זה בהחלט תלוי בהרבה גורמים...
למשל הרכזת-אצלי מדובר באחת הגרועות שרוב מי שאני מכירה(כולל כמה חברות טובות שההכרויות בינינו נעשו בין השאר בגלל הכעס על הרכזת,שזה בעצם אחד הדברים הטובים שהיא עשתה
)לא אוהב אותה וחטף ממנה כמה פעמים התעלמות וזלזול,אבל בלי קשר תלוי גם באופי מקומות העבודה אליהם נשלחים,במצבים איתם מתמודדים ובאדם עצמו ואופן התפיסה שלו בנוגע לאירועים,כמו תמיד וללא ספק "הפירוש הוא בעיני המפרש". אבל מעבר לקיטורים על הרכזת וזה שהיו לי שנתיים לא קלות עדיין היה לי כיף מאוד בשירות לאומי וזאת אחת החוויות החזקות ביותר שחוויתי לטוב ולרע,ובכול זאת את רוב ההנאה מהשירות אני לגמרי לא מעניקה לעובדה ששירתתי דרך 'שלומית' אלא למקומות עצמם(שאל חלקם לא 'שלומית' שלחו אותי אלא עמותה אחרת אבל 'שלומית' חטפו ברגע האחרון את התקן ואילצו אותי להישאר אצלם)ולאופי שלי. שי,אנחנו מחכים לחוויות
אם כבר
נדבר גם על עצמי...קרסתי אתמול,ידעתי שזה יקרה,אחרי חודש שהתחיל חלש ועמוס בצורה קיצונית(כיתה שלמה ללא מחנכת ועל הגב של הסייעת ושלי וכול הבלאגן עם ההסעה ועם בכלל וכמובן יום שלישי שתיפקדתי לבד עם כול הכיתה ללא סייעת ומורה)הקריסה שלי הגיעה-הלוואי והייתי צוחקת אבל זה באמת המונח הכי מתאים-מהבוקר הרגשתי חולשה אבל תפקדתי כמיטב יכולתי(על אף שהסייעת התחשבה בי וויתרה לי בדברים מסויימים כשראתה שאני באמת על הפנים וקצב העבודה שלי איטי מכרגיל) והשתדלתי נורא לשמור את הכוחות כי בערב הייתה החתונה של המחנכת ורציתי לבוא כי אני באמת קשורה אליה אלא שכנראה לא הערכתי מספיק את החולשה שלי,הגעתי הביתה אחרי ההסעה והרגשתי שהראש שלי מסתחרר ללא הפסקה(אני מאובחנת עם מיגרנות ככה שזה לא דבר לגמרי חדש לי) והרגליים כבדות ברמה קיצונית,לקחתי אופטלגין ונשכבתי על המיטה,לא נרדמתי מכאבים,בסביבות שש וחצי(שעתיים וחצי אחרי) לקחתי כדור מסוג אחר כי היה לי חום של 39 ועדיין קיוויתי ללכת לחתונה של המחנכת,ניסיתי לקום מהספה ופשוט לא הצלחתי,הסחרחורות לא הפסיקו והן היו עוצמתיות וכלום לא עזר,החולשה עברה גם לרגליים ולשאר הגוף ואפילו אס.אמ.אס לא הייתי מסוגלת לשלוח אבל במקביל גם לא לישון(ולא כול פעולה אחרת),נאלצתי להפסיד את החתונה של המחנכת שממה שהבנתי הייתה ממש מהסרטים(זה היה ברור לי שככה יהיה,היא לא אחת שתפשל ותשכח פרטים)והיא גם שאלה איפה אני(שזה מחמיא שבחתונה שלה היא עוד זוכרת לחפש אנשים בין כול ההתרגשות והלחץ...) וגם אנשי צוות אחרים התקשרו אליי(לפלאפון שהיה סגור,הם השאירו אס.אמ.אסים והודעות קוליות) לשאול איפה אני כשאמרתי שאני באה ויודעים שיש לי קשר טוב עם המחנכת והיא לא הזמינה אותי מתוך נימוס ובאמת חשוב היה לה שאהיה,כבר חשבתי שהיום אני אקח חופש ואלך לבדיקות אבל בבוקר קמתי והרגשתי בסדר גמור כאילו הכול עבר,כנראה שבאמת הייתי זקוקה להירגעות אחרי התקופה הקשה שעברתי בשלושה שבועות האחרונות...מה שכן כנראה הטיסה שלי תהיה אחרי סוכות,או שלא,אני כבר מפחדת להתחייב-בגדול דיברתי עם סוכנת הנסיעות ויש מקומות אבל אין לי עם מי לדבר במועצה עד יומיים לפני הטיסה ואם לא יאשרו לי חופש אני אבודה... חוץ מיזה מחר יום כיפור אז צום קל וגמר חתימה טובה,בטח אהיה כאן במהלך יום כיפור אז אם מישהו מתכנן להיכנס תנו איתות...
