יש מקום בחיפה ../images/Emo42.gif../images/Emo205.gif
נעם רותם במרתף 10 אתמול. נעם רותם נולד בחיפה [למעשה בקריית חיים, אבל יש להן אותה עיריה, כמו שהוא ציין בהופעה] וגם אני. יצא לי לדבר עם הקומונה שלי [קומונה אמיתית, לא כמו בתפוז] על האופי של תל אביבים, של ירושלמים,של קיבוצניקים ורובם טענו שלחיפאים אין אופי. שאין להם משהו שמיחד אותם, שמאחד אותם ואני כמובן, חיפאית בנשמתי [אם כי אני לא מרגישה שאני גרה בחיפה] טענתי שכן יש לנו. חיפאים מבינים איך זה להיות חיפאים, לגור בעיר הגדולה, אבל לא בזו האמיתית. תכף אני אגיע ללמה אני מספרת את זה כל זה, אבל קודם כדאי שאפתח בלספר קצת יותר על ההופעה. * בערך ב22:20 נעם עולה, יפעת שואלת אותי אם הגיעו מספיק אנשים לפי דעתי ואני לא עונה לה. הוא פותח ב"עולה ויורד", כתמיד, השיר שפותח גם את הדיסק. אני אוהבת את "עולה ויורד", זה אחד השירים החזקים בדיסק עם משפטים כמו "אם יש לך את הכל, אפשר רק לאבד", אבל אני מרגישה שההופעה תהיה כמו תמיד. ובאמת, נעם ממשיך לשיר השני בדיסק- "בשורות רעות". בערך כאן מתחילים להגיע כל האנשים המאחרים, נכנסים עוד ועוד אנשים ואני חושבת לעצמי: "אולי הקהל בחיפה לא כזה גרוע..." ובאמת, עד סוף ההופעה, המרתף 10 אמנם לא היה מלא, אבל הייתה כמות מכובדת של אנשים, כזו שגם יצרה אינטימיות עם נעם ואדם, אבל אינטימיות טובה, לא מביכה. "בשורות רעות" זה אחד מהשירים שאני זוכרת מהתקופה של אז, 2005 ככה. הוא גם אחד מהשירים שהכי מעורר בי כל מיני רגשות וגורם לי לחשוב על כל כך הרבה דברים שלא קשורים לנעם. ההופעה נמשכת עם "חרב דמוקלס" [של לו ריד במקור, אבל נשמע 100 אחוז נעם] ולקראת סוף השיר נעם סוף סוף נכנס לזה באמת ומתחילה ההופעה האמיתית. "לפעמים זה קשה" שובר את הסדר של השירים. השיר השני האהוב עלי בדיסק והשם הקודם של סיבוב ההופעות ב2005 עם השירים של הדיסק הזה [אבל נראה לי שאני בערך היחידה שזוכרת...] גורם לנעם כבר להשתחרר לגמרי. הוא מבצע אותו עם המון רגש, יותר מתמיד. השיר האהוב עלי בדיסק- "אין לזה סוף", הוא גם השיר בדיסק שבאמת מוציא הכל החוצה. כולם הרי כבר יודעים את כל הסיפור והשיר הזה באמת מדבר על הכל בהכי גלוי, לא מרומז בכלל. הוא השיר היחידי שבהופעות של נעם מצליח לגרום לי להזיל קצת דמעות והוא גם, כמו "בשורות רעות" גורם לי לחשוב על המון המון דברים אחרים וזה מה שאני כ"כ אוהבת בו, למרות שהוא כ"כ קשה. נעם מבצע אותו יפהפה, אבל דווקא הפעם אני לא נכנסת אליו עד הסוף. ממשיכים עם "חלום שבור", עוד שיר שמדבר על הכל. זה שיר כ"כ אינטימי ובהופעה התחושה הזו רק מתעצמת. שיר יפהפה וקשה ממש. "מבול" של רונה קינן מלהיב את הקהל המרתף עשריאי שכ"כ אוהב אותה וזה רק עוזר לנעם להשתחרר עוד יותר. זה השלב שבו הוא כבר מתחיל לדבר עם הקהל, לצחוק איתו ועושה מעבר כ"כ כיפי ל "אסף אמדורסקי" של קרח 9 [מי?]