אמא יקרה
קודם כל כל הכבוד על יכולת ההתמודדות שלך מול בתך, נראה שהיא משקיעה המון אנרגיות ומשאבים בביטויי כעס, ואת מצליחה לשים את הגבולות היכן שצריך ולהיות עיקשת. בנוסף הדבר רק מראה את הצורך הרב של ביתך במסגרת זו שאת מקנה לך (עובדה שלבסוף היא מקיימת את שביקשת ממנה). עם זאת עולים מספר סימני שאלה מתוך התיאורים שלך (כולל האיטיות שתיארת בדיווח הקודם). הייתי ממליצה בשלב זה לפנות לפסיכולוגית (בשלב הראשון רק אתם ההורים) ובעזרתה לאחר הצגת התמונה המלאה, לעשות הערכה האם ניתן לכוון אתכם לדרכי התמודדות במסגרת הביתית (מספר מפגשים), האם יש צורך לערוך אבחון לבתך במטרה למקד את מקור הקשיים ולהציע מענה טיפולי מתאים, או כל המלצה אחרת שתעלה מתוך האינטראקציה בינכם. אל תיבהלו מההמלצה, לעיתים הכוונה של אדם חיצוני מארגנת את הדברים בצורה טובה ומאפשרת איכות חיים טובה יותר. אשמח להמליץ על איש מקצוע באזור מגורייך. בהצלחה.