יש לי קומיקס מכוער

[k.d.]

יש לי קומיקס מכוער

אני רוצה לדעת איך לשפר אותו בדחיפות.. אני ממש ממש ממש מתוסכל. אוף זה לא הולך לי!!! ק.ד.

 

[k.d.]

מביך מאוד אבל...

שמתי את הקומיקס כדי לקבל הערות וביקורות... ק.ד.

 

[chatenoire]

אני אשתדל ללכת צעד צעד

קודם כל, הדבר שהכי קופץ לעיניים ותמוה הוא החללים השחורים. אמור להיות שם משהו? עוד פאנל, שלא ציירת עדיין? כשמציירים קומיקס-סטריפ, הריבועים בד"כ מתיישרים לפי אותו קו - אין כאלה קצרים יותר. ואם יש בכל זאת, השחור מסביב בטח שלא לעניין. עבודת העפרון לא רעה, אבל כדאי ליצור קצת יותר הבדל בין הכהה לבהיר, כדי להבליט אותה. אולי אפילו להשתמש בקצת דיו שחור בקווי קונטור. בפאנל הראשון, האיש עם הגב אלינו מצוין, אבל האיש בפאנל השני פחות טוב, לדוגמא. בפאנל הראשון יש מן אח או משהו - היא מצוירת כאילו במישור שונה מהמישור של הקיר. זה לא הגיוני - אלא אם כן זה ארון או משהו שנמצא בזוית עם הקיר. האפור שמחוץ לדלת קצת שטוח מדי, והדלת נראית יותר כמו תמונה. אני חושבת שגם השולחן קצת עקום, כאילו הוא נופל על האיש שיושב לידו. פאנל שני טוב, חוץ מהעניין עם העפרון הבהיר. פאנל שלישי: הברדס לא רע, רק קצת חסר-הצללה מדי לדעתי. שוב, העובדה שהריבוע נשאר למעלה ומשאיר חלל ריק קצת מוזרה. ההצללה על הפנים והאף בפרט די טובה, אבל העיניים קצת קרובות אחת לשניה; ליתר דיוק: העין עם הכוכב נדחפת לאמצע הפנים יותר מדי. פאנל רביעי: בעיות אנטומיות ספורות - הראש גדול מדי, היד הנשענת על האח בעייתית (אם אתה לא רואה את זה אני אשתדל להסביר) והמפשעה שלו גבוהה מדי. השימוש באפור ממוחשב קצת צורם לעין, מבחינתי. לסיום, הטקסט: בלונים קצת ריבועיים לטעמי, אבל זו בחירה אישית. מומלץ להשתמש בפיסוק. ואולי זו רק אני, אבל קשה לעקוב אחרי הזרימה של הסיפור/דיאלוג. לא הבנתי מי זה מי ומה קורה. יכול להיות שזה רק בגלל שמה שהראת לנו חלקי.

 

[xtdevil]

