יש מה לעשות, אז אל תאבדו תקווה!
שמי שרון חן ואני עורכת ב"את". לפני כחודשיים, פרסמתי כתבה בעיתון, על נשים שחוו אובדן הריון, משלב מוקדם ועד כאלה, שעובריהן מתו, לרוב ללא סיבה, ממש לפני רגע הלידה המשוער. הנושא קרוב לליבי בגלל שגם אני הייתי שם, לפני כמעט עשור, עם הריון שהתגלו בו מומים מולדים, והופסק לאחר שהעובד מת מעצמו. הצלקות, למרות הזמן שחלף, נותרו. אז, לפני כ-9 ומשהו שנים, הייתי סטודנטית צעירה, ללא ניסיון, ועברתי את "איבוד האבל" בעצמי, עם המון רגשות אשם של "מה לא היה בסדר אתי", ועם בדיקות גנטיות שהתעקשתי לעבור (וכמובן היו תקינות) ובעיקר המון כאב ופחד מההריונות הבאים. כיום, אני אמא לשתי בנות מתוקות, ומכאן, הייתי רוצה לשלוח איזו מילה טובה לכל מי שעוברת את הטראומה הלא נעימה הזו ולומר שיש עתיד, ושיהיו עוד הריונות מוצלחים ותינוקות בריאים. אין מדובר בכשלונה של אף אחת מכן! הריון, כמו שאני היום כבר יודעת, הוא כמו פס יצור עדין, וכמו שידוע לכולנו - גם בפס יצור עלולים להיווצר לעיתים קילקולים. אז אנא, אל תקחו על עצמכן שום אשמה! טפלו בעצמכן, פרגנו, עשו מה שטוב לכן כדי להתאבל כמו שאתן רואות לנכון, כדי שיהיה לכן את הכוח להמשיך הלאה. בעקבות הכתבה, התקבצנו, כמה וכמה נשים, כדי להקים עמותה שתתמוך בנשים שחוו אובדן הריון. מי מכן שמעוניינת להצטרף לעמותה כזו, או סתם רוצה לכתוב כדי להגיב או לקבל תמיכה וכמה מילים חמות - מוזמנת בשמחה לכתוב אלי לאי-מייל שלי במעריב, או למצוא אותי במערכת "את". כתובתי: [email protected] שיהיה לכן רק טוב! שרון חן
שמי שרון חן ואני עורכת ב"את". לפני כחודשיים, פרסמתי כתבה בעיתון, על נשים שחוו אובדן הריון, משלב מוקדם ועד כאלה, שעובריהן מתו, לרוב ללא סיבה, ממש לפני רגע הלידה המשוער. הנושא קרוב לליבי בגלל שגם אני הייתי שם, לפני כמעט עשור, עם הריון שהתגלו בו מומים מולדים, והופסק לאחר שהעובד מת מעצמו. הצלקות, למרות הזמן שחלף, נותרו. אז, לפני כ-9 ומשהו שנים, הייתי סטודנטית צעירה, ללא ניסיון, ועברתי את "איבוד האבל" בעצמי, עם המון רגשות אשם של "מה לא היה בסדר אתי", ועם בדיקות גנטיות שהתעקשתי לעבור (וכמובן היו תקינות) ובעיקר המון כאב ופחד מההריונות הבאים. כיום, אני אמא לשתי בנות מתוקות, ומכאן, הייתי רוצה לשלוח איזו מילה טובה לכל מי שעוברת את הטראומה הלא נעימה הזו ולומר שיש עתיד, ושיהיו עוד הריונות מוצלחים ותינוקות בריאים. אין מדובר בכשלונה של אף אחת מכן! הריון, כמו שאני היום כבר יודעת, הוא כמו פס יצור עדין, וכמו שידוע לכולנו - גם בפס יצור עלולים להיווצר לעיתים קילקולים. אז אנא, אל תקחו על עצמכן שום אשמה! טפלו בעצמכן, פרגנו, עשו מה שטוב לכן כדי להתאבל כמו שאתן רואות לנכון, כדי שיהיה לכן את הכוח להמשיך הלאה. בעקבות הכתבה, התקבצנו, כמה וכמה נשים, כדי להקים עמותה שתתמוך בנשים שחוו אובדן הריון. מי מכן שמעוניינת להצטרף לעמותה כזו, או סתם רוצה לכתוב כדי להגיב או לקבל תמיכה וכמה מילים חמות - מוזמנת בשמחה לכתוב אלי לאי-מייל שלי במעריב, או למצוא אותי במערכת "את". כתובתי: [email protected] שיהיה לכן רק טוב! שרון חן