חצישלישרבע
New member
יש לכם תקופות של תקיעות?
הכוונה שלי היא לא שאין לכם על מה לכתוב, אלא שמשהו בפנים "תקוע" והכתיבה מרגישה אחרת? אצלי זה ממש בא בתקופות: יש תקופות שבהן אני מרגישה שאני מתפוצצת מרעיונות על מה ואיך לכתוב, ונורא נורא נהנית מכך, ואז יש תקופות (של כמה ימים, אולי כמה שבועות), שבהם יש תחושה שמשהו סתום: יש לי דברים שאני רוצה לספר, אבל אני לא מוצאת את הדרך שמרגישה נכון לספר אותם. בפעם הראשונה שזה קרה לי נורא נלחצתי, חשבתי שאולי נמאס לי מהכתיבה לגמרי, אבל כשהתחושה הזו השתחררה גיליתי שהרשומות שלי הפכו להיות רק טובות יותר. אלא שאני חושבת על זה, בטח יש דרכים להתמודד עם תקיעות חוץ מפשוט לחכות שהיא תעבור, לא? אז בקיצור, מישהו כאן מרגיש ככה לפעמים? ואז איך אתם בוחרים להתמודד עם זה?
הכוונה שלי היא לא שאין לכם על מה לכתוב, אלא שמשהו בפנים "תקוע" והכתיבה מרגישה אחרת? אצלי זה ממש בא בתקופות: יש תקופות שבהן אני מרגישה שאני מתפוצצת מרעיונות על מה ואיך לכתוב, ונורא נורא נהנית מכך, ואז יש תקופות (של כמה ימים, אולי כמה שבועות), שבהם יש תחושה שמשהו סתום: יש לי דברים שאני רוצה לספר, אבל אני לא מוצאת את הדרך שמרגישה נכון לספר אותם. בפעם הראשונה שזה קרה לי נורא נלחצתי, חשבתי שאולי נמאס לי מהכתיבה לגמרי, אבל כשהתחושה הזו השתחררה גיליתי שהרשומות שלי הפכו להיות רק טובות יותר. אלא שאני חושבת על זה, בטח יש דרכים להתמודד עם תקיעות חוץ מפשוט לחכות שהיא תעבור, לא? אז בקיצור, מישהו כאן מרגיש ככה לפעמים? ואז איך אתם בוחרים להתמודד עם זה?
