יש לי שאלה?

[רחל-נשמה]

יש לי שאלה?

ולא ברמה הפילוסופית..אני שואלת עם כאב.....אני מנסה להסביר משהו..... בשביל כל אחד ואחד ממכם, מה זה חיים? מה זה מוות אני יודעת, מה זה חיים אני לא יודעת כבר חמש שנים חלפו שכחתי, ולא מצליחה להיזכר מישהו מוכן לאמר לי מה זה אצלו חיים? מה זה החיים הזה שסהר מאמינים בו? מה זה לחיות.....אני מרגישה כמו אדם מת....לאט לאט יותר ויותר וכל פעם נוסף נדבך חדש.....עוד ועוד מוות, עוד ועוד אובדן....מה זה חיים?????

 

[Mאיה]

מה זה חיים...?

שאלה פילוסופית לחלוטין. לא הספקתי לקרוא עדיין את ההודעות...אולי שם מסתתר המקור לשאלה שלך. אני חושבת שאפילו הפילוסופיים הכי גדולים לא יודעים לענות על השאלה הזאת. אצלי חיים מתחבר למושג אהבה. ולכי תגדירי אהבה מהי? אצלי אהבה מתחבר למושג נתינה ולכי תבהירי עד כמה נותנים? אצלי עד כמה נותנים מתחבר להרגשה שלי כלפיי האדם שאני נותנת לו.ושאני אלך ואסביר את הרגשות שלי? אצלי הרגשות שלי הן סערה אחת גדולה ולכי תעצרי אותה... חיים הם מה שיש בך! חיים הם מה שאת מוכנה להעניק לעצמך ולאחרים! חיים הם את ומה שאת מחליטה להיות. חיים הם לטוב ולרע...כמו גם אנשים, יש בהם טוב ורע. חיים הם לדעת למצוא את הטוב...כי אז את מעניקה לעצמך חיים טובים ומאושרים. ועתה לי יש משימה עבורך, אם בפילוסופיה עסקינן...הסבירי לי מהו אושר?! אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת, Mאיה.

 

[קיט]

רחל נשמה ...

דבר ראשון. היה לי כואב לקרוא מה שעובר עלייך. אבל אני חושבת שראית כמה אהבה הגיעה מהאנשים כאן בפורם . אנחנו אוהבים אותך כאן. וזה משהו שלא כדי לזרוק או להתייחס בקלות. זה משהו אמיתי חי וקיים בדיוק כמו כל דבר פיזי אחר שיש. משהו שבסופו של דבר חזק יותר מהכאב .. חיים. שאלתי פעם חברה שלי אם היא נהנת מהם. והיא אמרה שלא. לא הצלחתי להבין איך. בסוף כשבררנו את זה לעומק הגענו לזה שזה יותר ממוקד . האנשים , הלחצים, הצרות, הכאבים. רחלי, החיים בסופו של דבר זה צורת ההסתכלות שלך על מה שמכיל אותם. אבל הרבה פעמים קורא שבגלל דברים חיצוניים אנחנו מביטים ומפספסים כ"כ הרבה , עד כדי כך שאנחנ מגיעים לתחושות כאלו , של רצון לסיים אתם. אבל הנפלא במושג הזה חיים זה שהכל פתוח. הכ-ל. ואת לא יודעת מה יקרה מחר. מה ישנה . האופציות הכמעט אין סופיות, היופי שאפשר למצוא בטבע , בילדים ,באנשים טובים. הרגשות, ההתנסויות, הכאבים , הקשרים שבחיינו. הבעיה היא שאנחנו מגבילים את עצמינו למסגרות הקקיימות ומפספסים את ה"אין סוף" שהחיים יכולים לעניק לנו. יש כל-כך הרבה. ואם מסגרת אחת לא מתיאימה יש עוד אלפים שונות, פחות מוכרות, אבל שם. ואני בטוחה שיש לך פינה אפשהו במושג הגדולהזה של "חיים" שאת יכולה למצוא את עצמך בו. כל פעולה שלך משדרת חיים. גם מוות זה חלק מהמושג היותר גדול של החיים. הדבר הכי חשוב בחיים לפי דעתי, זה הקשרים שממלאים אותו. הקשר נותן לך לממש את כל הכח הפונטנציאלי שיש בפנים ולבטא אותו לאדם אחר. זה תמיד נתן לי תקוה , כי יש אלפי אנשים בעולם. ואם אחד לא מתאים זה לא הסוף... יש כ"כ הרבה מה לבנות. והידיעה הזאת שלפחות ניסית , והיכולת לדעת שלפעמים נכשלים , והצורך להמשיך-זה מהתשוקה הגדולה הזאת של "לחיות". תחשבי. לסיים עכשיו משהו שכזה , זה להפסיק ה-כל עכשיו. ה-כל. גם את הסיכוי למשהו טוב . אני בטוחה שאיפשהו היה לך טוב . תאחזי בזה , תזכרי מה זה לאהוב , מה זה להרגיש טוב ותאחזי בזה- כי שם התשובה ל-למה לחיות. כל עוד את ממשיכה זה לנסות זה נתינת סיכוי לדבר שהכי שווה לתת לא סיכוי . ואם שום דבר לא ישתנה?.. אז לפחות ניסית וזה כבר מנחם. את תסיימי באותה נקודה אבל בידיעה שונה . אני משוכנעת שעוד דברים ישתנו. שיהיה לך טוב . אני הייתי רוצה להעניק לך את כל האופטימיות שבעולם, את כל האהבה כדחי שלא תיבלי, כדי שיהיה לך כח להמשיך והכי חשוב כח להאמין שזה לא הסוף, שדברים עוד פתוחים בשבילך והכ-ל , הכל, שם. החיים. מצטערת אם זה לא הייתה התשובה המדוייקת. זה מה שהרגשתי, וזה התפרץ. רחלי, תחזיקי מעמד . כואב וקשה , אני יודעת, וזה לא בא לזלזל בכאב שלך. אבל הידיעה שזה יעבור - מתישהו- אולי תנחם. אוהההבבתת קיטי

