יש לנו שד קטן בבית....

[פוזיטיב]

יש לנו שד קטן בבית....

שלום רב, רציתי להתייעץ לגבי ילדה בת 2.9 עד לפני כחודש היתה ילדה רגילה בהחלט ולא סרבנית פתאם בחודש אחד נהפכה לעצמאית, מרדנית, כעסנית וללא גבולות זה חודש שניסינו בו גמילה – שלא שיתפה איתה ממש פעולה – אז הפסקנו זה חודש שבו היא בחופשה מהגן ונמצאת אצל אחת הגננות כמטפלת פרטית זה חודש שבו סיפרנו לה שאמא בהריון ויש לה 2 תינוקות בבטן – היא לא ממש מבינה מה זה אומר אני יודעת שנשמע שהיה עליה עומס רב אבל האמת שאנחנו משקיעים בה ובחברות איתה הרבה זמן. אם היא עושה משהו אסור (מטיחה דברים על השולחן) ואני מבקשת להפסיק היא ממשיכה לעשות לי דווקא, כרגע הפתרון שלי הוא לא להיכנס איתה לריבים ודיבורים מיותרים, אם היא לא מפסיקה אני פשוט מרימה אותה לחדר ל"עונש מחשבה". היא אומרת המון "אני לבד" "רק אני" "זה שלי מהבית" בקיצור – מראה עצמאות ואני משתדלת לתת לה לעשות את כל מה שאפשרי לבד, לא ממעיטה מערכה. אם משהו לא נראה לה היא כועסת וצועקת. כמעט כל מה שאני מבקשת/דורשת ממנה – נענה בשלילה בקיצור הרגשה של מרד מצידה. מה עושים? איך מתמודדים? מהם דרכי ענישה/עונשים אפקטיביים לגיל הזה? תודה רבה לימור

 

[כוכב נצח]

ללימור, עצה.

לפי דעתי. מה שאפשר לעשות זה לשאול אותה, מה היא מרגישה למה היא ככה מתנהגת ולתת לה להבין שאוהבים אותה. לתת לה אהבה. להקשיב לה. לדבר איתה, לחבק אותה, לנשק אותה, לשחק איתה, לתת לה תשומת לב. כי זה מה שהיא כנראה מחפשת. וזה מה שכולם רוצים לא משנה בני כמה הם. זוהי עצתי. מקקוה שזה עוזר. לילה טוב לכולם.

 

[פוזיטיב]

אהבה ומגע זה אכן הכי חשוב

וזה משהו שיש לה אותו מאיתנו בשפע תמיד מחבקים, מנשקים, מדגדגים וצוחקים איתה שנינו איתה משעה 16:00 ועד 20:00 רק בשבילה, הכל סובב סביבה בשעות האלו שהן בעיקרון שלה. לגבי האפשרות לשאול אותה יהיה קצת קשה כי היא בכלל לא תבין מה אנחנו רוצים ממנה,היא עדיין קטנה לשיחות כאלו, מהכרותי עימה

תודה בכל מקרה

 

[rinaca]

באמת לא נראה לי שהיא יכולה להגיד לבד מה מפריע

אני בהחלט מסכימה איתך שאי אפשר יהיה לקבל ממנה תשובה והשאלה אפילו תבלבל אותה ותדגיש לה כמה היא קטנה ולא יכולה. הרי היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת כי אינה יכולה לבטא (ואולי אפילו להבין בעצמה) איך שהיא מרגישה. את שואלה איזה עונשים לתת ואני לא חושבת שעונשים הם הדרך להרמוניה והבנה הדדית. לפני שאת חושבת על מה לעשות חשוב קודם כל להבין את הילדה. כשתהיה לך השערה לגבי המניעים שלה, תוכלי להציע לה מילים להבין את עצמה. זה ילמד אותה להתבטא וגם יביא לקרבה גדולה ביניכן כי היא תרגיש שאמא מבינה אותה. האם קראתם את הספר ילדים האתגר של רודולף דרייקורס. לפי הפילוסופיה האדלריאנית לילדים יש 4 מטרות מוטעות. אם יש לך את הספר תקראי בפרק ד' עמ' 51. לא נשמע לי שהילדה שלך משתמשת בתשומת לב יתרה אלא יותר מאבק לכח. נשמע שהילדה רוצה להיות ה"בוס" ואתם מרגישים מאותגרים איתה. לפי דרייקורס המסר של הילד הוא "תנו לי לעזור, תנו לי אפשרות לבחור". כיום הילדה מרגישה אולי שהדרך היחידה שלה להשתייך היא כאשר היא מכתיבה והיא בשליטה, רק אז מתייחסים אליה. ההצעה היא להתעלם מהתנהגות "שלילית". תהיי אוטנטית עם הרגשות שלך, אם לא נעים לך תצאי מהחדר. אל תדברי ואל תסבירי פשוט תגידי שלא נעים לך כשצועקים עליה. באופן רגיל תני לה אולי תפקידים ותשתפי אותי בהחלטה. אולי היא רוצה לעזור לערוך את השלחן לארוחת ערב? אולי היא רוצה להוציא את הזבל? תציעי לה מספר מוגבל של אפשרויות שתבחר מהן. תכניסו שגרה, עליה תחליטו ביחד, שגרה שתתאים לכם גם אחרי שיולדו התאומים. הנה לינק לכתבה שמצאתי בנושא בעברית http://www.sane-way.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=225195&depart_id=8201 יש גם הרבה חומר באנגלית באתר של www.positivediscipline.com תקראי קצת על המטרות המוטעות. כשתביני את הילדה יהיה לך יותר ברור איך להתמודד. נשמע לי שאולי היא פשוט אומרת לכם שהיא צריכה שינוי. היא גדלה. יש הרבה שינויים בחיים שלה. בהצלחה. מעניין יהיה לשמוע את עינת.....

 

[כוכב נצח]

בשמחה

אפשר לפנות למיכל דליות. תאמיני לי, יש לה את כל התשובות. היא מדהימה. כשארצה להיות אימא, אני אפנה לפני הכול אליה. כדי שהיא תדריך אותי, ואני יודעת שהיא המדריכה בה הידיעה! מאחלת חיים טובים, שמחים, קלים מהנים ומלאי אהבה כמובן. מכירה תודה עמוקה על כך שאני חייה את חיי באושר, עושר ואהבה. כל טוב לכולם.

 

[עינת גבע]

רעיונות מכבדים ומכובדים.... מה דעתך?

רינה שלום, נתת רעיונות מכבדים ומכובדים נמתין לשמוע את הפונה. בתודה עינת