתרגזת בטענה שכאילו מה, אתה לא עונה לי כי אתה לא רואה אותי? רק שאתה רואה אותי או שיש לך צורך בסיפוק מסוים אז אתה מתייחס אליי? וזה גורם לריב שבסופו סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
וכשזה נוגע לסקס, פעם זה היה קסום שאין כמהו.. עם הזמנים וכל המינוסים שמתגלים אז שיורד בנפש ובהרגשה אז יורד גם בפיזיות ואז אני לא יכולה להתחבר אליו כמו פעם וזה כשלעצמו מרגיז אותו שנהייתי "עגלה" וכשאני מסבירה לו למה זה קרה אז הוא מבחינתו זה שטויות, פיזי זה צורך ורגש זה מיותר. ובכל השלמה מריב יותר קשה לי להתחבר אליו מינית והוא לא מקבל את זה.
אז אני רק מבקשת ממנו שייתן לי את הכח הרוחני המינימאלי כדי שאפסיק להיות במגננות ממנו ואתחיל להיות פתוחה אליו בלי פחד ששוב יהיה פיצוץ מכלום שיוביל לכל הרוע שיש.
ואלה בעצם החיים שלנו. ריב על שום דבר, סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
למה להשלים? כי אני לא יכולה לזכור את הרע, אני מתמקדת בטוב ואני חיה מאהבה ואני רק רוצה שיהיה לי טוב כמו פעם שעפתי ממנו. אני זקוקה לחום לזה באופן מתמיד.
אשמח לשמוע את דעתכם בנושא כי בטוח משהו פה לא תקין ביחס בגישה ובדרך..
אז ככה:
אני בקשר עם מישהו גרוש פלוס, קשר שלא מוביל למשהו רציני. פשוט זה התחיל כמו חלום שהיה טוב לי בו ולאט לאט נהפך להרגל, משהו לאחוז בו.
מהתחלה הוא אמר לי שהוא לא רוצה לפגוע בי אז שאדע כי הוא לא רציני ולא יכול להתחייב.
ומההתחלה אני אמרתי לו שכל מה שאני צריכה זה חום ואהבה ואני יכולה להתמודד עם הכל.
היה לנו קסום, נשיקות ארוכות, מגע חסר הפסקה, הרגיש כמו שרק בחלום זה יכול להיות.. והשיחות.. ואי זה היה כל כך עמוק, תמיד היה על מה לדבר, יכולנו במשך שעות לדבר.. עליי, עליו, על החיים.. זה הרגיש כאילו אנחנו מושלמים יחד רק הבעיה הייתה שהוא לא מוכן לשום דבר רציני אבל אני כבר נשבתי בקסם..
בזמנו הוא היה בשלילה ופתח עסק, הייתי שם כל התקופה. זה לא שעזרתי לחבר שצריך, זה שפשוט נהנתי מכל רגע.
בנסיעות שהיה צריך לנסוע זה היה בשבילי טיול איתו, כל פעם דאגתי שיהיה אוכל ושתייה וקינוחים כי לפעמים זה היה נמשך מהבוקר עד הלילה ומידי פעם היו גם לינה בצפון וכאלה.. כל יום היה כחוויה בלתי נשכחת
כל כך נהנתי מהיחד ששכחתי את עצמי אי שם.. התנהלתי על פי החיים שלו. ויש לציין שחלק מהשיחות שלנו היו על זה שלא אשכח את עצמי אבל זה היה בלתי נמנע..
הרגשתי שהוא כל כך דואג לי ואני כל כך דואגת לו...
פתאום משום מקום... התחילו ריבים, בהתחלה קטנים.. לאט זה נהפך לפיצוצים, מריבות של צעקות ואיבוד שליטה.
היה לי תהרגל שאני תמיד איתו, שהוא תמיד מספר לי הכל, נמצא איתי, משתף אותי.. זה פסק, הוא היה עושה דברים אני לא הייתי יודעת או הולך למקומות ופתאום אני לא בתמונה, אני אפילו לא יודעת למה. כאילו הוא פשוט לקח צעד אחורה מכל הביחד הזה ואני התחרפנתי מזה.
יום אחד אחרי ריב שהיה בלילה ניסיתי לתפוס אותו בבוקר ובצהרים והוא פשוט לא ענה. אני ידעתי שזה בכוונה לא כי הוא עסוק וזה שיגע אותי.. באותו יום ישבתי עם חברה, שתיתי כך כך הרבה שאני בקושי זוכרת איך קראו לי. היא ראתה אותי במצב הזה ובדרך לאחד המעדונים שלה החליטה לעשות לי טוב או לא יודעת מה, ופתאום רצתה ללכת למקום שבו אני אוהבת את המוזיקה שם, אמרתי לה שלא מתאים למרות שהיה אחד שהזמין אותי ללכת לשם, לא מתאים כי הבחור שאני יוצאת איתו בטח יהיה שם והוא לא מדבר איתי אז שלא יחשוב מחשבות מיותרות כמו זה שאני עוקבת אחריו..
בזמן שאנחנו במועדון שלה והיא רואה שאני לא מוצאת את עצמי היא פשוט משכנעת אותי לנסוע למקום של המוזיקה שאני אוהבת כי זה יעשה לי טוב ולא צריך להיות אכפת לי אם הבחור שלי הולך לשם או לא. כטובה היא התקשרה אליו שאלה אותו אם הוא יוצא או איפה הוא והוא ענה לה שהוא בבית.. עם התכתבות שלי עם הבחור שהזמין אותי לאותו מועדון הבנתי כי הבחור שאני יוצאת איתו לא שם.. ואז אחרי זמן מה סימס שהוא שם.. ואז סימס שהוא שם עם מישהי.. ואז סימס שהם הלכו... [בדיעבד הסתבר כי הבחור שלי לקח תפון של הבחור ההוא והוא זה שהסתמס איתי]
חברה שלי אמרה לי שאניח לזה, שלא אכפת לי עם מי הוא או מה הוא עושה, שפשוט נלך ולא בגללו רק בגלל שאני אוהבת את המוזיקה והייתי כל כך אאוט באותו יום...