ביקורת בונה וביקורת משטרתית

קודם כל כל הכבוד ולא להתבייש להראות עבודות אף פעם! הלאה... נתחיל מאיך שאתה ניגש לקומיקס. עלילה וזרימה: דבר ראשון תיצור סיפור ותחלק אותו לסצינות, כל סצינה תתפרש בסופו של דבר לקבוצת ריבועים או אפילו דף שלם. אחר כך תחלק את הסצינה לריבועים, אם אתה רוצה תסמן כל ריבוע בכוכבית לפני המשפט או הפעולה הראשונה. עכשיו תיצור דפי סקיצה לסצינות, כשאתה פורס את הריבועים בשורות על דף A4. ריבוע המכיל תפנית בעלילה או ארוע חשוב (כמו גילוי מרעיש או רצח) יכול להיות יותר גדול מהאחרים, ללא מסגרת, או אפילו בגודל של 4 או 9 ריבועים. ישנן הרבה צורות לסדר ריבועי (בעצם מלבני) קומיקס על גליון A4, מה שחשוב זה שכל שורה תכיל לפחות שני ריבועים, ולא יותר מארבעה (אלא אם כן אתה מאייר בסגנון "זבנג", שם מופיעים לעיתים ששה או שבעה מלבנים ארוכים כדי להדגיש מעבר מתמשך או זמן שעובר). נעבור לאיור: דבר ראשון תעמיד את הדמויות בתוך הקוביות, אל תצייר את הפרטים הקטנים, מספיק שתצייר את הדמויות בקווים כלליים, ותוסיך חיצים ותאורים קצרים לגבי כיוון המבט, הבעות הפנים ותנועות הגוף, חפצים בחדר ועוד. ברגע זה סיימת עם מה שנקרא "סטורי בורד" נסה לשחק ולהזיז את הדמויות באופן שנראה הכי משקף, דרמטי, קומי או מה שמתבקש מהעלילה. אל תחשוש להשתמש בפרופורציות מוזרות, תתקרב לדמות כדי לראות הבעת פנים ותתרחק כדי לראות יחס בין שתי דמויות. מה שחשוב זה לשמור על זוית "צילום" קטנה יחסית, מאד מבלבל לראות דמות אחת כשמאחריה עצמים מסויימים ודמות אחרת שמאחריה עצמים שונים לגמריי (הקצה שני של החדר). תתייחס לעצמך כמו למצלמת אולפן בתכנית ארוח, השחקנים תמיד פונים אליך (פרט למצב שהם מעולפים או עושים אהבה) ואתה רואה מקסימום שלושה קירות מחדר אחד. לגבי הפרופורציות, ציור סכמטי של כל מלבן קומיקס לפני שאתה עובר לפרטים הקטנים יפתור את הבעיה. עוד טיפ קטן - כדאי להשקיע בבניית רקעים. קח מגזין דיור ונסה לצייר כמה שיותר פרטים מחדר מסויים, אמבטיה, חדר שינה, חדר ילדים, מטבח. אתה תווכח שככל שאתה מצייר יותר חדרים, כך תוכל לצייר רקעים משלך, ותקבל בטחון לצאת מסצינות ביתיות ולצייר גם סצינות חוץ, בנופים של ים והרים. אתה יכול להכליל מעט פרטים אם הקומיקס שלך מינימליסטי, אך הסגנון שהראית כאן דומה יותר לקומיקס פעולה, ושם תמיד יש הרבה פרטים ברקע, ואינטראקציה של הדמויות עם החפצים ברקע (איך תרים חבית ותזרוק אותה על פוקימון רשע אם לא תהיה שם חבית מלכתחילה?) מקוה שהטיפים עזרו, בהצלחה! צביקה

 

[chatenoire]

