יש לי שאלה...

[ר ו י ת ה]

יש לי שאלה...

אתמול היינו במסגרת פרוייקט מהצבא כ200 מורות חיילות במוזיאון "לוחמי הגטאות" ליד עכו,קודם כל אני מאוד רוצה להגדיל את המודעות של המקום הזה, היום אני בת 20, וזו הפעם הראשונה שהייתי שם וכך גם רוב חברותיי!!! זה מקום מקסים, עם עדויות, סיפורים, סרטים, תעודות...מדהים פשוט מה שעשו שם! פעם ראשונה שהועבר לי ה"חומר" בצורה כ"כ מעניינת ועניינית! לדאבוני לא יצא לי לנסוע לפולין מהבצפר מטעמים פיננסים ,אך אתמול הבנתי שאני רוצה לחקור וללמוד עוד המון על השואה, הבנתי שזה משהו שארצה לדעת עליו, ויש מה בלי סוף...גם בתור דור שלישי לניצולת שואה (שאיני יודעת כלום על מה שעבר עלייה, היא לא הייתה מדברת על זה..ולצערי כבר מאוחר מידי לנסות לברר..), וגם כאחת מהעם היהודי, כדי לחקור את ההיסטוריה שלנו למעמקייה... מישהו יודע איפה אוכל לעשות זאת? יש מקצוע באוניברסיטה שמוקדש לשואה? הודה לכם מאוד רוית

 

[Jitter]

המחסום

אני חייב לציין שבתור בן דורה של רוית, אני גם מרגיש איזשהו מחסום. מצד אחד ברור לי שאיפשהו קיים המון חומר בנושא אבל מצד שני אני מרגיש שיש אישזהו מחסום שמונע ממני נגישות לנושא. זה לא שאין ספרים, ותוכניות רדיו וטלויזיה, וסרטים, ואתרי אינטרנט, ומוזיאונים, והכי חשוב - ניצולים. כולם נמצאים וזמינים. אבל בכל זאת - כאילו שחסר לנו משהו שיאפשר גישה ראשונית. מעין חומר למתחילים. משהו שיאפשר לנו ללמוד ולגלות את הנושא בעצמנו. ני חייב לציין, שלקראת המסע שלי לפולין, כן הצלחתי לשבור את המחסום הזה באופן חלקי, באמצעות ההרצאות שהיו לפני המסע, וביתר שאת במסע עצמו. באופן יורת אישי אני פרצתי את המחסום בשיטת הראש בקיר. תמיד ידעתי שלמשפחה שלי יש ספר על השואה, שאחד הסבים שתתף בכתיבתו. אבל אף פעם לא ניסיתי / לא העזתי לגשת אליו. לקראת המסע לפולין פשוט ביקשתי לקבל אותו וקראתי אותו. זאת אומרת לא ממש קראתי אותו. אלא ממש פחדתי לקרוא. וב-36 השעות שלפני הנסיעה התחלתי בקריאה מטורפת כי פתאום חשבתי שלא התכוננתי לנסיעה מבחינת חומר אישי והייתי חייב לבוא עם משהו.

 

[schlomitsmile]

לא לגמרי הבנתי את כוונתך המחסום הוא פנימי-רגשי; או חיצוני, בגלל אופי החומר או אופן הגשתו?

 

[Jitter]

המחסום הוא פנימי

אבל גם אני עצמי לא מבין אותו עד הסוף

 

[schlomitsmile]

נראה לי, שגם אצל הבן שלי (שהוא כמעט בן 12) יש מחסום כזה. אני חושבת שאצלו- ואולי גם אצל צעירים אחרים- זה נובע מאיזשהו פחד. זה כמו אוקיינוס של כאב ושל מידע זוועתי,עמוק ורחב, שהוא מפחד לטבול בו את קצה רגלו, שמא ישקע בו... אולי דוקא עבור בני דור שלישי, זה מפחיד יותר מעבור צעירים אחרים. מה דעתך?

