האיש שיצרו גבר עליו
לשואלת שלום הגמרא מתייחסת למי שהתגבר עליו יצרו, ואינה תוחמת זאת למי שאשתו נידה. מסכת חגיגה עמ' ט"ז (וכן במועד קטן ובקידושין דף מ') מביאה את דברי רבי עילאי (אלעה) הזקן שאמר כך: "אמר רבי אלעה הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף בשחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה" ישנו דיון מקיף בהחלט על גמרא זו שמצאתי בקישור http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=7291 רציתי להוסיף רק הערה קטנה, גמרה זו משקפת יפה את יחס היהדות לחולשת בני האדם. אדם אינו צריך להילחם בטבעו וביצרו אם אילו גוברים עליו. ולכל מי שיזדעק, אני מבחין (ומאמין כי זו רוח היהדות המקורית) בין כניעה ליצר שאינה פוגעת באחרים, ואינה גורמת נזק בלתי הפיך, ובין כניעה ליצר שפוגעת וגורמת נזק. כך אסור לאדם להיכנע ליצרו ולרצוח, לאנוס, או לשדוד. נראה לי שהבהרתי את עיקר הדברים, כי להתפלסף עליהם ולהבהיר ניתן עד אינסוף. וכדי שהדברים יהיו קשורים לפורום תנ"ך, דומני שלא תמצאי בכל התנ"ך איסור לגבר לשכב עם אישה שאינה אשתו. האיסורים היחידים הם אותם איסורים החלים על כל אדם, ללא קשר למצבו המשפחתי, נשוי או רווק - והם איסורי עריות, נידה , אשת איש וכו'. מה שאין כן לאישה נשואה, עליה חל איסור מוחלט לשכב עם אדם כלשהו מלבד בעלה, והעוברת על איסור זה אסורה לבעלה ולבועלה, ודינה מיתה. המקרה המפורסם ביותר המדגים את העניין היא מקרה יהודה ותמר כלתו. יהודה יכול היה ללכת לקדשה כרצונו, אך תמר, הגם ששני בעלה הראשונים כבר אינם בחיים, ונישואיה לבעלה השלישי המיועד עדיין לא מומשו , מתחייבת בשריפה על ששכבה עם אחר.
