יש לי שאלה,אני עומדת לפני

[מיכליתשלהצאט]

יש לי שאלה,אני עומדת לפני

סיום הטיפולים ותחילת הקרנות (מקוה שמשהו ב"ה לא ישתבש בדרך..). והסביבה הקרובה (משפחה וחברים טובים) מנסה לעודד, אומרים לי: "יופי, את החלק הקשה כבר עברת, נשארו לך עוד X טיפולים, X הקרנות ואח"כ בדיקות תקופתיות וכמובן טמוקסיפן". אבל....... למה אני לא מרגישה שמחה? למה כשסוף סוף את החלק הקשה אני כבר עומדת לסיים, אני לא קופצת מרוב עליזות ובקול עצוב אני אומרת: "כן, נכון?" למה? כל הזמן אני חושבת ודואגת... "מה יהיה, עכשיו אני מסיימת את הטיפולים, עוד מעט אסיים את ההקרנות, איך אתמודד עם הכל לבד? אם לא אקבל טיפולים/הקרנות מה יהיה עם המחלה?" והשאלות האלה לא נותנות לי מנוח... בכל זאת 8 חודשים אני מטופלת. נקשרתי לאחיות שהן מקסימות, אבל זו לא הבעיה, הבעיה היא שעצם הידיעה שהטיפול מסתיים, זאת אומרת הגוף עומדת לרשות המחלה.....?... אוי...., כמה שאני פוחדת מזה... מקוה שאוכל להתמודד עם זה, ושאחשוב רק מחשבות חיוביות. היום מאוד קשה לי. מחר יש לי טיפול, הקורס הרביעי בסדרת הטקסול. כל הזמן אני מרגישה מיחושים וגושונים, כנראה שאני מדמיינת, כי הרופאים אומרים שהכל בסדר... אבל, אני לא מרגישה בסדר! בא לי לבכות! אני חושבת בלי סוף על ילדי הקטנים, איך הם יסתדרו בלעדי? מה אני חושבת על זה לעזאזאל? עכשיו אני במצב טוב יותר ממה שהייתי בזמן הגילוי. אבל השאלות האלה לא מרפות! טוב, הבן הקטן בוכה, ואני חייבת להתפנות אליו. לילה טוב

 

[ציפורלילה]

נכון שזו...

כמו תחושה של ללכת לבד בלי להשען על משהו, כמו מעקה ביטחון שפתאום אין. אני מאד מבינה אותך ויודעת כמה זה פתאום מוזר ואפילו קצת מפחיד לא ללכת לטיפולים ובלי הבדיקות האלה כל הזמן שמראות שהכל הולך בסדר. אבל מעכשיו הכל כן יהיה בסדר כי הטיפולים כיסחו את מה שלא היה בסדר, חוצמזה שאצלך נשאר איזשהו משהו להשען עם הכדורים. ועדיין תלכי לביקורות ותעשי בדיקות תקופתיות וישמרו שתהיי בסדר. כי מכאן, את ממשיכה בדרכך, מחלימה ומתחזקת מיום ליום. יש לך חיים לחיות, אז יאללה! מעכשיו - רק בריאות!

 

[מיכליתשלהצאט]

החלטתי לפני הטיפול היום, להכנס

לפורום, למרות השעה הכ"כ מוקדמת ולמרות כל הסידורים שיש לי לעשות לפני כן..... אבל אני שמחה שעשיתי זאת, כי הכח שנתת לי עכשיו לעבור את הטיפול בעוד כשעתיים, יעזור לי לעבור אותו...... אני מודה לך על היחס החם לאורך הדרך......... מאז שאני פורום תודה על החמימות שאני מקבלת פה בפורום והתמיכה הרבה, יום נעים, מיכל

 

[גוהנה]

אני זוכרת../images/Emo142.gif

כשהודיעו לי על הסרטן "שלי". אבל אמרו שלא אצטרך לעבור כימו או הקרנות כי הגידול לא מגיב טוב לזה...מחד זו היתה הודעה משמחת ומאידך הרגשתי חוסר אונים נוראי...נורא רציתי כימותירפיה, חשתי שזה מה שיקטול את הגידול. עברו מאז 11 שנים..תאמיני מיכל, תאמיני לרופאים שלך...ותראי שככל שיעבור הזמן ותשובי לחיי השגרה שלך אט אט ידעכו גם החרדות....והחיים, על כל משמעויותיהם, ימלאו אותך, את יומך ואת המשפחה שלך....

