יש לכם ספרים בבית ספר?

[נחמנית]

יש לכם ספרים בבית ספר?

אתמול קניתי (באיחור אופנתי) את כל הדברים ברשימת הציוד לבית ספר שכוללת עפרונות, עטים, מחברות ושאר ציוד משרדי. אין אצלנו חוברות עבודה. מקבלים דפים בבית ספר. שיעורי בית שנה שעברה היה ממש מעט (5 דקות חשבון ליום ו20 דקות קריאה, כלומר דף עבודה ליום). החשיפה למה קורה בבית ספר היתה יחסית נמוכה (מדעים ושפות לא חוזר הביתה).

במדינה שלכם יש ספרי/חוברות? אתם יכולים לראות מה עושים בבית ספר באופן שקוף? יהיה מעניין לשמוע על איזה מדינה מדובר (אנחנו בניו ג'רזי ארה"ב)

 

[thecurrentcarlimi]

אין

חוברות עבודה ואין ספרי לימוד.
אנחנו גים בקולורדו, ויש לי ילדים ביסודי ובחטיבה.
רשימת הציוד של היסודי די צנועה ואכן כוללת ציוד משרדי שמיועד לכלל הכיתה ואינו ציוד אישי לתלמיד, ולכן אסור בתכלית האיסור לרכוש מותגים מכל סוג שהוא.
עלות סביב ה 30-40 דולר לילד.
הבת התחילה השנה חטיבה והרשימה שלה הייתה מעט יותר ארוכה, ובסוף עם קצת פיצ'פקעס ללוקר, הסתכמה בכ $90, ללא חוברות עבודה או ספרי לימוד אותם מספק בית הספר.
כן נדרש תשלום של כ $60 עבור השתתפות בנבחרת האתלטיקה הקלה של בית הספר, אבל היא גם קיבלה חולצת JERSEY די יפה האמת, שאיתה היא מתחרה כשהיא מייצגת את בית הספר.
שיעורי הבית ביסודי די מינימאלים, ומסתכמים באיזה דף חשבון פעם בכמה ימים, ואיזה דף מילים למבחן בספלינג. לרוב הילדים מסיימים את העבודה כבר בבית הספר כשיש להם FREE TIME. כן נדרשים לקרוא 30 ד מידי יום.
בנתיים לשמחתי לא רואה שהבת קורעת תחת נטל שיעורי הבית בחטיבה, גם היא לפעמים מספיקה לסיים חלק ניכר עוד בבית הספר. כן יש כל יום שיעורים בחשבון.
ולגבי מה שקורה בבית הספר - בחטיבה יש מערכת ממוחשבת שנקראת POWER SCHOOL שגם התלמידים וגם ההורים יכולים להיכנס אליה באופן חופשי ולראות מה קורה. יש שם ציונים, מטלות וכל מה שקשור לתלמיד כך שאני יכולה לראות בדיוק מה קורה בכל זמן.
ביסודי, כל מה שהם עושים בבית הספר בין אם זה עבודה בכיתה או מבחנים או וואטאבר, מגיע הביתה ב FRIDAY FOLDER כך שניתן בקלות לעקוב אחרי מה שקורה בכיתה, ואיפה נמצא הילד שלך בכל זה

 

[נחמנית]

לא דייקתי - גם אנחנו מקבלים הביתה דפי עבודה שבועיים

אבל בסוף השנה קיבלנו ערימות של דברים שלא ראינו תוך כדי השנה. מה שקצת משונה לי (בהשוואה לשיחות עם אחי שמגדל ילדים באותו גיל בישראל), זה שאין לנו יכולת לראות מה מתוכנן לשנה, מה בוצע לעומת התכנון ומה התמונה הכללית. אני ציפיתי שיגיעו לכפל שנה שעברה, ובקושי נגעו בזה. אין לי דרך לדעת אם זו היתה התוכנית כל הזמן או "שלא הספיקו" או שהמורה שלו החליטה לא לגעת בזה (כי כל מורה מקבלת קצת חופש בבחירת הנושאים). בגדול קצת חסרה לי תמונת על של לאן הדברים הולכים

 

[ניריתסקוטלנד1]

אין אצלנו אפשרות לדעת מה תוכנית הלימודים מראש

אבל בסוף השנה, מקבלים הערכה. שם מעבר למה שכתוב על הילד בכל נושא נלמד, מצויין המיקום שלו מול הציפיה (מה שהילדים אמורים לדעת בסוף השנה) דהיינו: מתחת לציפיה, לפי הציפיה או מעל. זה נותן להורה תמונה איפה הילד שלו נמצא

 

[ניריתסקוטלנד1]

סקוטלנד

אין ספרים. הם עובדים עם דפי עבודה במידת הצורך.