 

[מרגישה ילדה]

רחלוש ... ../images/Emo23.gif

ניסיתי לענות, כתבתי מגילה ארוכה ארוכה, אבל כשקראתי מה שכתבתי התחרטתי, זו שאלה מאד מורכבת, ומחקתי הכל הכללללללללל לעומת זאת אני רוצה כן להגיד לך שהחיים שלך הם ההצלחה הכי גדולה של אלוהים, כי החוכמה והתבונה שאת מקרינה, החום והאהבה שאת מסוגלת לתת, הם הדברים הכי חשובים בחיים... אוהבתתתתתתתתתת מאדדדדדדדדדדדדד ילדה

 

[נטע....]

רחל

אם את שואלת, אני אומרת ש: חיים זה אומר להרגיש. זה לתת אהבה ולקבל אהבה. חיים זה לדעת שיש אנשים שחושבים עלייך ודואגים לך מאוד ולהחזיר להם המון מזה. חיים זה לתת זכות קיום לרגשות ולתחושות שעוברות עלינו, לטוב ולרע. זאת לא היתה תשובה פילוסופית. זאת תשובה שבאה מהאמת הפנימית שלי.

 

[נטע....]

נ.ב.

רחל, את יודעת, לפני שבוע בערך, שאלתי בפורום אחר שאלה אחרת אך עם אותה עוצמה של כאב: מה זה אהבה? ואת יודעת מה? את התשובה לשאלה ששאלתי בפורום אחר, קיבלתי כאן, בפורום הזה.

