יש לי שאלה... (כרגיל)

[peachy]

יש לי שאלה... (כרגיל)

סתם שאלה שמעניינת אותי (בתקווה שיתחשק לכם לענות עליה) - כשיצאתם מהארון, או שהייתם בשלבי יציאה, איך אמא שלכם הגיבה? היא הייתה פתוחה ונחמדה בצורה לא נורמלית כמו אמא של מייקל ב"הכי גאים שיש"? או שמא המציאות "קצת" שונה מהטלוויזיה? love you

peachy

 

[MARMELAD]

בואי נאמר

שאמא של מייקל היא לא בדיוק האמא הטיפוסית אמא שלי לא עובדת בגיי בר היא לא שמה על החזה שלה סיסמאות גאווה היא לא מתלבשת כמו פרחול´קה היה לה קשה להתרגל אליי אבל היום ברוך השם... היא כבר הבינה שמה שמשנה זה איזה בנאדם אני ולא מה המיניות שלי

 

[DJNYC]

אמא שלי קצת כעסה

עלי שלא סיפרתי לה... אבל היא זה היה לגמרי בסדר. היא התעניינה בי ובחבר שלי, והיה אחלה. היא נורא התלהבה לספר לכולם, ולטייל איתי, חבר שלי ושתי חברות שלה במצעד הגאווה בניו יורק.

 

[אופק L]

המציאות שונה מאוד מהטלוויזיה,

הבדלים עצומים. נכתבו עשרות סיפורי יציאה מהארון בפורומים השונים, פורום "זהות מינית" של IOL (לשעבר) למשל - באף אחד מהם אני לא זוכר אנשים שמחים ומאושרים. אמא שלי בכתה, היה לה קשה לקבל את זה, אני מבין אותה והיה לי ברור שזה לא יהיה קל. היא מקבלת אותי, היא אוהבת אותי מאוד, לא ביקשו ממני לעזוב את הבית או להפסיק להיפגש עם בן הזוג שלי (ואפילו הזמינו אותו לארוחות צהריים אצלנו - הוא ואני החלטנו שעדיף שהוא לא יגיע אבל אולי בעתיד זה יקרה). אני לא חושב שיש אמא שתשמח שהבן שלה הומוסקסואל, אני לא חושב שיש מישהו ששמח שהוא הומוסקסואל בעצמו - אבל המצב קיים וצריך ללמוד לחיות איתו. לדעת שיש סיכוי שלא יהיו לה נכדים, שבאירועים משפחתיים תביא בן זוג ושהחברים של ההורים יתחילו לדבר.

 

[DJNYC]

אופק - תגובה לך ותגובה על הנושא.

אני יכול לספר לך סיפורים מהצד השני. המצב לא כל כך נורא כפי שאתה מתאר אותו. אתה חייב להבין שלגיי היוצא מהארון אחריות למצב שיקרה אחרי היציאה במידה שווה, כי הוא חלק פעיל ביצירה שלו. למה למשל לא נענית להזמנה של הוריך להביא את החבר לארוחה? אני חושב שרוב האמהות אוהבות את הילדים שלהם, ויש אמהות שקשה להם הגילוי, לא בגלל שהבן הומו, אלא בגלל שהם לא ידעו את זה, וזה הבן שלהם שהם אוהבות כל כך מאז שנולד. אני בהחלט חושב (בניגוד אליך) שיש כאלו ששמחים שהם הומואים (במקרה כותב לך אחד כזה), אתה לא צריך ללמוד לחיות עם זה - כי זה לא נכות. זה מי שאתה, כמו שזה בלונדיני, וזו עם ציצי שטוח. לא הבנתי למה אתה חותר ב"יש סיכוי שלא יהיו לה נכדים, וביאירועים משפחתיים תביא בן זוג והשהחברים של ההורים יתחילו לדבר" אני חושב שחלק גדול ביציאה מהארון (ושכנראה שחלק מדלגים עליו) הוא קודם כל לצאת מהארון בפני עצמך, להבין שזה אתה, ושזה לא רע, ושזה לא "לא בסדר" ואם זה מי שאתה תהיה, יש יותר סיכויים שככה תראה היציאה שלך מהארון. אני חושב שאם אתה תתביש בזה שאתה הומו, ותצא מהארון, אז אתה תיצור מצב של בושה. ואם אתה תהיה שלם עם היותך הומו, אתה אתה תיצור מצב של שלמות (מלשון Whole או Complete ולא Perfect)

 

[Yaniv-DC]

אמת...