ביסודי היתה להם מחברת שהיו שמים בה עבודות מייצגות של כל נושא. המחברת הזאת הגיעה הביתה בסוף כל רבעון, כך ההורים יכלו לדעת איזה נושאים למדו בכיתה

שיעורי בית ביסודי היו כ 10 דקות ביום גג, לא כולל קריאה. הם ציפוי שהילדים יקראו לפחות 10 דקות כל יום

 

[נחמנית]

מעניין. גם אצלכם אין ספרים

אני תוהה מאיפה ישראל העתיקה את הקונספט הזה. אחי מספר על המשקל של התיק שהילדה סוחבת אל ומהבית ספר כל יום. אצלנו אין קניית ספרים, אין סחיבת תיקים, אין קניות של ערימות של ספרים במחיר יקר. יתרון אחד.

 

[ניריתסקוטלנד1]

לדעתי בבריטניה למדו עם ספרים בעבר, אבל עברו לדפי עבודה

אתמול ראיתי חלק מאיזו תוכנית של "כאן11" על מורה שקיבלה הזדמנות ללמד בדרך אחרת. מה שהפתיע אותי זה שזאת הדרך בה למדה הבת שלי בכיתות א' ו-ב', לפני שש שנים בסקוטלנד, וזאת הדרך בה אני למדתי בכיתה א' עד ה', פחות או יותר (לפני יותר מ-40 שנה

), בתור שיטת לימוד נסיונית שנקראה, שיטת הפינות. יתכן שהשיטה לא הצליחה?

ואיך אני יודעת שכך הם למדו? כי הייתי שם בכיתה. כל יום ב' הייתי מגיעה בהתנדבות לביה"ס לעזור בפעילות מחוץ לביה"ס בתור הורה מלווה. בימים שלא יכולנו לצאת החוצה, הייתי נשארת בכיתה ועושה משהוא אחר עם הילדים, והמורה היתה יושבת עם 3 ילדים, בדיוק כמו בתחילת הכתבה, ועוברת איתם על החומר. שאר הילדים היו בפינות שונות בכיתה. חייבת לציין שבכיתה היה הרבה יותר שקט מאשר בכיתה בכתבה

מצ"ב לינק לתוכנית:
https://www.facebook.com/kan.news/v...dybtnlrTepTQApsxmIiWi102QzM491lg3uG1AQgQ6uVSg

 

[een ogenblik]

בבלגיה

בבתי ספר יסודיים מקבלים הכל מבית הספר. כולל ציוד כתיבה, למרות שאותו מותר לקנות אישית.
בחטיבת ביניים דברים משתנים, ומתחילים לקנות ספרים, בהתאם למסלול הלימודים הנבחר.
גם אלו וגם אלו שומרים את רוב הציוד בבית הספר, ולוקחים הביתה רק את מה שצריך לטפל בו בבית. מכיוון שאיני סובלת בתי ספר, אני מנסה לא להתעדכן יותר מדי, מעבר לסריקה זריזה של ספרים בימים הראשונים, כשצריך לעטוף אותם.
בחטיבת הביניים המתחילה ביום שני לא שלחו רשימת ציוד נלווה לפני תחילת שנת הלימודים, אבל הזמנת הספרים הגיעה לבתים שבוע שעבר. אז עכשיו אני תוהה מדוע דווקא אילנה נחשב שם מקובל בחברה היהודית על פי ספר הלימוד של הקתוליות. (לימודי דת הם לימודי חובה עד סוף י"ב בבלגיה. חשבתי שהילדה הולכת לביה"ס כללי סוף כל סוף ואוכל לשלוח אותה ללימודי אתיקה, אך הילדה הזדעזעה עד עמקי נשמתה והתעקשה להרשם ללימודי דת "נורמליים", ומבחינתה קתוליות זה נורמלי לעומת פרוטסטניות, איסלם, יהדות, הינדו, שינטו או אתיקה. אחרי ששנה שעברה היא למדה על הנחת תפילין, קשה לומר שאני מופתעת שהשנה לומדים על עלייה לתורה של בני מצווה, רק שהשם אילנה עדין מוזר לי. מזל שלא ינטע. אולי זה שם פופלורי מדי בפלנדריה מכדי לתת אותו לקבוצה מסויימת כלשהיא.)

 

[אספרסו2]

לימודי דת

מזל שבגרמניה אפשר להימנע מהם ולבחור אתיקה במקומם.
אולי פעם גם בבלגיה יפסיקו עם הכפייה הטיפשית הזאת.