 

[Jitter]

כן, יש בזה משהו

הפחד להישאב לתוך זה למרות שבאיזה זכות אני יכול לא להיכנס לזה, אם אבותי וכל כך הרבה אנשים נכנסו לזה בלי בחירה ובלי זכות בסיסית צד שני של הנושא הוא הפחד להכאיב לאחרים. במיוחד לניצולים. סבתא שלי ניצולה. ובפעם הראשונה (וכמעט היחידה) שהיא סיפרה בפרטים על מה שעבר עליה "שם" - היא סיימה את הדברים בהתנצלות שהיא בכלל נכנסה אליהם, ובכלל העמיסה עלינו את זה. מבחינתנו זה בכלל לא היה עומס. אבל כנראה שעבורה הנושא ככ קשה שהיא מצטייר בתור עומס על האחרים. אגב, לפני המסע לפולין היא נראתה מאד מוטרדת, או מפוחדת, או לא יודע איך להגדיר את זה. אבל העיקר הוא דווקא בפגישה שהייתה אחרי שחזרתי. בפגישה הזאת סבתא שלי הייתה הכל-כך שמחה, חיובית ונינוחה. אגב, לאורך השנים שלפני המסע לפולין, לא החשבתי את עצמי כדור שלישי. אמנם מספרית וטכנית זה היה נכון. אבל לא הרגשתי שום השפעה של זה. ככה היה גם בהרצאות ההכנה למסע, וגם תוך כדי המסע עצמו. הפעם הראשונה שבה הרגשתי את השריטה העמוקה שיש בי בתור בן דור שלישי - הייתה באותה הפגישה עם סבתא שלי אחרי המסע לפולין. דווקא בפגישה נינוחה, מחוייכת, שלא נסובה סביב השואה אלא סביב המדינה שלנו והעתיד - דווקא בה הבנתי עד כמה אני "דור שלישי".

 

[ר ו י ת ה]

אני לא חחושבת שיש מחסום..

הרי אצלנו הבחירה אם זה מעניין אותנו או לא... פשוט לא תמיד יודעים לאן להפנות אותנו שאנחנו כן מעוניינים לדעת יותר

 

[גרשון לב]

גם אני תוהה על טיב המחסום

1 האם הוא נובע מכך שלא למדתם או לא למדתם כראוי על נושא זה בבית הספר? סבורני שבלימוד קבוצתי - כמו בבית הסגפר - יותר קל להתגבר על הנושא. ותמהני אם וכיצד מלמדים אותו. 2 האם זה פחד או - אולי נכון יותר - רתיעה מפני דבר כה נורא? מדובר במשהו שלא רק אתם אלא גם אנו, בני הדור הקודם, ספק רב אם אנו מבינים אותו. זו גם אחת הסיבות שלא האמינו. 3 אם תתמידו בקריאה - כפי שאני למשל עושה - המחסום או הרתיעה יישברו; אז אולי תגיעו למצב שבו אני נמצא: צמאון לקרוא עוד ועוד, על אף שלכאורה הקריאה הזו אינה מוסיפה לי ולא כלום.

 

[Jitter]

אני לא יודע להגיב על האפשרויות האלו

אני רק רוצה להגיב בנושא בית הספר. בשלושת ימי ההכנה למסע לפולין תפיסת העולם שלי לגבי השואה השתנתה לגמרי. יצאתי מהם בהרגשה שמשהו בחינוך בבית הספר התפספס לי לחלוטין. כאילו בבית הספר לא הבנתי כלום. ייתכן שזה נעוץ בעובדה שנושאי השואה מועברים בעיקר סביב יום השואה, ובד"כ מואפלים ע"י יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות ייתכן שזה נובע מהשחיקה שיש בתכנים ככל שעולים בכיתות וייתכן שזה בכלל נובע ממני. הרי את מע' החינוך עזבתי לפני 10 שנים. ייתכן שכבר לפני 10 שנים נחשפתי לאותם התכנים (ואת חלק מהמרצים של יד-ושם באמת זכרתי מהרצאות בתקופת תיכון) אבל פשוט לא הייתי בוגר מספיק כדי לקלוט את מלוא המשמעויות של הדברים. באותה המידה, שמעתי מאנשים שהיו כבר במסע אחד, ועברו מסע נוסף יחד איתי, לאחר שנולדו להם ילדים. גם הם טענו שהמסע השני קיבל אצלם משמעות אחרת לחלוטין, בתור הורים. אולי זה תקופות בחיים. ואולי לא היה פיספוס בכלל, אלא תהליך של קליטה והעמקה לאורך השנים. תהליך שאני רק באמצעו (תחילתו?).