 

[מיכליתשלהצאט]

אני גם הייתי מרגישה כמוך,

והזמן אומר באמת את שלו. אתמול פגשתי במקרה בביה"ח את אחד הרופאים שניתח אותי (אחד מהם הוא הרופא המטפל שלי אבל לא זה שפגשתי), והוא שאל אותי "מה שלומך? גיבורה?" אמרתי לו שאני לא מרגישה כל כך גיבורה כי יש לי את הפחדים שלי שלא נותנים לי מנוח... אז מה הוא אמר לי? "הפחדים זה לכל החיים וצריך ללמוד איך לחיות אם זה", וכנראה שהוא צודק. תודה לך על האופטימיות, מקוה שהיא תגיע גם אלי... חג שבועות שמח

 

[מלמלה]

את עדין לא סימת את הטיפולים

והקשיים עדין קיימים הסביבה הקרובה לא תמיד יודעת לחוש מה שאת חשה ואם אומרים לך לשמוח זה לא אומר שאת צריכה לשמוח עשי מה שנוח לך אני מזדהה עם החשש שלך ל"מה יהיה בסוף הטיפולים" מי ידאג לי אז והייתי מוסיפה עוד אבל אני חייבת להתחיל לעבוד

 

[rona39]

מחשבות

היי מיכלי ראשית צריך לחגוג את סיום הטיפולים. החלק הקשה באמת מאחוריך. לי עלו הפחדים על חזרת המחלה בסיום הטיפולים. מישהו אמרה לי שמסימים אם הטיפולים, הראש מתפנה ואז כל המחשבות הנוראות עולות. אבל למעשה, צריך לחשוב חיובי, זהו הטיפולים מגרו את כל התאים הרעים, עכשו את בריאה ותתחילי להנות, לבלות ולנצל כל רגע. המון בריאות רונית

 

[lili the one]

מזדהה עם כל מילה - אבל...

אסור לנו לחשוב מחשבות של פחד. עלינו להסתכל קדימה. כל פעם כשעולה בי מחשבה מפחידה שכזו אני פשוט מסלקת אותה ואומרת לעצמי שיהיה טוב ולא נחזור לטיפולים אלא נמשיך את החיים כמו שהיה לפני ואולי אפילו טוב יותר ורק הביקורות החוזרות ונישנות הן אלה שיזכירו לנו את שעברנו. נגדל את הילדים ואפילו נזכה לגדל גם את הנכדים. גם אני עוברת טיפול ביום חמישי הקרוב (כבר מעכשיו עולים בי הריחות המגעילים של הכימו) ובשבוע הבא זהו הטיפול האחרון. איזו הקלה לסיים את הסיוט הזה. כמובן שמחכות ההקרנות והכדורים ל 5 שנים, אבל אם הצלחנו להגיע עד הלום אז מה זה בשבילנו. ל.

 

[מיכליתשלהצאט]

../images/Emo141.gifתודה לכם חברות יקרות../images/Emo24.gif

על התגובות הנפלאות! מיכל

 

[מיליתו]

מה פתאום?