 

[איש ללא תכונות]

כמה מילים על החיים

לרחל היקרה כתבתי את זה פעם,לפני הרבה שנים,כשהייתי נער.(אולי בן 15) זה לא היה רואה אור לעולם מבחינתי, אולם אני סבור שהוא מסביר את דעתי על החיים.(פחות או יותר) אני מקדיש את זה לך סיפור עתיק יומין. זרע פוגש בביצית. בהיסטוריה האנושית התרחשו כבר אין ספור אירועים כאלה בעבר. גם אני וגם אתה וגם את תוצר נפשי גולמי של אחד מהם. והיבול העולמי ללא גבול.ללא גבול. זרע שפוגע בול במטרה, לאחר שהגיע חבול ומוכה,ממש ברגע האחרון להגשים את עצמו על חוד השערה, זרע כמו טיפות המים מן הממטרה, או אולי סתם נופל מן השמים אחד מני רבים בסערה שאין לתארה. איך הוא נופל מן השמים בדיוק על הביצית הזאת בזמן כזה וכזה ועוד מספיק לומר שהחיינו וקיימנו ולנפח בגאווה את החזה? הוי זרע עז רוח,הוי ביצית ערמומית,הוי,איזה מחזה! כיצד תוכלו לשער את אשר יהיה?היכן הוא החוזה? נהגתם בספונטניות יתר. הזרע אמר: לרדוף,להשיג,לחלק שלל. הביצית אמרה: החזק,האמיץ והגיבור ישא אותי אל על. הם שאפו להגיע רחוק כל כך "פורעי החוק והסדר והמוסר" הם החולמים על ארמון ומלוכה, מי יקבע היהיו בחופש או מאסר? אבל באותו רגע,באותה נקודה ברצף האין סופי של הזמן והחלל היה מיצוי מופלא של עולמות נעלמים. דבר מה הוגשם. דבר מה בושר. משהו גולם בבשר ובא בימים. תקוה הייתה לו.זוועה הייתה לו. והולם דמים. החיים בעיני רחל הם כל מה שאנו יכולים להפיק מהם בכל רגע נתון במסגרת המגבלות שלנו. החיים הם לא מה שהיינו רוצים להפיק מהם,או מה שחשבנו להפיק מהם, אלא,פשוטו כמשמעו,כל מה שאנו יכולים לעשות מהם או להפיק מהם, אם מתוך שלוה ונחת ואם מתוך מאבק קדחתני ונחוש. איננו יכולים לחיות בזכרונות ואיננו יכולים לדעת מה יהיה העתיד. אנו יכולים לחיות כמיטב יכולתנו את ההווה ולהישען על הדומים לנו הצועדים בדרך. החיים בעיני הם תקשורת נפשית עם בני אדם אחרים. כל סוג של תקשורת נפשית,כל סוג של זיקה נפשית טובים בעיני. החיים הם החברים שאנו צוברים לאורך הדרך גם כשקשה לנו והייתי רוצה שתדעי רחל שלך יש בעולם הזה חברים שחושבים עליך גם ברגע זה ומבינים את המצוקה שלך. הם לא שוכחים אותך והם מחכים שתתני סימן על מנת להוכיח את זה. אל תשכחי זאת.זכרי זאת תמיד. רצית תשובה לא פילוסופית,תשובה רגשית יותר אז העלתי לכאן את השיר הזה. יותר מזה לא אוכל לעשות כרגע. ממני האיש שעולות לו דמעות בעיניים בכל עת שהוא קורא את הודעותייך בזמן האחרון. אפשר גם אחרת רחל,שכחת את האופטימיות(הרגעית אמנם) שלך מלפני שבוע? אני יודע שאת נמצאת במאבק קשה,אבל האמיני לי,המאבק הוא כולו עם עצמך ובמאבק הזה אני מפציר בך להקשיב לקול התבונה הנהדרת שלך כאדם ולא לקול הרגש השלילי הנכנע לייאוש. אנחנו איתך,ללא כל קשר למצב וללא כל קשר לנסיבות. וזכרי כי הליבה,הגרעין הנאבק בך למען השגת הטוב עוד ישתלט מחדש על כל מדכאיו וישוב ויפרח כמקודם. כל טוב.

