יש לי שאלה

חינוכון

New member
יש לי שאלה

שלום לכולם!!! אני לא יודע האם זה הפורום הנכון לדון בסוגייה שאני אעלה עכשיו , אך כיוון שרובם כאן שותפים לאותו דבר וכולם כאן חולקים כאן את אותו כאב או שמחה וחלק מהאנשים שמגיעים לכאן הם אנשי מקצוע מהתחום החלטתי שאולי כאן יהיה המקום הנכון לדון אם הנכם חושבים שלא אתם מוזמנים לומר לי ( אני לא איעלב) טוב אז אחרי ההקדמה הארוכה שלי אני אתחיל- אז ככה... יש לי סוגייה מעניינת- האם אנו כאנשי חינוך ראויים להערכה מצד מעסיקנו, מצד הממונים עלינו- או שמא כיוון שאנו עושים עבודה חשובה כל כך ונחוצה כלפי הילדים והנוער אין להם , אלא להתייחס אלינו כמובן מאליו ???? אז למה אני אומר את זה, כן אתם יכולים להסיק נכון אמנם אינני מורה אך אני עובדת במסגרת של החינוך המיוחד - הפיגור והאוטיזם, השכר אינו גבוה אך לא אכפת לי כי הסיפוק שלי גבוה מעל הכל. אני רואה בעבודתי מעבר לעבודה , אני רואה בה , מעבר לשליחות דבר חשוב עבור ילדים ונוער זה , אני נותן מעצמי כמה שאני רק יכול ולעיתים גם יותר מזה, אני מקריב מעצמי לפעמים גם את שעות הפנאי שלי ( כן לפעמים גם את השבתות), ואני עושה את זה בהנאה ובלב שלם. אך אני מאוד לא מבין- מדוע הממונים אינם יכולים ולו לומר מילה אחת טובה? מדוע בארגונים ועמותות אין את המילים הטובות לעובדים??? אל תגידו לי ללכת לדבר איתם כי זה לא עוזר - מניסיון. מעניין שרק שמשהו לא טוב, אז יודעים יפה במי להטיח את האשמה. אני אומר את האמת - אני מתוסכל!!!! תודה על ההקשבה
 

Nellie Bly

New member
ברוך הבא.

אני חושבת שהתסכול הזה שאתה חש משותף לכל מי שיש לו נגיעה בתחום של החינוך המיוחד.זו אכן עבודה מאוד קשה,מצריכה הרבה אמביציות,הרבה התמדה ונחישות.אני לא יודעת אם יש עוד עבודה שיש בה שחיקה כל-כך גדולה,שנשים בנות 35 נראות כ"כ עייפות. אבל לכל מטבע שני צדדים,יש בך המון אושר,טוהר,וסיפוק.אני חושבת שהחיוך של ההצלחה,השמחה בעיניים והניצוץ שאי אפשר לכבות מזכירים גם לי וגם לך מדוע בחרנו בעבודה הזו. דבר נוסף-יש אפשרות להתפתח בתחום החינוך המיוחד.אפשר ללמוד חינוך מיוחד+אומנות/ספרות/מוזיקה ולעסוק בפאן של טיפול רגשי.אפשר ללמוד ריפוי בעזרת בעלי חיים או ספורט טיפולי. מרבית הילדים האוטיסטים מטופלים בשיטה כלשהי ABA או גרינשפן,אפשר לקחת חלק בתוכנית ביתית.או לעבוד כמתאם שילוב. עבודה בתחום של החינוך המיוחד לא חייבת להיות במסגרות המוכרות לכולנו,אפשר לפתח את זה לעוד כיוונים שגם מבחינה כלכלית יותר מתגמלים. בהצלחה.
 

Diana M

New member
אתה צודק.

מערכת החינוך בניגוד לאירגונים אחרים עדיין אל למדה מספיק כי המשאב הכי גדול שלה הוא כח האדם וכי על מנת למצות את המקסימום יש לטפח הכח הזה ולהעצים אותו הן במישור המקצועי והן במישור האישי. יש מנהלים רבים שיודעים לפרגן לצוות בראשו הם עומדים באופן אינטואיטיבי כי הם אנשים שיודעים לפרגן, אחרים כבר למדו באופן פורמלי במסגרות לימוד שונות כמה זה חשוב להשקיע במשאב הזה ורבים אחרים לא שייכים לא לקבוצה הראשונה ולא לשניה ומי שיוצא נפסד מכך הם כל הנוגעים בדבר. אין מה לעשות. אין פתרונות פלא. חייבים לדבר על כך. אולי המנהל עצמו אינו יודע כיצד לעשות וגם אז זה שווה שיחה. ובינתיים שולחת לך חיבוק של עידוד והערכה על העבודה החשובה שאתה עושה. דיאנה
 
למעלה