יש לי שאלה

[מחפשת2]

יש לי שאלה

שבתי לתרגל יוגה לאחרונה, ובין השאר אני מתרגלת תרגילי נשימה. כשאני עוצרת את הנשימה, לפעמים, יש תחושה של עמעום. משהו כמו לפני עילפון (הרבה לפני עילפון, אבל בדרך אליו.) משום מה זה מאוד נעים לי, ועוזר לי להירגע ולהיכנס למצב מדיטטיבי, אבל אני חוששת שזה לא במיוחד בריא. מה אתם אומרים?

 

[יוגי בר]

תשובה לשאלה

היי סיגל. וברוך בואך לפורום. (מתנצל על האיחור בתשובה.) אז ככה: הקומבהקה- או עצירת הנשימה בזמן ביצוע תרגילי הנשימה היא תהליך רב עוצמה שרצוי לגשת אליו בכובד ראש ובזהירות המירבית. ולמה הדבר דומה? חשבי הייטב על הדוגמה הבאה: דמייני לעצמך את הריאות כמפוח גדול אשר מתנפח בזמן כניסת האויר ואשר נסחט בזמן יציאת האויר. כשאת עוצרת את האויר בזמן פרניימה- תרגילי השליטה בנשימה החיונית- את מבצעת למעשה פעולת דחיסה של הריאות. פעולת הדחיסה ללא הכנה מתאימה מביאה אותך למעשה ל... תוצאת המצב שאת מתארת. זה הוא למעשה נסיון הסתגלות של המערכת כולה. הריאתית הנשימתית והעצבית להסתגל לשינויים החלים בגלל היחסים המשתנים בין דו תחמוצת הפחמן לחמצן. אז מה צריך לעשות במקרה כזה? כלל א. הפסיקי את הפראנאיימה מייד. תני למערכת לנוח. אל תמשיכי בתרגול עד שהמצב הזה יחלוף. יחלוף לחלוטין. לתשומת ליבך! בלימוד המסורתי של פראנאיימה היו מלמדים את התלמיד תרגול פראנאיימה לפי לוחות הזמנים כדלקמן: 1/2 שנה ראשונה- תרגול שאיפה ונשיפה מנחיר אחד בלבד. 1/2 שנה שניה- תרגול שאיפה ונשיפה מנחיר השני בלבד. 1/2 שנה שלישית- תרגול שאיפה ונשיפה חילופין. מעבר מנחיר לנחיר ללא עצירת נשימה. והגדלת היחסים בין שאיפה ביחס לנשיפה. 1/2 שנה רביעית- תרגול שאיפה ונשיפת חילופין מנחיר לנחיר עם עצירת נשימה ביחס 1:1:1. לאמור שמן שווה לשאיפה, לעצירה ולנשיפה. ולאחר מכן הגדלת היחסים בצורה מדורגת בין שאיפה -עצירה ונשיפה. כל זה בא ללמדך כי אין צורך למהר ולתרגל שאיפה ונשיפה עם עצירת הנשימה ללא הכנה מתאימה. המלצות: 1. ותרי על עצירת הנשימה גם בקפלבהתי, ובנוסף תרגלי נשימת נחיריים מתחלפת ללא עצירת נשימה במשך 1/2 שנה עד שנה. רק טוב יצמח לך מזה. תאמיני לי. (אל תתפתי למצב הלא נכון של העלפון). בתרגול נשימת נחיריים מתחלפת ללא עצירת נשימה את מכינה את כל המערכת לאט לאט לביצוע התרגול הנכון של הפראנאיימה. 2. קראי את המאמר החשוב שקיים אצלנו באוסף המאמרים על עצירת הנשימה בזמן ביצוע פראנאיימה. 3. וזכרי את שני כללי הזהב, ודיר באלאק אל תסטי מהם: * תמיד תקשיבי לגוף שלך. את מכירה אותו יותר טוב מכולם. ולעולם, אל לעולם, אל תעברי את גבול המאמץ והכאב. בהצלחה בברכה ואהבה יוגי בר