זה שאת מפסיקה בקרוב את הטיפולים יתן לך להתחזק פיזית ונפשית. אני זוכרת שבפעם שעברה שהפסקתי את הטיפולים הייתי כל כך מאושרת כל יום מחדש - כבר שכחתי שיש דבר כזה שנקרא "להרגיש טוב". תסיימי את הטיפולים ותתחילי להרגשי נפלא. השליטה על הגוף שלך חוזרת אליך וזה דבר מצויין. כל המיחושונים למינהם יעברו ותתחילי להרגיש טוב! תתחילי להרגיש חזקה! אני מאמינה שכל הטיפולים הם רק דחיפה וסיוע לגוף להתמודד עם ההתפרצות של הסרטן. ממילא ההתמודדות עם תאים סרטניים היא יומיומית ונעשית על ידי המערכת החיסונית שלנו ולא על ידי טיפולים למיניהם. הטיפולים מסייעים רק כשמשהו יוצא מכלל שליטה. כל עוד תדאגי לחזק את עצמך - במיוחד מבחינה רגשית, להיות מאושרת ולהימנע ממצבי לחץ - הכל יהיה בסדר. אני יכולה להעיד על עצמי שהשנה האחרונה שלי היתה מלאה באירועים מלחיצים (טובים ורעים - גם גורמים חיוביים, כמו חתונה, הם גורמי לחץ לכל דבר) - אני מאמינה שזה מה שגרם להתפרצות המחודשת אצלי. תתחילי להאמין בעצמך ולהיות מאושרת עם המשפחה שלך - זה מה שיביא לך את הבריאות ואת הביטחון בעצמך, ואולי גם את האומץ להפסיק את הטיפול ההורמונאלי ולנסות הריון נוסף...

 

[muzaic]

זה די טבעי...

לי נשארו עוד 2 טיפולים כימוטרפיים ואני יכולה להגיד לך שלפני שבוע הרגשתי כמוך. פתאום הרגשתי איך כל האופטימיות שהיתה לי במהלך הטיפולים נעלמה והפחד התחיל לחלחל. אבל...החלטתי שאני לא נכנעת לפחד. לקחתי את האוטו לנסיעה לילית ארוכה עם מוזיקה בווליום גבוה...ניקיתי את הראש ועברתי הלאה. לדעתי הדרך היחידה להתמודד עם הפחד זה להחליט שכל מה שיגיע ויקרה תתמודדי איתו באותו רגע. ברגע שתסיימי את הטיפולים תוכלי סוף סוף להנות..תרגישי טוב יותר ותוכלי להוציא לפועל את כל התוכניות שרקמת בזמן הטיפולים. אז נקי את המחשבות הרעות ותסתכלי על העתיד בחיוב. רק בריאות

.

 

[מיכליתשלהצאט]

שילחו לי אנרגיות חיוביות

אני משתדלת להיות אופטימית, ולא תמיד זה מצליח לי. אני מודה לכם מאוד, על התגובות הנפלאות והחמות, מכל אחת ואחד יש לי מה ללמוד. חג - שמח, מיכל

 

[נאן]