. אני צריכה גם את זה בהופעות של נעם, את הכיף הדבילי הזה. נעם מחיך במהלך השיר, משקיע בנגינה ומספר דברים משעשעים במהלך השיר. הוא כבר משוחרר לגמרי וכ"כ כיף לראות אותו ככה. זה לא קורה בהרבה הופעות. הוא תמיד מבצע את "א.א", אבל תמיד יש הרגשה שלא נוח לו עם זה לגמרי והפעם זה ממש לא היה. "חום אנושי" מחזיר אותי לדיסק הראשון של נעם [ומישהו מאחורי שואל: "למה את חום אנושי לא מוכרים בהופעה?"]. נראה שמרוב שמדברים על "עזרה בדרך", אפחד כבר לא זוכר שבשנת 2004 נעם הוציא דיסק ראשון. "חום אנושי" הוא אחד השירים שאני הכי פחות אוהבת בדיסק [יש לי בעיה עם שירי הנושא של דיסק, חוץ מה"החיים הנכונים"...], אבל הוא כ"כ אנרגטי בהופעה [הרבה יותר מבדיסק] ונעם נהנה בו כ"כ שזה גורם לי להנות ממנו גם. איזה דיסק כיפי, הנה, אני אפילו שומעת אותו עכשיו. נדמה לי שכאן נעם מספר [וגם בהופעה בביט בחיפה באוגוסט הוא סיפר את זה] שתמיד ההופעות שלו בחיפה הן לא טובות. אבל הפעם, דוקא ממש טוב לו והוא ממש נהנה. מרגע שהוא אמר את זה, התחלתי לחשוב את זה גם, כי אחרי הכל, אמן מבצע הופעות ואם טוב לו בהן, הוא הרי יבצע אותן טוב במיוחד. הוא ממשיך ל"כמו אריה" ומספר על אורי לוטן. הוא תמיד אומר שזה לא שיר עצוב ובאמת שזה לא שיר עצוב, "אם ללכת, אז ללכת, ללכת כמו אריה". הוא זורק איזו הערה מרומזת על "דניאלה" של שלומי וכמובן שבאותו רגע אפילו יותר כיף לי. שיופיעו ביחד! מכאן בטח השתנה סדר השירים. "קול פנימי" הוא השיר הבא ואני לא מצליחה להתחבר אליו כתמיד. "עזרה בדרך", שיר הנושא של הדיסק, אפעם לא עשה לי את זה, אבל הפעם דווקא ממש נהניתי ממנו. שוב, בגלל שנעם כ"כ נהנה ממנו והוא גרם לקהל להנות ממנו וכמובן שגם לי. "שיר מהקומה התשיעית", שסוגר את הדיסק, סוגר גם את ההופעה- אבל נעם מבטיח שזה לא באמת. "שיר מהקומה התשיעית" מזכיר לי מאוד שירים מ"חום אנושי" ולפי דעתי הוא ממש מתאים לזה, "לעשות מוזיקה, להתפרנס בכבוד, לישר את הגב עכשיו, לא יודע מה עוד". שיר מעולה. כנראה שכאן נעם [ואדם] יורדים בפעם הראשונה. נעם חוזר ושוב אומר שהפעם, זו דוקא הופעה בחיפה שהיא כן טובה. הטובה ביותר. הוא כ"כ נהנה שהוא מבצע שיר חדש, בפעם הראשונה, שמדבר על ההתבגרות בעיר הזאת ועל מתי כבר עוברים לתל אביב. זה פשוט שיר שחיפאים מבינים ובגלל זה לנעם היה כ"כ נעים לבצע אותו. הוא ממשיך את "גיבור גיטרה" מהדיסק הראשון, שברור לי שיגיע בסוף ההופעה. "איתו לנצח", לא כתוב ברשימת שירים, אבל נעם מבצע אותו. הביצוע האקוסטי שלו עולה על המקור, לפי דעתי. יש משהו כ"כ נכון בביצוע הזה. נעם מבצע בלי תכנון את "כחול וירוק" של עמיר לב וכ"כ נהנה ממנו. הם יורדים. חוזרים. "כמו רוח" יפה כתמיד. "גיבור גיטרה" שכמו תמיד [בסיבוב של "עזרה בדרך" לפחות] סוגר את ההופעה. שוב חיפה [קריית חיים], שוב התבגרות, סיום טוב להופעה מצויינת, בעיר מצויינת במקום מצויין. יש מקום בחיפה