יפה

סחתיין על הטיפים המפורטים. אם יורשה לי לחוות את דעתי בקשר לכמה מהם: בקומיקס אמריקאי ישן (ולפי מיטב הבנתי גם בקומיקס יפני כיום, תקנו אותי אם אני טועה) הריבועים היו מחולקים בצורה ישרה, סכמטית ופדנטית. בכל עמוד היו X מלבנים; לפעמים - אצל ציירים נועזים במיוחד - אחד המלבנים היה גדל ותופס מקום של שניים; ריבועים פתוחים לא היו מקובלים כל כך; ודמויות שיוצאות מהמסגרת בכלל היה חטא. עם התפתחות הקומיקס הכל נהיה חופשי יותר: השפה, הציור, הסגנון (לי לפחות קשה להבדיל בין ציירים של פעם), הסיפור, וגם החלוקה לריבועים. היום אפשר לעשות באמת מה שרוצים, החל ממשולשים ועיגולים וכלה בחוברת שלמה שמורכבת רק מפינאפים (זה לא ברור לי). צביקה אמר כמה דברים נכונים בקשר לעימוד: לא כדאי למלא את העמוד ביותר מדי משבצות, בטח לא אם אתה מנסה ליצור קומיקס דרמטי/אקשן. ארועים מרכזיים בהחלט צריכים לבלוט יותר מאחרים. אבל אין צורך להגביל את עצמך לכללי "לא יותר מ- לא פחות מ- בשורה", לדעתי. ריבוע ה"אסטבלישינג שוט" (לונג שוט שמראה את מיקום הסצנה) הוא בד"כ לבדו בשורה, וראיתי הרבה פעמים אמנים משתמשים בריבוי משבצות כדי להעביר מסר/רעיון כלשהו. בקיצור, בקשר למלבנים: הדבר החשוב ביותר הוא שיהיה אפשר לעקוב דרכם אחרי הסיפור בלי לתהות חמש דקות לאן כל ריבוע מוביל. אם אתה מצליח להשיג את זה בשיטות מיוחדות, אדרבא. אם קשה, ואני בטוחה שיהיה קשה בהתחלה, דבוק למסורת הישנה של שורות ישרות, מלבנים ישרים. ודבר שני, זוויות הצילום. אני אישית תומכת בזוויות צילום מעניינות, ולו רק בשביל האתגר לצייר עצמו. כמובן שצריך תמיד לזכור שזווית צילום מעניינת אינה בהכרח פאנל טוב; יכול להיות שהנקודה המסוימת דרכה בחרת להראות את הסצנה דוקא מבלבלת את הצופה, ולא תורמת לאפקט הדרמטי שניסית להעביר. יש שני עמודים בספר HOW TO DRAW COMICS THE MARVEL WAY, שמראים את זה טוב מאוד - אם תרצה וזה מותר לפי חוקי הפורום, אני אסרוק לך אותם. ה"צילום", בכל מקרה, לא צריך להיעשות כמו בתכנית אירוח (שוב, לדעתי). יכול להיות שדוקא סצנה זו או אחרת תרצה לצלם מגב הדמויות (כמו בסרטי אימה, כששומעים רחש בשיחים ורואים את גב הגיבורים, שמדברים בלי להיות מודעים ליצור האימתני שהולך לתקוף אותם), מעליהן, מתחתיהן או מזווית הראיה האישית שלהן. בכל מקרה אני רואה את ציור הקומיקס כמו צילום סרט יותר מאשר צילום טוקשואו - ההתרחשות נמצאת שם וקורית כל הזמן, המצלמה היא זו שצריכה לזוז בתזזיות ולמצוא את הדוית הנכונה ביותר לתפוס כל סצנה, כל משפט, כל מצמוץ. עוד משהו שאני מסכימה לגביו עם צביקה - לא כדאי לעבור *יותר מדי* זוויות במהירות, בעיקר אם ההתרחשות מהירה. בינתיים, אני מאמינה שזהו.

 

[illustrator]

אפשר גם...?!