 

[nnooobbh]

חיים

החיים זה המכולת האוטובוס המשפט עבודה אנשים לחץ חברתי מחשבות פיספוסים מצבי רוח עצבים הי דיכאון החיים זה כשהבטריה עוד פועלת

 

[חנה גונן]

לרחלי-חיים

ביקשת לא מהבחינה הפילוסופית אז בשבילי חיים זאת המתנה שנתן לי אלוהים לבוא לעולם,חיים זה לזכור שגם מחר תזרח השמש רק בשבילי,חיםם זה להביט מעבר למצוי ולראות ילדים וטבע זהו בערך. שלך חנה גונן

 

[רחל-נשמה]

תודה לכולם אתם נפלאים

אני קוראת כל היום את הפורום, קוראת את כולכם.......אתם מדהימים.....וזה כל כך מחזק מה שאתם אומרים.....רוצה להגיב לא מצליחה היום אולי מחר.....כי אתם בדיוק בלי להבין בכלל מחדדים את הכאב........ הכאב הגדול שלי-כרגע שבעצם מוטט אותי לאחרונה מלבד מצבי הרפואי , הוא שחודשים שנים אני מחפשת ברשת חברים. חברים עם נשמה כמוכם-אנשים מלאי קסם וקבלה.ואני מרגישה כמו משה שהגיע לארץ המובטחת ולא זכה להכנס בה.....אני עוברת עכשיו תקופה שלא שולטת על מה שאני מדברת.....אני מלאת כעס על המערכת המשפטית......אני מבטאה דברים קשים, הסיפור שלי מלא עיוותי צדק.....בא לי לצרוח.....אסור לי לדבר......אסור לי לספר......לכן ניתקתי קשרים כרגע עם החברים......אבל רגע חברים זה מה שמאוד רציתי שנים. כי לכולם ברור , גם למטפל הפסיכאטרי.....וגם לרופאים....וגם למי שמלווה אותי......שרק חברת חברים.....שיקבלו אותי כמו שאני..ויראו גם מה שאחרים בחרו להתעלם..את הנשמה שלי מעבר לחיי הדפוקים.......יעזרו לי לחזור לחיים. רגע פלונטר.......אבל זה לא הולך.......וכאן חוזרת חוסר תקשורת האנושית....חוסר חברת בני אדם=מוות=חוסר חיים. ולמה ההליך שבו אני נמצאת דומה ככה: תתארו לכם שהחמש שנים עברו והכמה שנים הקרובות.....צפוי כמה לכו תדעו כמה ...לפי מה שהולך בבתי משפט זה יכול להיות עוד חמש-שש.......לפי הערכות....הם מסלול מירוץ. תתארו לכם שכל קטע דרך שאתם עוברים-זהו בעצם איזו שהוא שיפור/שיקום רפואי נפשי. עכשיו עברתם תאונה......קשה מגיע לפצות אותכם על התאונה.......נהרסו לכם חיים. אומרים לכם ככה תראו: 1-אם אתם רוצים פיצוי....אתם חייבים "לרוץ" במסלול החיים לעשות הכל לשיקום, לריפוי, אנחנו נשים לכם המון משוכות, המון לחץ נפשי, ננסה לשבור אותכם המון, אם תגיעו לקצה המסלול ותסיימו את המירוץ......תקבלו את הפרס , את הפיצוי. 2-אם אתם לא תרוצו במסלול החיים לא תעשו הכל......לשיקום/לריפוי אנחנו נאשים אותכם בכוונה תחילה לאי מניעת נזק.....ועוד תתבעו לדין. 3-אם תרוצו במסלול החיים.....תעשו הכל לשיפור/ריפוי.....יש משהו ששכחנו לספר לכם.....נוסף לכל המכשולים והלחץ הנפשי, לכל אורך הדרך....כל קטע במסלול..שהוא מעין ריפוי אמיתית או לכאורה למראית עין.....הוא פוגע בפרס, יורד ממנו קצת......ובשלב מסוים הוא הופך לשלילי.....ואפילו יכול להגיע מצב .....שתגיעו לסוף המסלול......ולמראית עין.....לכאורה.....עוד תמצאו עצמיכם...במצב מדהים.....מזכאי לחייב....מראוי לפיצוי....למצפה....מתובע לנתבע.....מפגוע...לפוגע.........גם אם זה לא נכון....ומספיק שהכל למראית לכאורה, ויהיה מי שישתף פעולה בלמראית בלכאורה.....ולכם אין שליטה........ כל מה שאתם יכולים לעשות זה לבנות בחייכם מסביב חומה אנושית...כדי שלא יהיה מי שישתף פעולה עם הלמראית עין..... ואז אתם בביטחון גמור הופכים לאורך זמן לבודדים, למתוסכלים, לאומללים, לכועסים, לכואבים...........והכוחות הפנימיים שלכם לא יעזרו......כי כללי המשחק של חייכם......לא אתם קובעים.......ואתם אפילו לא יכולים לאמר לא משחקים שברו את הכלים..........ועוד שנה ועוד שנה והמצב מחמיר , הנפש צועקת......אף אחד לא מקשיב..........אף אחד לא מבין רק רושם.......רושם......רושם.......מתועד הכל............. ואז מגיעים למסקנה ......שהדרך היחידה שיבינו.......אמרתי מליון פעם ......היא להוכיח.......ואיזו הוכחה טובה יותר יכולה להיות.......מאשר למות בבית המשפט.......בצורה הכי טבעית שאפשר ...........לקום מהכסא בדרך לדוכן העדים, לשכב על הריצפה ולסגור עיניים............מוות לפי החוק........ראיה משפטית כבילה.....תהיה חתימה רופא על תעודת הפטירה.....בנוכחות עורכי דין........ זהו זה פירוש המשפט "רק המוות זה הפיתרון"........וכולם יודעים שאני אומרת את זה.....וזה עלה לי בפרצוף מפוחד של הפסיכו.....האמת הוא לא יוכל למנוע ממני כלום......והוא גם יודע שאף אחד לא יתיחס למה שהוא יואמר........זה מה שגורם לי חיוך.....מערכת המשפט ...לא תאמין לסבל שלי עד שהיא לא תקבל הוכחה........עד שהיא לא תבין שרחל אומרת למומחים אין לי בשביל מה לחיות......זה לא רק כמה מילים.......זה מעשים........ עד שמערכת המשפט תבין....שאת הדבר האחרון שנותר לי בחיים הכבוד שלי הרצון שלי לתקשר עם אנשים......היא גוזלת לי........ כותבת ובוכה......כואב מידי , אתם לא תבינו את התחושה למה היום לא יכולה לתת אמון באף אחד....ולא יכולה מנגד לעשות לכם החברים שלי עוול וכל הזמן לחשוד בכם שאולי אתם משתפים או תשתפו פעולה......אני כבר לא מאמינה בחיים.....לא מאמינה בכלום......הרסו לי את האמונה.......וסהר עזר לי לשרוד.....לשכוח מהצרות שלי......לשכוח מהזבל הזה.....לשקוע לתוך הכאב של אחרים......התחזקתי המון מהסהרים........היום הם נשברו...קשה הם הרימו ידיים.....גם לי קשה גם אני צריכה לפי אותה דוגמא להרים ידיים......להפרד.........כי כשקשה הולכים, נוטשים אותי לבד במערכה...אנשים שאני אוהבת נפרדים ממני-כמו מוות...או ממש מתים לי.....לא אתן לאנשים להכנס לי ללב יותר ....ממילא בסוף עוזבים אותי ...... ממילא אין טעם לכלום......., לקום בבוקר למחשב, לחכות לעשר לביפאפ, וחוזר חלילה.....כמו רובוט מתוכנת.....לשבת לבכות כמו גולם מול המסך....שנים כמו במחלקה סגורה......שנים של מאבק להחזיק מעמד למה???? למה........כדי בסוף לאבד גם את כל היקר לי את כל מה שנותר לי...... כותבת והמדעות חונקות...זהו........לא מוסגלת להגיב לכם, קוראת אותכם לא מסוגלת לאמר כלום........

 

[lance-knight]

רחלי

כל כך הרבה כאב. לא מסוגל להגיב. ולא יכול שלא. מובן לי שאת לא רוצה ליצור קשר כדי שלא להתאכזב אח"כ. וגם לא ליצור קשרים- זה לא הפתרון. מה אני יכול להגיד? לתת לך עצה? אין לי. אפילו לא יודע לענות לך על השאלה מה זה החיים. רק דבר אחד שתדעי- אני פה איתך מתי שתזדקקי לתמיכתי.