-פרסום סמוי- יעל
נעם רותם במרתף 10 אתמול. נעם רותם נולד בחיפה [למעשה בקריית חיים, אבל יש להן אותה עיריה, כמו שהוא ציין בהופעה] וגם אני. יצא לי לדבר עם הקומונה שלי [קומונה אמיתית, לא כמו בתפוז] על האופי של תל אביבים, של ירושלמים,של קיבוצניקים ורובם טענו שלחיפאים אין אופי. שאין להם משהו שמיחד אותם, שמאחד אותם ואני כמובן, חיפאית בנשמתי [אם כי אני לא מרגישה שאני גרה בחיפה] טענתי שכן יש לנו. חיפאים מבינים איך זה להיות חיפאים, לגור בעיר הגדולה, אבל לא בזו האמיתית. תכף אני אגיע ללמה אני מספרת את זה כל זה, אבל קודם כדאי שאפתח בלספר קצת יותר על ההופעה. * בערך ב22:20 נעם עולה, יפעת שואלת אותי אם הגיעו מספיק אנשים לפי דעתי ואני לא עונה לה. הוא פותח ב"עולה ויורד", כתמיד, השיר שפותח גם את הדיסק. אני אוהבת את "עולה ויורד", זה אחד השירים החזקים בדיסק עם משפטים כמו "אם יש לך את הכל, אפשר רק לאבד", אבל אני מרגישה שההופעה תהיה כמו תמיד. ובאמת, נעם ממשיך לשיר השני בדיסק- "בשורות רעות". בערך כאן מתחילים להגיע כל האנשים המאחרים, נכנסים עוד ועוד אנשים ואני חושבת לעצמי: "אולי הקהל בחיפה לא כזה גרוע..." ובאמת, עד סוף ההופעה, המרתף 10 אמנם לא היה מלא, אבל הייתה כמות מכובדת של אנשים, כזו שגם יצרה אינטימיות עם נעם ואדם, אבל אינטימיות טובה, לא מביכה. "בשורות רעות" זה אחד מהשירים שאני זוכרת מהתקופה של אז, 2005 ככה. הוא גם אחד מהשירים שהכי מעורר בי כל מיני רגשות וגורם לי לחשוב על כל כך הרבה דברים שלא קשורים לנעם. ההופעה נמשכת עם "חרב דמוקלס" [של לו ריד במקור, אבל נשמע 100 אחוז נעם] ולקראת סוף השיר נעם סוף סוף נכנס לזה באמת ומתחילה ההופעה האמיתית. "לפעמים זה קשה" שובר את הסדר של השירים. השיר השני האהוב עלי בדיסק והשם הקודם של סיבוב ההופעות ב2005 עם השירים של הדיסק הזה [אבל נראה לי שאני בערך היחידה שזוכרת...] גורם לנעם כבר להשתחרר לגמרי. הוא מבצע אותו עם המון רגש, יותר מתמיד. השיר האהוב עלי בדיסק- "אין לזה סוף", הוא גם השיר בדיסק שבאמת מוציא הכל החוצה. כולם הרי כבר יודעים את כל הסיפור והשיר הזה באמת מדבר על הכל בהכי גלוי, לא מרומז בכלל. הוא השיר היחידי שבהופעות של נעם מצליח לגרום לי להזיל קצת דמעות והוא גם, כמו "בשורות רעות" גורם לי לחשוב על המון המון דברים אחרים וזה מה שאני כ"כ אוהבת בו, למרות שהוא כ"כ קשה. נעם מבצע אותו יפהפה, אבל דווקא הפעם אני לא נכנסת אליו עד הסוף. ממשיכים עם "חלום שבור", עוד שיר שמדבר על הכל. זה שיר כ"כ אינטימי ובהופעה התחושה הזו רק מתעצמת. שיר יפהפה וקשה ממש. "מבול" של רונה קינן מלהיב את הקהל המרתף עשריאי שכ"כ אוהב אותה וזה רק עוזר לנעם להשתחרר עוד יותר. זה השלב שבו הוא כבר מתחיל לדבר עם הקהל, לצחוק איתו ועושה מעבר כ"כ כיפי ל "אסף אמדורסקי" של קרח 9 [מי?]