יש לי פחד עז *ומוצדק* מלאבד שליטה
אם פיספסתי את ארוחת הבוקר, אז אני ארגיש שכל היום הזה "נהרס" ושאין טעם להמשיך לאכול לפי תפריט האכילה או ללכת לחדר כושר. אותו דבר אם אכלתי יותר מדי בארוחת הבוקר. גם אין טעם לשבת וללמוד בבית, שכן כל היום הזה כבר הלך, ולכן כל מה שמתחשק לי לעשות זה לאכול ולקבור את עצמי בשינה. אני נורא פוחד מלאבד שליטה על עצמי ועל חיי. אני דובק עד לפרטים הקטנים והלא משמעותיים ביותר במימוש איזו פנטזיה אידיאלית שלפיה חיי יתנהלו בהרמוניה מושלמת, בתיאום מושלם, מבלי שום טעויות ונזקים, באופן פרפקציוניסטי לחלוטין. הפחד הזה הוא, אם תירצו, משקע טראומטי מן העבר. שכן יש לי היסטוריה ארוכה מאוד של איבוד שליטה על חיי ועל הרגשות שלי. שקעתי בדיכאון חריף, הגעתי לאישפוז פסיכיאטרי, 3 ניסיונות התאבדות, בעיות עם המשטרה, סמים קשים, אני על תרופות פסיכיאטריות עד היום, נפגש עם פסיכיאטרית אחת לשבוע במשך ארבעת השנים האחרונות. יש לי הפרעות אכילה שבעבר היו חריפות הרבה יותר, איבדתי שליטה על הלימודים שלי ונשרתי מהבית ספר, כל חיי התפרקו והפכו לגיהנום שוחק ומנסר. כעת כשאני מתחיל לצאת מזה, כולי פחד שזה יחזור. אני חרד לחלוטין מלאבד שליטה על עצמי עוד פעם, כי אני יודע שברגע שאני עוזב את ההגה ועוצם את העיניים, המכונית שלי לא ממשיכה לנסוע לבד, היא תמיד תיפול מאיזה צוק. הכביש שלי מסוכן מאוד. מה עושים??
אם פיספסתי את ארוחת הבוקר, אז אני ארגיש שכל היום הזה "נהרס" ושאין טעם להמשיך לאכול לפי תפריט האכילה או ללכת לחדר כושר. אותו דבר אם אכלתי יותר מדי בארוחת הבוקר. גם אין טעם לשבת וללמוד בבית, שכן כל היום הזה כבר הלך, ולכן כל מה שמתחשק לי לעשות זה לאכול ולקבור את עצמי בשינה. אני נורא פוחד מלאבד שליטה על עצמי ועל חיי. אני דובק עד לפרטים הקטנים והלא משמעותיים ביותר במימוש איזו פנטזיה אידיאלית שלפיה חיי יתנהלו בהרמוניה מושלמת, בתיאום מושלם, מבלי שום טעויות ונזקים, באופן פרפקציוניסטי לחלוטין. הפחד הזה הוא, אם תירצו, משקע טראומטי מן העבר. שכן יש לי היסטוריה ארוכה מאוד של איבוד שליטה על חיי ועל הרגשות שלי. שקעתי בדיכאון חריף, הגעתי לאישפוז פסיכיאטרי, 3 ניסיונות התאבדות, בעיות עם המשטרה, סמים קשים, אני על תרופות פסיכיאטריות עד היום, נפגש עם פסיכיאטרית אחת לשבוע במשך ארבעת השנים האחרונות. יש לי הפרעות אכילה שבעבר היו חריפות הרבה יותר, איבדתי שליטה על הלימודים שלי ונשרתי מהבית ספר, כל חיי התפרקו והפכו לגיהנום שוחק ומנסר. כעת כשאני מתחיל לצאת מזה, כולי פחד שזה יחזור. אני חרד לחלוטין מלאבד שליטה על עצמי עוד פעם, כי אני יודע שברגע שאני עוזב את ההגה ועוצם את העיניים, המכונית שלי לא ממשיכה לנסוע לבד, היא תמיד תיפול מאיזה צוק. הכביש שלי מסוכן מאוד. מה עושים??
