טוב,אז הנה שלי,שווה לקרוא..
אני אוהד הקבוצה מגיל 5 או 7 והיום בן 23 כבר. שהייתי קטן, אבא היה לוקח אותי ואת אחי ל"ווסרמיל",והדבר האחרון שאבי חשב אז,זה האם הכניסה למגרש שווה כסף. את עונת האליפות באמצע ה70 לא אוכל לתאר,כי לא נולדתי,אבל בהחלט אני יכול לתאר את העונות עם ויקו חדד,עם גוטמן (בימיים היפים),ואת תקופת אלטר השוער הענק (מי שעוד זוכר). עונת הגביע החלה בניצחון ענק 3 -0 על...מכבי חיפה.ואף אחד לא יחס לזה חשובות ממש. אבל בל נציין,כי הפועל באר שבע הייתה מועמדת לתחתית בתחילת עונת הגביע,וכשרוסו הגיע,כולם חשבו שזהו עוד זר שיאכזב,ושחלילוביץ הוא בכלל ילד בגלל שהיה נמוך קומה. המהפך החל במשחק הבלתי נשכח נגד בית"ר בטדי (האלופה להזכירכם באותה עונה),עם ניצחון 1-0 מרגלי סגרון,כאשר בשער שוער אלמוני בשם אבי פרץ (שהגיע ממכבי יבנה,ליגה ארצית אז),ומאותו רגע,ניצחונות בעיקר של 3- 0 הביאו את הקבוצה למקום ה-3 עם שער פחות מהפועל פ"ת(איזה קבוצה היה למלאבסים,פשוט מדהימה!),ולגמר גביע בלתי נשכח עם מיני מספרת של רוסו. עונת הירידה החלה במכירה המופרסמת מידי להב לשוער העבר אלי ז'ינו. ההתחלה היתה דווקא מבטיחה עם 4 ניצחונות רצופים,אם אני לא טועה,ואז באה מפולת. מאמן בולגרי שהביא עמו 4 שחקנים בולגריים (עד היום בטוחים שכולם היו שחקני משנה בליגה שלא מקצוענית בבולגריה),לא הצילו כלום,בני טבק (זוכרים?),יחד עם עזרה מאבא אליהו,לא תרמו מהומה,חוץ מלהזכיר ימים יפים. ואז הגיע עופר,אליהו עופר,הגדול והענק. סיבוב שני מדהים,של אחד המאמנים המובילים בנגב לדעתי,סחב את הפועל ב"ש סיבוב שלם ללא הפסדים כמעט,ממש ככה,אבל בני יהודה שרבה איתנו על הירידה,לקחה נקודות אף היא כך שנותר מחזור אחרון: בני יודה נגד ראש"לצ בראשון,הפועל ב"ש-מ.חיפה בב"ש. שער של הדקה ה-90,לא פחות,של שירזי(אם אני לא טועה),הוריד אותנו,למרות שניצחנו מפנדל של ההוא שמשחק בספרד. את העונות בליגה הלאומית רובכם מכרים,וכאן מסתיים סיפורי לערב זה. מקווה שנהנתם. נפגעתם ממה שרשמתי..קחו פנדל!