 

[een ogenblik]

גם זה נקרא לימודי דת

אחת מן הבחירות בלימודי דת היא zedenleer (לימודי מוסר) שאינם כבולים למוסר דתי מסויים. לשם רצינו לשלוח אותה. היא זו שלא רצתה.

 

[אספרסו2]

זה הרע במיעוטו,המורה לצערנו תיאולוג

ובאמת התקשר אלי פעם על מנת לאמת את סירוב הבן לספר על מנהגי יהדות בגלל אי האמונה בשטויות.

 

[נחמנית]

התנתקתי מהמחשב לסופש, אבל זה פשוט מרתק

אני מקבלת בטבעיות את זה שאין דת בבית ספר. לא יודעת איך הייתי מרגישה אם הוא היה נאלץ להתמודד עם זה בבית ספר. מצד שני, זה חסר לו. הוא מרגיש שיש לו זהות שהוא לא מבין (מתבלבל לו לפעמים אם זה יהודים או ישראליים שמדברים עברית לעומת חוגגים חנוכה ופסח)

 

[alphadelta]

במדינות בהן ילדינו הלכו לבית ספר

(ציבורי) בית הספר נותן ספרים בתחילת השנה לקחת הביתה (ויש להחזירם בסוף השנה) או נותן גישה לעותק דיגיטלי.
המורים מפרסמים (ומדובר כבר בתיכון) מה הם מלמדים, מה המבחנים ושעורי הבית והכל און ליין. מיילים נשלחים באופן כללי מהמורים מה קורה ומה צפוי. כולל אזהרות כלליות אם הרבה ילדים לא הגישו משהו או קיבלו ציון לא טוב. אני מעבירה את זה ישר לילדי. שהם יקראו. לדעתי בתיכון מערבים אותי יותר מדי. ילדים בגיל הזה צריכים להיות בעלי אחריות אישית גבוהה יותר. ההבדל היחיד הוא בשעורי הקולג׳ שהם משתתפים בהם. שם נדרש שנקנה ספרים (יקרים ביותר עלי לציין) אבל אין תקשורת עם המורים כי מתייחסים אליהם כאל תלמידי קולג׳.

 

[נחמנית]

מאוד שמחתי בשנים קודמות שהילד (יסודי) לא ידע מתי הוא "נבחן"

הוא כזה לחוץ באופן טבעי, שאני לא בטוחה שהידיעה שהוא עושה מבחן היתה מועילה לו ולא מפריעה לו. קשה לי לחשוב על מה יהיה בתיכון, אבל בהחלט צריך לתת כאן לתיכוניסטים יותר אחראיות כדי שיבינו שזה בידיים שלהם. אחר כך לא פלא שמגיעים סטודנטים שטעו במבחן ושואלים אותי אם אני יכולה להעלות להם את הציון למרות שהם טעו כי היו להם כוונות טובות (מה זה קשור בכלל).

היה לי דיון ארוך עם אחי בנושא האם תחרותיות תורמת לילדים להגיע להישגים טובים יותר. מאוד קשה לי עם התחרותיות האגרסיבית בישראל. מצד שני, אני לא בטוחה שהגישה האמריקאית של "השתתפות חשובה יותר ממצוינות" עולה בקנה אחד עם מה שאני מאמינה בו. המדד של הציונים וההצלחה היחסית מאוד מורכב בעיניי

 

[ניריתסקוטלנד1]

ראיתי איזו תוכנית שראיינו מורה בבית ספר באזור עם ילדי מצוקה

כמו שזה נקרא בארץ. היא אמרה שמה שהיא רואה שם, זה שהילדים שמצליחים בלימודים, הם הילדים שלא מוותרים. נקודה מענינית

 

[een ogenblik]

זה נכון לכולם, תמיד, ובכל נושא

מחקרים מראים שלא כמות הטעויות והכשלונות מצביעה על יכולתו של תלמיד להצליח, אלא יכולתו להתגבר על כשלון ולהמשיך הלאה.
זו הסיבה שההמלצה היא לשבח ילד יותר על התאמצות מאשר על הצלחות.
אין זה אומר שצריך לומר שההשתתפות חשובה יותר מהתוצאה, אלא לעודד ילדים להתאמץ להשתפר ולא לוותר לעצמם. לטווח הארוך, זהו הלימוד החשוב ביותר.
מחקרים שונים גילו כי שיבוח ילדים על תוצאות טובות בגילאים צעירים, ללא התייחסות להתאמצות שלהם ולשיפור הממשי שעשו, מוביל לכך שרבים מהם נשארים בתחומי הנוחות שלהם, ומפחדים לנסות משהו בו לא יהיו טובים ולא יזכו לאותן מחמאות. הם יחזרו שוב ושוב על מה שהם כבר יודעים לעשות, ובלבד שלא יחוו כשלון.
כאשר המחמאות ניתנו על מאמץ והשתפרות, ילדים היו מוכנים לצאת להתנסויות חדשות וללמוד תחומים חדשים, גם אם ידעו כי בתחילה לא יהיו טובים בכך.

