יש לי פרפרים בבטן

יש לי פרפרים בבטן

אוף! דרור מתחיל היום ללכת למעון. אני מתחילה היום שנת לימודים חדשה (מתחילים אצלנו כמה ימים קודם) וכל הלב שלי רועד מהתרגשות וגם מפחד. אחרי חודשיים וחצי שהיינו ביחד בבית, כל יום כל היום (כמעט) ניפגש מעכשיו רק אחרי ארבע. אני מקווה שיהיה לו שם טוב ונעים, ושנדע לראות ולהרגיש מה באמת עובר עליו שם. ומצד שני, גם אני פוגשת היום ילדים של אמהות אחרות. קצת יותר גדולים, וחלק גדול מהם אני כבר מכירה משנה שעברה ובכל זאת, אני מתכוננת ומתרגשת, ומקווה ורוצה לפתוח דף חדש ונקי עם כל אחד מהם. לעשות שיהיה להם טוב קצת יותר בבית הספר, נעים קצת יותר בעולם הזה. ואני נושאת תפילה חרישית, שההתחלה החדשה הזאת תהיה טובה וסימן טוב לשנה נהדרת. תחזיקו לי אצבעות?
 

בלינקה

New member
פתחת לי סכר של דמעות ../images/Emo7.gif

יש לך את היכולת הזו... לרגש אותי וליצור אמפתיה
מקווה שיהיה לכם טוב. אנחנו מתחילים מעון ב-1.9, והלב שלי מפרפר בפחד ודאגה.
 
../images/Emo24.gif יודעת שתצליחי בכל../images/Emo70.gif

הלוואי שלכל ילדינו היו מורות כמוך (
דווקא אין לי טענה אישית לנשות החינוך של ילדי, אני מצרה שאין יותר כאלה). כמה קשה כל פעם מחדש להפרד מילדינו. אני בטוחה שדרור וגם את תעמדו בזה ומנסה לנחם אתכם בחגים המתרגשים עלינו לטובה בקרוב. מצטרפת לתפילה לשנה נהדרת.
 

yaelia

New member
איך היה היום הראשון?

מקווה שכל האיחולים שלך יתגשמו ושתהיה שנה נפלאה לך ולאישמיש ולדרור הגיבור. אנחנו מתחילים ב1.9 והיום המטפלת באה להיות קצת עם הללי, אני מתרגשת נורא.
 
נרשמו דמעות בגזרת ההורים

וקלילות מופלאה בגזרת הילדון. איך שהוא הגיע למעון, הוא התלהב מהצעצועים ומהעובדה שהיו שם עוד ילדים ומיד התחיל לשחק. המנהלת של המעון אמרה מראש שנצטרך להישאר איתו שם ביום הראשון, אבל אחרי 10 דקות אמרה לנו המטפלת שלו (שנראית די חמודה) שאנחנו יכולים ללכת, ושאם יקרה משהו היא תקרה לאחד מאיתנו (לאבא כמובן, כי אמא כבר בעבודה). כשיצאנו משם פרצתי בבכי, על איך זה שהשארתי ככה את הילד הקטן שלי בפעוטון ואולי כדאי לבטל הכל וללכת הביתה וזהו זה, אבל זה עבר כשהגעתי לבית הספר ונזכרתי כמה אני אוהבת לעבוד שם. היה נראה שהלך לדרור די טוב שם, חוץ מזה שהוא סרב לישון שם יותר מדי (מתאים לו, הוא ישן רק במקומות שהוא מכיר היטב ומרגיש בהם מספיק בטוח ) את הפרפרים בבטן מבית הספר הצלחתי להרגיע רק היום, אחרי שפגשתי את כל התלמידים שלי. נורא כיף לראות איך הם גדלו (אלו שהיו גם בשנה שעברה) וחלק מהם אפילו התבגרו קצת. הכיתה הקשה שלי נשארה כזאת, ומצפה לי אתם הרבה הרבה עבודה. בסך הכל התחלנו ברגל ימין ואני מקווה שימשיך ככה. ותודה לכולכן על החזקת האצבעות.
 
למעלה