יש לכם כח לקרוא?
כי, משום מה, יש לי כח לכתוב, למרות שזה מעיק כבר מלא זמן וחסכתי מעצמי את הכתיבה. עכשיו סיימתי לענות בשרשור של ההימורים בפמ"ע וזה יצר בי צורך להוציא. אנחנו משפחה פיצית. אמא, בת ובן. וזהו. הוא היום בן 31. קטן ממני בשנה וחצי. בכתה ט' החליט שהוא לא מעונין ללמוד יותר והתחיל לעבוד בבורגראנץ'. בדלת הסמוכה פתחו בינגו. זה היה נשמע נורא תמים. בינגו. הוא וחברים היו הולכים לשחק בבינגו. הוא טיפוס כזה שאיפה שיש בעיות הוא הולך. נורא רוצה לתקן את העולם ובכל זאת נמשך לצרות. אבא שלי עוד אפילו היה חי כשבגללו הלכנו לעובדת סוציאלית. ואיפשהו מזל שאבא שלי מת כשהייתי כמעט בת 18 ופספס את הבלגן. מאידך, אני הרבה נוטה לחשוב שאם אבא שלי לא היה מת, אנחנו היינו משפחה יותר נורמלית, אבל בתכלס ההימורים הרי היו קודם. הוא היה פעם באיזו קבוצת גמילה. שם אמרו לאמא שלי שהסיכוי שלו להגמל נמוך כי הוא מודע. כלומר, הרבה מהמרים פשוט חושבים שיום אחד הם יביאו "מכה" ויהיו מסודרים בחיים ולא יצטרכו להמר ואותם אפשר לגמול על ידי פיצוץ הבועה שבה הם חיים. הוא יודע שהימורים לא עושים אותך עשיר ושאין ממש דרך מהירה לעשות כסף ושזו בטח לא הדרך. הוא לא חי בבועה. אין את מה לפוצץ. הוא באמת לא נגמל. לפני כמה שנים נסע להודו. לא הימר שם. חזר לארץ להפסקונת של חודש בשביל להיות ביום ההולדת שלי ובאזכרות של אבא שלי וסבתא שלי וסבא שלי ולטפל בענינים של הדירה שלו ושב להודו. האריך קצת את הטיול המתוכנן ואז החליט שמשעמם לו והוא חוזר. התחיל לעבוד בהרצליה ואחרי כמה זמן עבר לסניף בראש פינה. היה אמור להיות שם שנה, אבל לקראת הסוף חטף עצבים והחליט לחזור לתל אביב. הבעיה היתה שהדירה שלו היתה מושכרת, אז הוא היה בחדר הנוסף שלי 5 חודשים והיה צריך לחפש עבודה. באיזה שלב היו ימים שלמים שהוא הסתגר בחדר וישן. היה לי נח להתעלם מהעבודה שזה מעיד על בעיה. אמא שלי שאלה אם אני שמה לב שקורה לו משהו. אמרתי שהוא רק ישן כל הזמן. היא אמרה לי שהוא ביקש ממנה שתשיג לו פסיכיאטר. הוא סיפר לה שהוא בדכאונות מההימורים ושבכל הפעמים שהגיח לתל אביב היה מהמר, אז עכשיו שהוא ממש גר פה שוב, הוא בזבז את כל החסכונות שלו מראש פינה שהוא רצה לעוד חו"ל ארוך. שאלה אם ראיתי חתכים בידיים. לא ראיתי. הוא גם באמצע הקיץ מסוגל ללבוש ארוך וזה לא היה קיץ. הוא נכנס לדכאונות בגלל הידיעה שההימורים יותר חזקים ממנו והוא לא שולט על עצמו, ובגלל שהוא קרע את התחת כמעט שנה בראש פינה בלי החברים מהמרכז ובלי בילויים והכל הלך. אני גם ככה סובלת מנדודי שינה ולא יכולה להרדם מהשטות הכי גמורה, אז מה שהיא סיפרה לי בכלל חיסל לי את השינה. כשהייתי יוצאת מהבית פחדתי לחזור ולמצוא אותו מת. הוא היה שם סגור