נברתי לומצאתי ולא עולה לי בראש עכשף
שיר בנושא בכל אופן - לדעתי אהבה ויראה כן הולכים ביחד אולי לא פחד כי הפחד נובע מהמקום של חוסר אמונה ובטחון בה' וספק ואומרים שמי שמאמין באמת וחזק בה' באמת אין לו פחד מאפחד ומכלום רק מהריחוק מה', וגם מזה בעצם אין לו פחד כי אנחנו אחד עם ה' תמיד רק ש.. אולי לעת עתה בהרגשה שלו הוא יכול להרגיש רחוק או ליפול בעבודתו (מה שלפי אמונתי הוא התורה והמצוות), אבל גם זה רק לעת עתה אז.... בעצם אין לנו באמת מה לפחד אז למה אני/אנחנו מפחדים כ"כ? וממה בעצם? בספרי "שיחות עם אלוקים" כתוב שיש או אהבה או פחד וכל שאר הרגשות נובעים מ2 אלה ובעצם שבסופו של דבר, יש רק אהבה יש לי נטייה להסכים עם זה סופו של דבר גם היראה מה' (גם יראת העונש ויראת הרוממות) היא סוג של אהבה, וגם הכל מאת ה' - זה מ/באהבה אלינו
, גם הדברים שנראים לנו נוראיים וקשים וכואבים אז ממה נובעת התחושה שלנו של פחד בחיים בכלל? אני חושבת מתחושת הריחוק שלנו מה'. אנחנו מרגישים רחוקים ומשום כך מתעוררים בנו המון פחדים לגבי המון דברים. אילו היינו קרובים יותר לה', היינו פחות בספק, פחות בפחד, פחות בכאב..., אבל קל יותר לדבר. להתקרב לה' זה לא בלתי אפשרי בכל אופן, זה בטוח. התחושה שה' לא אתנו או חלילה לא אוהב אותנו או דוחה אותנו (רעיון שווא) היא זו שמעוררת בנו פחד (פחד שווא, כמו רוב הפחדים שלנו). סופו של דבר, אם אנחנו מתקרבים לה' ה' מתקרב/מתגלה יותר אלינו. זה שיש איחוד פנימי נצחי, שה' ואנחנו זה דבר אחד ממש, לא מונע ממני ומאנשים רבים לעתים קרובות לחוש נטושים, מפוחדים... (ולשמחתי הרבה פעמים בדיוק ההפך
) אז זה לא מספיק שמצד ה'/האמת אנחנו תמיד אחד אתו, השאלה מה מצדנו?..., מה אנחנו עושים כדי לגלות בחיינו/בעולם את האיחוד הזה עם ה', ולחוש כך מוגנים שמחים ואהובים...