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[thecurrentcarlimi]

מהנסיון המועט האישי שלי

זה בעיקר תלוי באופי של הילד.
כל שלושת הילדים שלי מקבלים את אותן מחמאות על אותם דברים, נו, פחות או יותר ... והיכולת שלהם להתגבר על כשלונות ולהמשיך הלאה, לנסות דברים חדשים, להינות מהתהליך ולא רק מהתוצאה - שונה מאוד.
מה שגורם לי לתחושה שיש לי פחות "שליטה" במה שאני עושה ואומרת, ומה שקיים בהם בפנים הוא זה שקובע בסופו של יום

 

[een ogenblik]

סטטיסטיקה אנושית

זו בעיה לכמת התנהגות אנושית מכיוון שכל אדם הוא עולם בפני עצמו. לרוב ההורים עם ילד אחד, שניים, שלושה, יש נסיון עם ילדיהם הפרטיים, אך להקיש מכך על כלל הילדים בלתי ניתן. המדגם קטן מדי. ככלל, בכל קבוצה לומדת, הגישה שתשיג את מירב התוצאות, לא תהיה זו שתחמיא לתלמידים בהצלחותיהם בלבד ותקווה שהם יגדלו להבין שבדרך להצלחות עוברים דרך כשלונות, אלא זו שתחמיא לילדים על התגברות על כשלונות.
כמבוגרים איננו חייבים להנות מהליך הלימוד, אך רובנו גם יודעים שלימוד טוב הוא כזה שלמד גם מהי טעות וכיצד לתקן אותה. שהסבירות לדעת משהו היטב למן הפעם הראשונה (לא בפעם הראשונה, אלא מהפעם הראשונה והלאה) הוא אפסי. מה שאנו יודעים למן הפעם הראשונה אינו נלמד באמת. הוא פשוט ידע קיים.
ילדים עדין לא למדו זאת. הם עדין צריכים ללמוד זאת. השוני האנושי יגרום לזה
- שחלקם ילמדו זאת מתוך נסיונם בעצמם, גם ללא אמירה מצד המבוגרים, ועל אלו נראה כי מחמאות על הצלחה עובדות בצורה הטובה ביותר. (לומר לי כילדה שאיזה יופי שלא הצלחתי לעשות משהו ועכשיו כן רק גרם לי להתרגז על המבוגר שאמר זאת, זה נראה לי ברור ומובן מאליו שקודם לא ידעתי וטעיתי, ועכשיו התנסתי ואני יודעת.)
- חלקם יפגעו מכל אמירה על טעות, ויתקפדו כלכך שנראה כי אינם מסוגלים ללמוד גם כאשר האמירה על הטעות כוונה להיות מחמאה על ההצלחה העכשוית. (לומר לבתי בכיתה ז' שבכיתה א' היה לה קשה ללמוד אותיות אבל עכשיו היא קוראת נהדר וזה סימן שהיא יכולה להתגבר על קושי, זה מתכון לצרות.)
- רובם נמצא בטווח ביני לבין בתי.
הדבר הברור היחידי הוא שכל כולם צריכים להטמיע את העובדה שכדי להצליח לצריך להתגבר על כשלונות. ללא הבנה שכזו קשה להתקדם הלאה. מורים והורים צריכים ללמוד את הדרך הטובה ביותר ללמד כל ילד את העובדה הזו, אבל עדין הם צריכים ללמד זאת. (כן, גם לילדים מהסוג הראשון צריך ללמד זאת. זה רק יהיה יותר קל ויותר מהר.)

 

[rona73]

בולגריה

בהחלט יש המון ספרים.מכיתה א' עד ד' יש צהרון כך שלא אמורים לקחת הכל הביתה.יש גם 2 ערכות אחת נשארת בבי"ס ואחת בבית.המון שיעורי בית.
מכיתה ה' לא משאירים את הספרים בביה"ס וצריך לסחוב בתיק כל יום וגם אין כבר צהרון.שיעורי בית יש ,מבחנים יש המון.וגם שיעוריים פרטיים כי לדוגמה מתמטיקה לומדים המון חומר וזה גם קשה.
את הספרים קונים רק אחרי שמתחילים ללמוד ולא לפני.צריך לקנות מחברות וציוד לפני.
וכמובן שאנחנו מתחילים ב17.09