בחדר ולא הייתי קוראת לו עד שאמא שלי היתה מכריחה אותי בטלפון כי פחדתי שאין יותר מי שיענה. הייתי בעצמי בדכאון וכעסתי שהדכאון שלו מדכא אותי ואני לא יכולה לישון אחרי שסוף סוף הרגשתי שיפור באיכות השינה שלי. האבא של החבר הכי טוב שלו הוא גם מהמר. שם כבר מדובר בסכומי עתק. באיזה שלב האמא אמרה שזו או היא או ההימורים אז הוא הפסיק. אחרי זה הם גילו שהוא היה טס לחו"ל ומהמר שם. היה להם עסק משגשג. הכל הלך. אין עסק, אין דירות, רק חובות אדירים. הם לא מוכנים לדבר עם האבא. הבן אדם מנודה ממשפחתו. את החובות הם נאלצים לספוג. אני מדברת על סכומים שמשתעבדים אליהם כל החיים בלי הגזמה. אמא שלי ניסתה להאכיל אותו שככה הוא בסוף יעשה גם לנו, אבל הוא הרי יודע. הפסיכיאטר הביא לו כדורים נגד הימורים. נשמע הזוי, אבל זה עזר. הוא היה מאושר. לא רק מזה שזה עושה שלא תהמר, אלא גם בגלל שהכדורים האלה עושים אותך מאושר. לא יודעת מה השתבש. הוחלפו לו הכדורים, אני חושבת, והוא חזר להמר. הוא שוב בדכאונות ושוב מסתגר בבית וזה קצת מקל עלי שזה לא בבית שלי ואני אפילו ישנה חרא כרגיל ולא ממש-חרא כמו כשהוא גר פה. הוא לא עונה לשיחות כי חוץ מהשיחות מהגובים הוא גם חייב עכשיו לחברים. אפילו אני לא יכולה להתקשר כי הוא חייב לי 500 ש"ח כי לא היה נעים לי לסרב שוב להלוואה וגם לא היה לי תירוץ. אני פשוט לא ממש בן אדם שמסוגל לשקר אז בפעמים הקודמות באמת לא היה לי כסף, אבל הפעם היה אז לא היה לי מה להגיד והלוותי לו והוא הימר על זה במקום להחזיר לחברים כמו שהוא אמר. על זה גם נוספים לי עצבים על אמא שלי שכל הזמן מדברת עליו וזה אותו טקסט מעצבן "הוא שוב לא בסדר" ומלא רחמים על עצמה שזו תכונה די חזקה אצל אמא שלי שמרתיחה אותי. אני שותקת. מה אני אגיד לה? שתפסיק לרחם על עצמה? שתפסיק לתת לי הרגשה שהיא שוכחת שיש לה גם בת? והיא לא שוכחת. היא זוכרת אותי המון, אבל כשהיא מתחילה עם התקליט השבור עליו זו ההרגשה, וגם אני מרחמת על עצמי. זו אשמתי שאני אדם קר שלא מביע רגשות ולכן היא בכלל לא מודעת לזה שלא ישנתי ושפחדתי ושאני בעצבים. היא מעצבנת אותי, אבל לא בהכרח בצדק, רק שאני כזו - עצבנית. זה לא שאני באמת חושבת שאם היא היתה יודעת איך זה משפיע עלי, היא היתה מפסיקה לרחם על עצמה, אבל שיהיה. "מזל" שיש אנשים שהמצב שלהם יותר גרוע, אז אפשר לשמוח בחלקי. זהו, השרשור בפמ"ע הרגיז. לאנשים אין בעיה עם הימורים. בדיוק כשם שלי בטח לא תהיה בעיה עם דברים שאני לא מבינה את ההשלכות שלהם. רציתי שעוד כמה אנשים יבינו מה הימורים יכולים לעשות. תודה
. מקוה שלא התשתי יותר מדי. זה בכל זאת 16 שנה בהודעה אחת. זה בעקרון מתאים לבלוג, אבל לא לבלוג הספציפי שלי. אני מקוה שאני יכולה לישון קצת עכשיו.