הנה מה שאני למדתי ממך......../images/Emo24.gif

אני מגיבה באיחור אבל מגיבה מה שבטוח כל צעד שלך מהיום והלאה ילווה בענן קטן והוא לא יעלם. הענן הזה יהיה שם הוא מין מתנונת שהסרטן משאיר לנו. הוא הרמזור של הפחד והחרדהשל הרגשות והתחושות שמלווים אותנו ושילוו אותנו לכל מקום. הוא לא יעלם לפי דעתי.ומי שיגיד היה לי סרטן אין לי סרטן יותר. ואני לא פוחד יותר. אני לא יאמין לו. גם אם נהיה כאלה שהצליחו ולא חזר וגם כאלה שזה חזר. ואלה שמסביבנו. שכנים משפחה מכרים וכדומה. כל דבר שמזכיר את זה.הענן הזה שם. הוא עוטף אותנו גם לגבי עתידנו. לפעמים נלחמים בו מגרשים אותו. ולפעמים הוא משתלט על המרחב. זה בסדר לפחד מה יהיה הלאה כאילו יוצאים החוצה מהחמימות מהגנה מהצמר גפן שבו נעטפנו. זו כמו לידה. תעשי צעד אחרי צעד. קבלנו חיים אחרים במתנה... וכל הרגשות שלך הן טבעיות. המתח של הטיפולים והסיומת שלהם זה כמו בלון שהתפוצץ והתרוקן. אולי בגלל זה תחושת הדכדוך. החוכמה אני חושבת לדעת שהענן הזה נמצא ולחשוב שהוא הרמזור הפנימי שלך והוא חיובי. ואז באורח פלא הכל יהיה יותר חיובי. לא להלחם ברגשות ולא בפחדים לחשוב שזה טבעי כי זה טבעי כמו ששפעת חולפת ככה לזרום כי כשנלחמים בזה יותר מסורבלים. הגוף מגיב יותר קשה לטיפול. בימים כאלה. שנהיה לי קשה ושום דבר לא הולך בכל צורה ולא רק בטיפולים. אני משננת כמו מנטרה.קחי סבלנות זה יעבור אל תחשבי על זה אל תתני לפניקה להציף אותך. לך ענן קטן תן לי מרחב לא עכשו.אני עסוקה תבוא יותר מאוחר חשבתי עליך החג הזה. היתי מוצפת באורחים ונכנסתי לפניקה שלא אספיק שום דבר הגוף הכאבים הכל ביחד. לבשל לאפות ומאיפה להתחיל מהבלבול שלי היתי בפניקה כי יום למחרת החג היתי צריכה לקבל טיפול של אפדורל בצוואר(פעם ראשונה). אייך נספיק לעשות ציק אווט על הבית. אחרי הטיפול אני חיבת להיות במיטה ויש הגבלה. ואז נכנסתי לצאט בין כל הבלגן וקראתי את ההודעה שהשארת על המתכונים. וחיכתי וזרחתי שאני יכולה לתת אלף מתכונים גם גם שרע לי כל כך ואני בפניקה. והמח שלי היה עסוק איזה מתכונים אני יכולה לתרום.ופתאום אני לא חולה אני אדם רגיל שהמח שלו עובד. ומאותו שניה היה לי קל בהכל כי הבנתי שהלחץ שלי בא גם אם לא היתי עם המיגבלות שלי. לחץ של אשה שמארחת גדוד בבית שלה. וזה הפך לאתגר משניה לשניה. זה לא שלא היו כאבים. אלא התחושה שנה אם הכל אני מצליחה שטפה אותי בחום ונתנה לי אנרגיה. עבדתי מעבר לכאב ושלטתי בו עד כמה שיכולתי. והמחמאה היתה מהבנות שלי. אמא את היה כמו פעם.... נהננו לעבוד איתך. אז תראי איך הצלחת לגרש לי לרגעים קסומים את הענן שלי... ולתת לי הפוגה. ללמד אותי שיעור בלי להרגיש....את הכאב שולחת לך אנרגיות ולכולם...... נשיקה נאנוש

 

[מיכליתשלהצאט]

דמעות של התרגשות ../images/Emo24.gif

קראתי את הודעתך בהתרגשות והתפעמות, ודמעות זלגו מעיני. איזה מקסימה שאת

, כמה חכמת חיים ואינטליגנציה רגשית יש לבחורה הזו! כל תגובה / הודעה שאת כותבת מצליחות לגרום לי לחיוך, להעלות דמעה, לעשות משהו!!! כמו ספר טוב שהקורא חושב עליו לאחר שסיים אותו. כל משפט שלך בעל משמעות. את בחורה מאוד חכמה ואני שמחה שהצלחתי לשלוח לך אנרגיות חיוביות. ואני רוצה לומר לך בהזדמנות זו, שהרבה פעמים את שולחת לי אנרגיות חיוביות בתגובותיך, כי את בחורה חיובית עם אנרגיות חיוביות. עד עכשיו הייתי שקועה במחשבות, בעלי פוטר מעבודתו ואמרתי לעצמי, וואוו, איך נסתדר? ושוב הפרופורציות חזרו, הוא ימצא (אינשללה) עבודה, ואני מקוה להיות בריאה ולהתרכז במלחמה שלי, כי כל דבר אחר מסיט אותי מהמטרה הכי חשובה, להיות בריאה!!. בהזדמנות זו, רציתי להודות לך על החום, הפירגונים, היחס הנהדר, התמיכה הרבה, ההכוונה, העידוד שאני מקבלת ממך ומחברינו לפורום מאז שאני פה. אני מקוה שכולנו נצא מהמחלה הזו בהקדם, והפורום ימשיך לשמש אותנו כתמיכה בלבד, כי המחלה הזו כבר תצא לה מהעולם. שבת שלום המון בריאות, ושוב תודה, מיכל

 

[lili the one]

גם אני התרגשתי מכל מילה של נאן.