אז יצאנו מהמועדון שלה והלכנו למועדון עם מוזיקה שאני מתחברת אליה.
לפני שנכנסנו סימסתי לו שאני שם. איך שנכנסנו ראיתי אותו מתנשק, בועל את הידידה הכי טובה שלו... זה שרף לי תנשמה אבל התעלמתי, ידעתי שאנחנו לא ממש יחד והוא לא חייב לי כלום אבל לסנן אותי בשביל זה? למה!!?? הלכתי לשבת בפינה אחרת ולא הסתכלתי לשנייה אחת על מה שהלך שם איתו איתה.. אני זוכרת את הרגע הזה כאילו זה קורה עכשיו, זה כל כך שרף לי תנשמה אבל הייתי חייבת להמשיך הלאה שלא יחשוב שאני שם בגללו.
וזהו. עוד באותו היום הוא חסם אותי מהפייסבוק, מהווצאפ, מהודעות. מכל..
ברגע אחד היה לי הכל וברגע השני לא היה לי כלום. כמו מוות פתאומי.
לאחר טלטלות, החזרת הדברים שלו אליו הביתה, מכתב שנכתב ועוד כמה ניסיונות ליצור איתו קשר הסתבר שהבחור פשוט היה בטוח שאני עקבתי אחריו אז הוא ביקש מידידה שלו להתחרמן איתה כל הערב לעשות לי דווקא. כמה שזה כואב אני הייתי מוכנה לדלג על זה רק כדי לחזור לטוב שאז פעם היה לי איתו.
אז ניסינו שוב. ושוב, ושוב, ושוב...
בהתחלה היו לו חוקים וכללים אבל לא היה אכפת לי, רק להוכיח לו שלא עקבתי אחריו והוא טועה בגישה אליי.. ובעצם זה כל מה שקורה עד כה, אחרי כל פיצוץ אני חוזרת אליו כי אני זוכרת את הטוב שהיה ורוצה לשחזר אותו.. והוא כל הזמן חושב שאני מתופעלת כדי להוציא עליו מידע.
כיום, כל ריב או ויכוח או חוסר הבנה הוא חוסם אותי.
הוא טוען שאני יותר מידי מבקשת להיות מודעת אליו.
למשל, ימי חמישי שאני מתה שיצא איתי שוב למועדון רק כדי שאראה לו שאני לא קנאית ושהוא לא יתחרט על זה. אז ימי חמישי אני שואלת אותו אם יש לו תוכניות או אם בא לו לעשות משהו או שאני מתקשרת אז הוא לא עונה במטרה "לשמור על הפרטיות שלו" אז אני מתרגזת שהוא לא עונה או לא מתייחס כי בסוף הערב הוא יודע טוב מאד למצוא אותי וזה מרגיש מזלזל. וזה גובל לריב שבסופו סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
למשל, יש לנו חברים משותפים אז אם הוא הולך וגם אני זה מרגיז אותי כי אנחנו הולכים לאותו מקום מאותו מקום אז למה בשני רכבים אם אפשר ברכב אחד וככה גם ליהנות ביחד בנסיעה הלוך ובחזור... אז אני מעירה לו שאם הוא גם הולך וגם אני הולכת אז למה בשני רכבים, גם דיון כזה מוביל לריב שבסופו סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
למשל, כשאנחנו לא מתראים אני מתקשרת ומנסה ליצור קשר והוא לא עונה אז אני מתרגזת בטענה שכאילו מה, אתה לא עונה לי כי אתה לא רואה אותי? רק שאתה רואה אותי או שיש לך צורך בסיפוק מסוים אז אתה מתייחס אליי? וזה גורם לריב שבסופו סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
וכשזה נוגע לסקס, פעם זה היה קסום שאין כמהו.. עם הזמנים וכל המינוסים שמתגלים אז שיורד בנפש ובהרגשה אז יורד גם בפיזיות ואז אני לא יכולה להתחבר אליו כמו פעם וזה כשלעצמו מרגיז אותו שנהייתי "עגלה" וכשאני מסבירה לו למה זה קרה אז הוא מבחינתו זה שטויות, פיזי זה צורך ורגש זה מיותר. ובכל השלמה מריב יותר קשה לי להתחבר אליו מינית והוא לא מקבל את זה.
אז אני רק מבקשת ממנו שייתן לי את הכח הרוחני המינימאלי כדי שאפסיק להיות במגננות ממנו ואתחיל להיות פתוחה אליו בלי פחד ששוב יהיה פיצוץ מכלום שיוביל לכל הרוע שיש.
ואלה בעצם החיים שלנו. ריב על שום דבר, סינונים, חסימות, כמה ימים של ברוגז ואז מוצאים את הדרך להשלים..
למה להשלים? כי אני לא יכולה לזכור את הרע, אני מתמקדת בטוב ואני חיה מאהבה ואני רק רוצה שיהיה לי טוב כמו פעם שעפתי ממנו. אני זקוקה לחום לזה באופן מתמיד.
אשמח לשמוע את דעתכם בנושא כי בטוח משהו פה לא תקין ביחס בגישה ובדרך..