כי, משום מה, יש לי כח לכתוב, למרות שזה מעיק כבר מלא זמן וחסכתי מעצמי את הכתיבה. עכשיו סיימתי לענות בשרשור של ההימורים בפמ"ע וזה יצר בי צורך להוציא. אנחנו משפחה פיצית. אמא, בת ובן. וזהו. הוא היום בן 31. קטן ממני בשנה וחצי. בכתה ט' החליט שהוא לא מעונין ללמוד יותר והתחיל לעבוד בבורגראנץ'. בדלת הסמוכה פתחו בינגו. זה היה נשמע נורא תמים. בינגו. הוא וחברים היו הולכים לשחק בבינגו. הוא טיפוס כזה שאיפה שיש בעיות הוא הולך. נורא רוצה לתקן את העולם ובכל זאת נמשך לצרות. אבא שלי עוד אפילו היה חי כשבגללו הלכנו לעובדת סוציאלית. ואיפשהו מזל שאבא שלי מת כשהייתי כמעט בת 18 ופספס את הבלגן. מאידך, אני הרבה נוטה לחשוב שאם אבא שלי לא היה מת, אנחנו היינו משפחה יותר נורמלית, אבל בתכלס ההימורים הרי היו קודם. הוא היה פעם באיזו קבוצת גמילה. שם אמרו לאמא שלי שהסיכוי שלו להגמל נמוך כי הוא מודע. כלומר, הרבה מהמרים פשוט חושבים שיום אחד הם יביאו "מכה" ויהיו מסודרים בחיים ולא יצטרכו להמר ואותם אפשר לגמול על ידי פיצוץ הבועה שבה הם חיים. הוא יודע שהימורים לא עושים אותך עשיר ושאין ממש דרך מהירה לעשות כסף ושזו בטח לא הדרך. הוא לא חי בבועה. אין את מה לפוצץ. הוא באמת לא נגמל. לפני כמה שנים נסע להודו. לא הימר שם. חזר לארץ להפסקונת של חודש בשביל להיות ביום ההולדת שלי ובאזכרות של אבא שלי וסבתא שלי וסבא שלי ולטפל בענינים של הדירה שלו ושב להודו. האריך קצת את הטיול המתוכנן ואז החליט שמשעמם לו והוא חוזר. התחיל לעבוד בהרצליה ואחרי כמה זמן עבר לסניף בראש פינה. היה אמור להיות שם שנה, אבל לקראת הסוף חטף עצבים והחליט לחזור לתל אביב. הבעיה היתה שהדירה שלו היתה מושכרת, אז הוא היה בחדר הנוסף שלי 5 חודשים והיה צריך לחפש עבודה. באיזה שלב היו ימים שלמים שהוא הסתגר בחדר וישן. היה לי נח להתעלם מהעבודה שזה מעיד על בעיה. אמא שלי שאלה אם אני שמה לב שקורה לו משהו. אמרתי שהוא רק ישן כל הזמן. היא אמרה לי שהוא ביקש ממנה שתשיג לו פסיכיאטר. הוא סיפר לה שהוא בדכאונות מההימורים ושבכל הפעמים שהגיח לתל אביב היה מהמר, אז עכשיו שהוא ממש גר פה שוב, הוא בזבז את כל החסכונות שלו מראש פינה שהוא רצה לעוד חו"ל ארוך. שאלה אם ראיתי חתכים בידיים. לא ראיתי. הוא גם באמצע הקיץ מסוגל ללבוש ארוך וזה לא היה קיץ. הוא נכנס לדכאונות בגלל הידיעה שההימורים יותר חזקים ממנו והוא לא שולט על עצמו, ובגלל שהוא קרע את התחת כמעט שנה בראש פינה בלי החברים מהמרכז ובלי בילויים והכל הלך. אני גם ככה סובלת מנדודי שינה ולא יכולה להרדם מהשטות הכי גמורה, אז מה שהיא סיפרה לי בכלל חיסל לי את השינה. כשהייתי