כיף פתאום לחזור להיות אמא כמו פעם שמארחת, מבשלת ואופה. הלוואי עלי. לא מסוגלת להכין כלום. הכל מגעיל בגלל הטיפולים. ל.

 

[מיכליתשלהצאט]

היי לילי האחת

בעוד זמן קצר, תסיימי את הטיפולים ב"ה, וגם את תוכלי לתפקד כמו פעם, לבשל, לאפות, כל מה שהעזת אבל לא יכולת. מאחלת לך המון בריאות וחזרה לשגרה שלפני המחלה להת' מיכל

 

[מיכליתשלהצאט]

היי לילי האחת

בעוד זמן קצר, תסיימי את הטיפולים ב"ה, וגם את תוכלי לתפקד כמו פעם, לבשל, לאפות, כל מה שהעזת אבל לא יכולת. מאחלת לך המון בריאות וחזרה לשגרה שלפני המחלה להת' מיכל

 

[קורל ו]

מיכלית...התעודדי, החלק הקשה מאחור|ל

מיכלית,אז כאחת שעברה כבר את כל הטיפולים אני רוצה לומר לך שההקרנות זה חלק באמת קל של כל מסכת היסורים הזו..באמת לא נורא, לא כואב לא מרגישים כלום (חוץ מכאלה שלאחר זמן מה, חשים כוויה במקום המוקרן, הכרתי אנשים שעברו זאת בקלות, ללא כל כוויות בעור, כך שזה ספיציפי לכל אחד ואחד) בקשר לכל השאלות שלא נותנות לך מנוח...את צריכה לנתק את עצמך מכל השאלות האלה כי אחרת את רק מכניסה את עצמך לדכאון, לפחדים ולחרדות ללא כל צורך. אני מבינה את מחשבותייך לגבי ילדייך הקטנים. הם הרי מעל הכל אבל בבקשה תרפי מהמחשבות האלה והן ירפו ממך...הסירי דאגה מליבך..קווי לטוב, תהיי אופטימית, חשיבה חיובית, את חייבת לעבוד על עצמך בענין הזה, ואז גם כל הגושונים (שיתכן שאלו בס"ה בצקות מהניתוח ) יעלמו... נכון גם לי יש פה ושם חרדות אבל הבנתי שאם על כל פיפס קטן אטריד את עצמי לא יהא לי מנוח ... כתבי לי אי מייל, (לבזק...את יודעת) כי בזמן שהיה לי וירוסים נעלמו לי כל הכתובות... אוהבת אותך, קורל

 

[מיכליתשלהצאט]

קורל, תודה חמודה

אני גם אוהבת אותך, והתגעגעתי אליך, היית מאוד חסרה גם בפורום וגם במסרים ובאימייל. אני משתדלת לא לחשוב יותר מדי, לפעמים לא הולך, ביום א' יש לי מיפוי ואני מאוד חוששת מהתשובה, איבדתי גם בדרך את ההפניה, מה שגורם לי להתרוצץ שום להוציא חדשה. תודה על העידוד והתמיכה, וברוכים הבאים, אכתוב לך יותר מאוחר באימייל. אוהבת, מיכל

 

[שליניניו]

זקוקה לעזרה

שלום לך, שמי שלי ואני תחקירנית בתכנית תחקירים חדשה שתעלה בערוץ 2. אנחנו עושים כתבה בנושא ביטוח בריאות ממלכתי ומחפשים חולה שצריך תרופה שאינה נמצאת בסל או שאינו בהתוויה שלה שיהיה מוכן להחשף. אשמח אם את מכירה ואת יכולה להפנות אליי או אם חלילה יש לך בעיה כזו. 599246-053 או 6850227-03 תודה ובהצלחה