היציאה הקשה ביותר שלי מהארון הייתה שלי בפני עצמי, וזה היה אחרי שסיפרתי לכל החברים שלי. אח"כ סיפרתי להורים שלי. חבר שלי, בביקורים שלו בארץ ישב עם ההורים שלי על כוס קפה שלא בנוכחותי. עכשיו עם העבודה החדשה שלו הם מתעניינים בשלומו. בארץ - אמא של בן הייתה מזמינה אותי אישית לארוחות בסופ"ש. כשהיא מתקשרת לבן השאלה הראשונה שלה זה מה שלום יניב (בן כבר מתחיל להעלב...). היא כבר ארבע פעמים אמרה לי שאני חייב להגיע לחתונה של הבן השני שלה. היא גם אמרה לי שאם בן לא אם אישה, היא שמחה מאוד שיש לו אותי. לא ברור לי למה לא קיבלתם את ההזמנה, אבל בפעם הראשונה שלי בארוחה אצל אמא של בן (נשמע מצחיק אמא של בן...) היה קצת לא נוח, והיום אנחנו מחליפים מתכונים

 

[Shandi*]

תשובה ושאלה בה...

אמא של מייקל, נו באמת. נראה שהיא די הייתה מגרשת אותו מהבית אם היה בה ואומר לה שהוא סטרייט...אבל לה יש גם אח הומו (הם מנסים לרמוז שזה תורשתי?!) והיא רגילה. בבית הליברלי להפליא שלי, דווקא יש משום מה בעיה דווקא של הומופוביה. למרות שאם זה היה המצב איתי או אם אח שלי הם היו לומדים לקבל את זה. ההורים שלי פשוט מבוגרים, וקיבלו חינוך קומוניסטי במקצת...לכן גזענות ושוביניזם לא נכללו בו וההומופוביה כן. ועכשיו פיצ´י, יש לי שאלה אליך (הגיע זמן שמישהו יחזיר לך, לא?

) מה מביאך הלום? האם בגלל או למרות או בלי קשר לאמונותייך הדתיות את מתעניינת בנושא? אני גם בן אדם מאמין, אבל יש לי בעיות משלי עם הדת (לדת איתי, ליתר דיוק)

 

[peachy]

מה שמביאני הלום...

בלי קשר לאמונות שלי, אני חושבת שאנשים הומואים הם אנשים מיוחדים שהיו צריכים להתמודד עם יותר דברים בחיים שלהם ובגלל זה הם גם יותר רגישים לנושאים אחרים. הם שונים מסטרייטים (וזה כבר טוב

) ואני מתעניינת יותר באנשים ופחות בנושא... אז זהו, אני פשוט חושבת שהם מיוחדים ומעניינים. peachy

 

[SC]

אני מניח שאמא שלי הייתה ואולי עדיין

מאוכזבת, כי זה מאכזב וכואב מאוד. אבל אני רוצה להאמין שאמא שלי התגברה ולא חושבת על זה יותר מידי וזאת למרות שהיא מקבלת אותי ומכבדת אותי בצורה יוצאת מן הכלל, אותי ואת בן זוגי כאחד. יש מערכת יחסים מצויינת. דמותה של אמא של מייקל מוגזמת מדי לדעתי, לא נתקלתי בכאלו נשים. מנסים לכפר על הכאב שבכך על ידי קיום מערכת יחסים חמה ותומכת. זה גם תהליך שלוקח המון זמן. כשבחור יוצא מהארון, הוא מכין את עצמו נפשית לכך אבל הצד השני ההמום חייב להתחיל לחיות עם זה בלית ברירה ואז מגיע גם הזמן שלו לצאת מהארון. זה קשה אין מה להגיד.

 

[Ms. Librety]

זה כל כך

טיפשי רק שחושבים על זה... מה עושים מזה ביג דיל?! זה כולה שבן אדם לא אוהב מישהו מהמין השני, אלא מהמין שלו... לפי דעתי עודים מיזה סתם ביגי!

 

[SC]

זה ממש אבל ממש לא

כזה שטחי וטיפשי כמו שזה נשמע ממך. אולי בשבילך זה טיפשי כי אתה רגיל לזה, אבל לשאר האוכלוסיה זה ביג דיל במיוחד לסטרייטים. אני הייתי רוצה שזה יהיה נושא שלא יהיה צורך לדבר עליו מהבחינה הזו שאנשים יפסיקו לקטלג הומואים ולסביות כמוטציות. אבל זה בהחלט לא נושא שניתן לזלזל בו.

 

[Ms. Librety]

אבל

רק שתדע שאני בת, וסטרייטית....

 

[SC]

תודה על התיקון וזה כל כך

יפה שאת סטרייטית וזה לא כזה ביג דיל מבחינתך. אני מאחל לכולנו הרבה אנשים עם ראש פתוח כמו שלך.

 

[Ms. Librety]

האמת ש

אני חושבת שבכל אחד מאיתנו חבוי צד כזה, הומו או לסבי... כולנו אותו הדבר, אבל רק האמיצים מבינינו, או אלה שמתעמקים בעצמם מוצאים אותו. חוץ מזה למה זה צריך להיות ביגי? כלומר אני שואפת לחינוך פתוח וליברלי, וה כ"כ לא משנה לי!!! אה. ותודה...

 

[SC]

צודקת ../images/Emo25.gif ../images/Emo20.gif