מנסיון אישי -
לא את אוקיי קומפיוטר.. שזה במפתיע היה הדיסק הראשון שקניתי אי פעם (כשהשני היה של הקורס.. רק לצורך השוואה). כמובן שלא ידעתי אפילו להתחיל לבלוע את כל העושר התוכני והמוזיקלי שלו, שלא לדבר על לעכל... לגמרי לא הייתי ראוי לו.. התחלתי לפענח אותו רק אחרי שכבר עשיתי התמחות ראשונית על דה בנדס (שקניתי בערך שנתיים אחריו) ולמרות שכבר עברו כמה וכמה שנים, גם לא הייתי ממליץ על קיד איי או על אמנז´יאק, כי לדעתי הם מחמיצים את המהות האמיתי של רדיוהד (ובאותה הזדמנו, תחינה נרגשת: תחזרו, תחזרו, בבקשה - תחזרו לרוק!!!!! אהבתי את "אידיוטק" ואת "יו אנד הוז ארמי", אבל הספיק לי, בחיי).. אז התשובה שלי תהיה, וזה אולי יפתיע חלק מכם, בעיקר בגלל שלא ראיתי אליו הרבה התייחסויות - דווקא את פאבלו האני, ובעיקר את "ריפקורד", "יו", ו"אניוואן קאן פליי גיטאר ". אחלה מלודיות, מאוד קליט, מאוד לא רדיוהדי במלוא מובן המילה, אבל מסדרון טוב לשאר האלבומים של רדיוהד... ובכלל, אם יש איזהו דיסק שכדאי להשמיע למישהו במטרה לחבב עליו את רדיוהד, זה כמובן "שואוביז", הראשון של מיוז... =) peace and love Nati ~~~~~~~~~~~~~~ So where do the ducks go in the winter?