גם לי מתחשק להביע דעה... אז ככה... אני בהחלט מסכים עם אביב שבקומיקס הכל אפשרי. הפאנלים יכולים להיות בכל צורה/גודל/זווית שמתחשק לך, ודוגמאות מעולות ל"הכל אפשרי" תוכל למצוא בעבודותיו של ניל אדמס. אבל... תמיד כדאי להתחיל עם ליי-אאוט (Layout) פשוט על מנת לצבור ניסיון. ההבדל בין צייר לצייר קומיקס הוא היכולת לספר סיפור. גם אם תצייר ציורים מרהיבים, אין להם משמעות אם אי אפשר להבין מה מתרחש. לכן השאלה הראשונה שלך צריכה להיות, האם ניתן להבין את השתלשלות הארועים במה שציירתי? ומאחר ואתה כבר יודע מה אמור לקרות, תראה את הקומיקס למישהו אחר (חבר/ה, אח/ות, אמא/אבא...) ותבדוק אם מה שהם יבינו זה מה שהתכוונת לספר. ועכשיו לכמה כללי יסוד: א. לכל פאנל (חוץ, אולי, מה"אסטבלישינג שוט") צריך להיות מוקד, שזה בדר"כ מי שמבצע את הפעולה, או מישהו/משהו שעליו מדברים. על המוקד לבלוט בדרך מסוימת מכל הגורמים האחרים שבתמונה. אתה הרי לא רוצה שהקורא יתמקד על איזה עץ ברקע בזמן שהגיבור מזנק על אויבו השנוא (דוגמאות קיצוניות בדר"כ הכי קלות להבנה). בפאנל הראשון שציירת, הדמות שבדלת (לדעתי) היא המוקד, אבל אילולא בועת הטקסט, היא היתה נראית כמו תמונה על הקיר. אני הייתי מוסיף לה פוקוס ע"י הגבהת זווית ה"צילום", כאשר הדלת נמצאת במרכז הפאנל. אפשר גם להוסיף יותר פרטים לדמות מאשר שאר הפריטים שברקע, ומומלץ שיד או רגל שלה יהיו כבר מעבר לסף של הדלת. ב. המרחק בין ה"מצלמה" לבין המוקד בפאנל תלוי ברמת האינטראקציה של המוקד עם הסביבה. תקריבים בדר"כ מנוצלים להדגיש את מה שהדמות מרגישה. ציור ממרחק בינוני מראה פעולות שהדמות מבצעת. ציורים מרחוק נותנים הרגשה של איפה הדמות נמצאת ו/או מה מתרחש מסביבה. ג. גודל הפאנלים לרוב נקבע ע"י רמת הפעילות בסצינה, וזה פועל לשני הכיוונים. נכון שבדר"כ נשתמש בפאנל גדול כדי להראות זינוק דרמטי או פיצוץ אדיר, אבל גם הצבת דמות חסרת מעש בפאנל יחסית גדול או מאורך נותן תחושה של זמן. מספיק לבינתיים. לסיכום, אני מציע לקרוא הרבה קומיקס, תוך כדי שאתה שואל את עצמך למה הצייר בחר לצייר את הסצינה דוקא ככה?! ולהתאמן המון! ערן הקשקשן

 

[k.d.]

DAMM!!!

יש לי הרבה מה ללמוד. אין לי שום קומיקס ללמוד ממנו.ובגלל שאני גר בחור אין לי גם מאיפה לקנות. אני מודה לכם על הטיפים הבאמת מועילים. הנה הברק ... ק.ד.

 

[yonabarak]

תזמין באינטרנט

את הספר Understanding Comics של סטוט מק´קלאוד. קיים בכל אמאזון. מומלץ ביותר לכל מי שיוצר קומיקס. ספר שפורס בפניך הרבה מהמנגנונים הסמויים שמניעים את הסיפור במדיום הקומיקס, וגם - כתוב בעצמו כקומיקס זורם ומשעשע.

 

[illustrator]

ספר מעולה

אבל הוא לא תחליף לקריאת קומיקס. הספר מיועד בעיקר להבנת קומיקס (כפי ששמו מציין), ולא מכוון ליוצרים (למרות שהוא מנפץ כמה אשליות). אני דובק בדעתי: אם אתה רוצה ליצור קומיקס, קודם כל תקרא קומיקס. אח"כ תתאמן המון. הספר של מק´קלאוד יכול לשמש לך לעזר בדרך, אבל לא יותר מזה

 

[The Crusader]

קיצר

מבחינת מבנה של ריבועים וכדומה אתה יכול לעשות מה שבא לך אתה יכול לעשות ריבוע ואז משולש ובאמצע... משושה! זה לא משנה כל עוד אתה מצליח להעביר את הסדר בצורה ברורה הכל מותר ולמען האמת הרבה קומיקסים משתמשים בריבועים שונים על מנת להמחיש אווירה מסויימת