יש לי סקר לגבי התחושות של ...! דחוף

suzi35

New member
יש לי סקר לגבי התחושות של ...! דחוף

אני זקוקה לסיועכם לכתיבת פרוייקט לאוניברסיטה בנושא: 1. כיצד חשים סבא וסבתא כלפי הולדת נכדם הראשון, לתאר רגשות, תחושות, מחשבות. 2. כיצד חשים הורים חדשים לגבי הולדת בנם/בתם החדשים. תחושות, רגשות, מחשבות. תודה. סוזי.
 

amitmom

New member
איזה יופי של סקר..מוכנה לעזור בשמחה

כשהילדה נולדה הייתי בשוק טוטאלי. לא להאמין שאני אמא והדבר הזה יצא ממני. האמת, התאהבתי בה מהשניה הראשונה ולא הרשתי לאף אחד לגעת בה. לפני הלידה היו לי המון חששות, פחדים, חלומות רעים. אבל מהצד השני התרגשתי מאוד וכבר רציתי לראות אותה. כתבתי לה יומן עם כל מה שעובר עלי, על הבדיקות, על החששות וזה עזר לי מאוד. היה לי חלום אחד שחזר על עצמו וזה חוזר לי עכשיו עוד פעם בהריון הנוכחי. החלום היה שאני נמצאת במקום עמוס משהו כמו שדה תעופה.הילדה בעגלה מכוסה בשמיכות ואני הולכת כמו כל אמא גאה עם אף מורם וחיוך נצחי. אני פתאום מתכופפת כדי לנשק אותה אבל העגלה ריקה ובין המון האנשים אני מבחינה באיש שרץ עם חבילה ביד. עזבתי הכל ורצתי אחרי האיש וכשהגענו למקום שקט יחסית אני פתאום שולפת אקדח (לא יודעת מאיפה),יורה בו, לוקחת את הילדה וחוזרת לאולם ההומה בשלוות נפש. חלום נורא מוזר אבל חלמתי אותו כמעט כל לילה עם הבכורה שלי ועכשיו החלום חוזר ובגדול. מככב אצלי לפחות פעם בשבוע. אני מניחה שזה בא לשקף את הפחד הטבעי שמשהו יקרה לילד שלך ואת לא תדעי מה לעשות. אז בחלום אני "תוקפת" את הבעיה "והורגת" אותה. כשאמא שלי הפכה לסבתא בפעם הראשונה. היא יותר התרגשה ממני. היא פחדה שהילדה לא תרצה להיות על הידים שלה או שתפחד ממנה. מה שהופרך מידית.
 
אני קיבלתי את נכדתי בלידה

והרגשתי בעננים ואם אפשר לתאר אני יכולה להגדיר שליבי גלש כמו חלב רותח
 

meravido

New member
אני יכולה לענות רק בתור אמא

הזמן ההריון היו המון חששות ופחדים וחלומות רעים ו"מה יקרה אם אני לא אוהב אותו?" או "מה יקרה אם יוולד לי ילד נורא מכוער, הלוא אנחנו יודעים להבחין בין מכוער ליפה ומה יקרה אם אני אסלוד ממנו?" הגיעה שעת הלידה, מתתי מפחד ממה שהולך להיות. האמת שלא עיכלתי בכלל שאני יולדת. גם בעלי לא עיכל את זה. הוא כמעט והתעלף בחדר לידה רק מלראות אותי סובלת. בסוף התינוק הקטן והקרח הזה יצא. מכיוון שמי השפיר היו מקוניאלים אז לא נתנו לי אותו אלא ישר עשו לו סקשן והרופא ילדים בדק אותו ובקושי נגעתי בו. הגעתי לחדר בסביבות חצות. לא הצלחתי להרדם מההתרגשות ומהאדרנלין שזרם עוד בגוף. בארבע לפנות בוקר ניגשתי לאחיות ושאלתי אם אני יכולה ללכת לתינוק וענו לי שכן. אז הלכתי אליו. החזקתי אותו בזרועותי, ניסיתי להניק אותו אבל הוא היה נורא ישנוני. אז רק החזקתי אותו קרוב אלי והסתכלתי בפלא הזה - אהבה ממבט ראשון. למחרת אחותי הבכורה הגיעה לבקר ואמרה לי את המשפט הכי הכי משקף למצב: "איזה דבר זה,אהה? וזה שלך!". איזה חודש שלם היתי אפופה בתחושה הזו. כמעט ולא ישנתי (הייתי מניקה אותו באמצע הלילה ויושבת ומסתכלת עליו) עד שהגיעה הנפילה של עייפות טוטאלית ותשישות כרונית ואז התחיל להיות קשה ועוד יחד עם הגזים שלו... בקיצור השנתיים הראשונות היו מאוד מאוד קשות עבורי. בבן השני לעומת זאת, לקח לי איזה שבועיים עד שהתאהבתי בו ממש. זה לא ששנאתי אותו חלילה.טיפלתי בו באהבה אבל לא היה קשר - bond. לא היתה האהבה ממבט ראשון כמו עם הגדול אלא ממבט שני. ועכשיו, הקטנצ´יק הזה מסובב אותי ואת אבא שלו ואת כולם על האצבע שלו כמה שהוא מתוק ופלפלון כזה.
 
למעלה