. אני צריכה גם את זה בהופעות של נעם, את הכיף הדבילי הזה. נעם מחיך במהלך השיר, משקיע בנגינה ומספר דברים משעשעים במהלך השיר. הוא כבר משוחרר לגמרי וכ"כ כיף לראות אותו ככה. זה לא קורה בהרבה הופעות. הוא תמיד מבצע את "א.א", אבל תמיד יש הרגשה שלא נוח לו עם זה לגמרי והפעם זה ממש לא היה. "חום אנושי" מחזיר אותי לדיסק הראשון של נעם [ומישהו מאחורי שואל: "למה את חום אנושי לא מוכרים בהופעה?"]. נראה שמרוב שמדברים על "עזרה בדרך", אפחד כבר לא זוכר שבשנת 2004 נעם הוציא דיסק ראשון. "חום אנושי" הוא אחד השירים שאני הכי פחות אוהבת בדיסק [יש לי בעיה עם שירי הנושא של דיסק, חוץ מה"החיים הנכונים"...], אבל הוא כ"כ אנרגטי בהופעה [הרבה יותר מבדיסק] ונעם נהנה בו כ"כ שזה גורם לי להנות ממנו גם. איזה דיסק כיפי, הנה, אני אפילו שומעת אותו עכשיו. נדמה לי שכאן נעם מספר [וגם בהופעה בביט בחיפה באוגוסט הוא סיפר את זה] שתמיד ההופעות שלו בחיפה הן לא טובות. אבל הפעם, דוקא ממש טוב לו והוא ממש נהנה. מרגע שהוא אמר את זה, התחלתי לחשוב את זה גם, כי אחרי הכל, אמן מבצע הופעות ואם טוב לו בהן, הוא הרי יבצע אותן טוב במיוחד. הוא ממשיך ל"כמו אריה" ומספר על אורי לוטן. הוא תמיד אומר שזה לא שיר עצוב ובאמת שזה לא שיר עצוב, "אם ללכת, אז ללכת, ללכת כמו אריה". הוא זורק איזו הערה מרומזת על "דניאלה" של שלומי וכמובן שבאותו רגע אפילו יותר כיף לי. שיופיעו ביחד! מכאן בטח השתנה סדר השירים. "קול פנימי" הוא השיר הבא ואני לא מצליחה להתחבר אליו כתמיד. "עזרה בדרך", שיר הנושא של הדיסק, אפעם לא עשה לי את זה, אבל הפעם דווקא ממש נהניתי ממנו. שוב, בגלל שנעם כ"כ נהנה ממנו והוא גרם לקהל להנות ממנו וכמובן שגם לי. "שיר מהקומה התשיעית", שסוגר את הדיסק, סוגר גם את ההופעה- אבל נעם מבטיח שזה לא באמת. "שיר מהקומה התשיעית" מזכיר לי מאוד שירים מ"חום אנושי" ולפי דעתי הוא ממש מתאים לזה, "לעשות מוזיקה, להתפרנס בכבוד, לישר את הגב עכשיו, לא יודע מה עוד". שיר מעולה. כנראה שכאן נעם [ואדם] יורדים בפעם הראשונה. נעם חוזר ושוב אומר שהפעם, זו דוקא הופעה בחיפה שהיא כן טובה. הטובה ביותר. הוא כ"כ נהנה שהוא מבצע שיר חדש, בפעם הראשונה, שמדבר על ההתבגרות בעיר הזאת ועל מתי כבר עוברים לתל אביב. זה פשוט שיר שחיפאים מבינים ובגלל זה לנעם היה כ"כ נעים לבצע אותו. הוא ממשיך את "גיבור גיטרה" מהדיסק הראשון, שברור לי שיגיע בסוף ההופעה. "איתו לנצח", לא כתוב ברשימת שירים, אבל נעם מבצע אותו. הביצוע האקוסטי שלו עולה על המקור, לפי דעתי. יש משהו כ"כ נכון בביצוע הזה. נעם מבצע בלי תכנון את "כחול וירוק" של עמיר לב וכ"כ נהנה ממנו. הם יורדים. חוזרים. "כמו רוח" יפה כתמיד. "גיבור גיטרה" שכמו תמיד [בסיבוב של "עזרה בדרך" לפחות] סוגר את ההופעה. שוב חיפה [קריית חיים], שוב התבגרות, סיום טוב להופעה מצויינת, בעיר מצויינת במקום מצויין. יש מקום בחיפה
-פרסום סמוי- יעל