 

[נגה כוכבית]

כמה מובן המחסום הזה של צאצאי הניצול

ים. מדובר בפצצה שקבורה בבית מתחת לשטיח, ושכולם כל הזמן רק עוקפים אותה בפחד, שמא... תתפוצץ ותעשה לכולם נזקים. לך תשאל שאלות שמנקרות וחופרות בטראומה המשפחתית, שעברה גם להורים (הדור השני). אבל הדבר המעניין הוא, שהרבה פעמים דוקא הנכדים מצליחים להידבר עם הסבים והסבתות ניצולי השואה בנושא זה ביתר קלות. הניצולים מפוייסים (והרי הם הצליחו להקים חיים ומשפחות ואפילו נכדים שמתעניינים), ובכל זאת עבר זמן, גם בחברה הישראלית כבר לא מאשימים את ניצולי השואה: "על אילו גופות דרכתם בשביל להישאר בחיים". כבר יש מקשיבים לנושאים של השואה וחורבן הבית.יש הבנה רבה יותר. יש הזדהות ואמפטיה. מה עוד, שאם לא ייספרו עכשו, אז מתי? כבר אין כל כך הרבה "יותר מאוחר". לכן, אני מחזקת את ידי המתעניינים, לנסות ולשוחח עם בני המשפחה הניצולים, ובייחוד דור הנכדים, וכן לנסות ולשבור את המחסום הזה, וכן להעיז ולגעת בנושא. מיכל מנהלת פורום התמיכה של בני ונכדי ניצולי השואה.

 

[skito]

היי רוית

אכן המוזיאון בלוחמי הגטאות מספק מידע עצום והמוצגים במוזיאון ממחישים הייטב ונוגעים בכל מבקר, בעברי בקרתי פעם אחת במסגרת סדנא בהחלט מבין את הצורך שבא בעקבות הביקור לחקור וכ'.. לגבי לימודי השואה קראתי אודות בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם שווה לבדוק...בהצלחה

 

[גרשון לב]

מעניין מאד Skito

אכן החומר הרב שהוכן יכל בהחלט לסייע, מה גם שאין הוא מסתפק בחומר לקריאה, אלא יש בו סירטונים ועוד.

 

[ענת אדרת]

אפשר ללמוד באוניברסיטה

באוניברסיטת בר אילן אפשר ללמוד על השואה במסגרת קורסים במחלקה לתולדות עם ישראל, כמו כן יש ספריה של המרכז לחקר השואה. את יותר ממוזמנת להשאר איתנו, ולחלוק איתנו את הידע שתצברי, אנחנו מעלים את הידיעות שלנו לאינטרנט, כדי לאפשר לכל אדם, בכל העולם, בכל זמן, ללמוד על השואה.

 

[ריניהיחידי]

אני רק יכול להגיד שבימים אלו

אני מסיים עבודה די מקיפה,הנושא סיקרן אותי מאוד ומצד שני היה אכן חשש לפנות בחופשיות ולפגוע במישהו בשאלות. התחלתי לקראו חומר ומאמרים וגם סרטים וספר ואני לא חושב שעד היום אני קולט את המימדים של האסון אבל היום אני רואה את האנשים שעברו את זה אנשים כמונו ובצורה כזו קל יותר להתחבר. דבר נוסף השואה היא עולם ומלאו , כמה שזה נשמע מוזר להגיד כך על חורבן אבל אני התחלתי בעבודה בהסטוריה אך היום היא נראת יותר עבודה בפסיכולוגיה. לסיום אני חושב שאנו כנוער חייבים להתגבר על הקושי והמחסום ואני מסכים שקיים כזה כי רק אם נדע נמנע חלילה שההיסטוריה תחזור על עצמה ואנחנו והעולם ימשיך לזכור. תומר

 

[SARAH B]

בבית הילד מופיע מצגת של

אחי הגדול ילד בן 3 ניצול שואה מסלוניקי

 

[איציק הגדול]

באוניברסיטה הפתוחה

יש קורס בשם"בימי שואה ופקודה"

 

[skito]

ניסיון

 

[skito]

נסיון לצרף מצגת