יוצאת מהבית פחדתי לחזור ולמצוא אותו מת. הוא היה שם סגור בחדר ולא הייתי קוראת לו עד שאמא שלי היתה מכריחה אותי בטלפון כי פחדתי שאין יותר מי שיענה. הייתי בעצמי בדכאון וכעסתי שהדכאון שלו מדכא אותי ואני לא יכולה לישון אחרי שסוף סוף הרגשתי שיפור באיכות השינה שלי. האבא של החבר הכי טוב שלו הוא גם מהמר. שם כבר מדובר בסכומי עתק. באיזה שלב האמא אמרה שזו או היא או ההימורים אז הוא הפסיק. אחרי זה הם גילו שהוא היה טס לחו"ל ומהמר שם. היה להם עסק משגשג. הכל הלך. אין עסק, אין דירות, רק חובות אדירים. הם לא מוכנים לדבר עם האבא. הבן אדם מנודה ממשפחתו. את החובות הם נאלצים לספוג. אני מדברת על סכומים שמשתעבדים אליהם כל החיים בלי הגזמה. אמא שלי ניסתה להאכיל אותו שככה הוא בסוף יעשה גם לנו, אבל הוא הרי יודע. הפסיכיאטר הביא לו כדורים נגד הימורים. נשמע הזוי, אבל זה עזר. הוא היה מאושר. לא רק מזה שזה עושה שלא תהמר, אלא גם בגלל שהכדורים האלה עושים אותך מאושר. לא יודעת מה השתבש. הוחלפו לו הכדורים, אני חושבת, והוא חזר להמר. הוא שוב בדכאונות ושוב מסתגר בבית וזה קצת מקל עלי שזה לא בבית שלי ואני אפילו ישנה חרא כרגיל ולא ממש-חרא כמו כשהוא גר פה. הוא לא עונה לשיחות כי חוץ מהשיחות מהגובים הוא גם חייב עכשיו לחברים. אפילו אני לא יכולה להתקשר כי הוא חייב לי 500 ש"ח כי לא היה נעים לי לסרב שוב להלוואה וגם לא היה לי תירוץ. אני פשוט לא ממש בן אדם שמסוגל לשקר אז בפעמים הקודמות באמת לא היה לי כסף, אבל הפעם היה אז לא היה לי מה להגיד והלוותי לו והוא הימר על זה במקום להחזיר לחברים כמו שהוא אמר. על זה גם נוספים לי עצבים על אמא שלי שכל הזמן מדברת עליו וזה אותו טקסט מעצבן "הוא שוב לא בסדר" ומלא רחמים על עצמה שזו תכונה די חזקה אצל אמא שלי שמרתיחה אותי. אני שותקת. מה אני אגיד לה? שתפסיק לרחם על עצמה? שתפסיק לתת לי הרגשה שהיא שוכחת שיש לה גם בת? והיא לא שוכחת. היא זוכרת אותי המון, אבל כשהיא מתחילה עם התקליט השבור עליו זו ההרגשה, וגם אני מרחמת על עצמי. זו אשמתי שאני אדם קר שלא מביע רגשות ולכן היא בכלל לא מודעת לזה שלא ישנתי ושפחדתי ושאני בעצבים. היא מעצבנת אותי, אבל לא בהכרח בצדק, רק שאני כזו - עצבנית. זה לא שאני באמת חושבת שאם היא היתה יודעת איך זה משפיע עלי, היא היתה מפסיקה לרחם על עצמה, אבל שיהיה. "מזל" שיש אנשים שהמצב שלהם יותר גרוע, אז אפשר לשמוח בחלקי. זהו, השרשור בפמ"ע הרגיז. לאנשים אין בעיה עם הימורים. בדיוק כשם שלי בטח לא תהיה בעיה עם דברים שאני לא מבינה את ההשלכות שלהם. רציתי שעוד כמה אנשים יבינו מה הימורים יכולים לעשות. תודה
