ענית על חלק - עכשיו ההמשך...
ממה שאתה מתאר (ושלא תחשוב שאתה יחיד במערכה יש רבים כמוך וכמוני) אתה דוגל בשיטת ה'סקראפ בוק'. כלומר, אתה (ובמידה רבה גם אני) 'מדביק' קעקועים מנושאים שונים שמסמלים בעיניך משהו באיזורי גוף שונים על פי איזשהו הגיון פנימי שלך (תקרא לזה סימטריה אם תרצה). 'מדבקה' פה, 'מדבקה' שם...
השאלה התיאורטית העיקרית בשיטה הזו היא 'ומה אחר כך...'?
מה יקרה כשתמצא את כל האופציות המיידיות וההגיוניות של חלקי הגוף שעליהם חשבת? האם מתחת ללטאה תקעקע עוד משהו? לא בהכרח לטאה אחרת... אולי... נגיד... אקדח (או עורב, או כל אייקון אחר). האם ה'מדבקות' האלו יתקשרו אחת עם השניה באופן הגיוני?
האם, אם תמשיך להוסיף ולהדביק אייקונים שונים תגמור בסוף כמו מכונית פורמולה 1 או נסקאר?
הרבה פעמים כשמגיעים למצב ה'לוח מודעות' הזה, זה כבר מתחיל להיראות רע ויש הרבה בלאגן בדרך (ע"ע למשל הקעקועים של אנתוני קידיס).
האופציה השניה, היא ללכת בכיוון הנושאי והמתואם.
כלומר, להרחיב את סוויט טות' עם הרקע שלו, אח"כ על הירך השני באותו הקו גובה בערך להוסיף דמות אחרת עומדת על רקע שמתכתב עם הרקע בצד השני, וכד'.
גם למשל, עדיף לשמור נקי אם חושבים על קעקוע גב שלם ולא 'להדביק' שום דבר על השכמות. לחילופין, אפשר לקעקע את השכמות באופן שאח"כ אפשר לשלב בקעקוע גב מלא.
הכל בגוונים של שחור/אפור זה בהחלט טוב יותר ממישהו שאין לו סגנון אחיד. יחד עם זאת, צבע זה לא הכל. אצלי למשל, למעט קעקוע אחד במקום מאוד לא 'גלוי' לציבור, כולם טרייבלים (קלטי, אפריקאי, מודרני ובקרוב גם האיידה) שחורים בצבע מלא בלבד. כדי למנוע תחושת 'לוח מודעות' צריך לקחת בחשבון גם את סגנון הרישום של הקעקועים. לוודא שאם יש משהו היפר ריאליסטי, אז הוא לא יהיה מצוות עם וריאציית שחור/לבן מתמונה של קנדינסקי (או פיקאסו לצורך העניין).
כמובן, הכל בהנחה שרוצים שדברים יתכתבו, ולא רוצים לשדר 'אקלקטיות'.
אז איך אתה רואה את הקנווס האישי שלך?
ועד כמה, אם בכלל, אתה רואה בו עוד מוטיבים מעולם הקומיקס?