פרח מפלסטיק
New member
יש מקום לעוד בודדה?
טוב אז ככה..מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הרגשתי בצד, לבד..אני טיפוס שפשוט קשה לו להתחבר לאחרים..היו תקופות שיותר ותקופות שפחות אבל הבדידות תמיד היתה מנת חלקי באיזשהו אופן. מין תחושה כזו שאף אחד לא באמת צריך אותי, ותמיד יעדיפו לבלות עם אנשים אחרים ולא איתי.
לאחרונה, פוטרתי מהעבודה. והבדידות...מורגשת פי כמה. עם כל כמה שלא חיבבתי את העבודה ואפשר לומר שזה אפילו לטובה- עדיין, לפחות היתה לי מסגרת..ועכשיו גם היא אינה.
אז אני, באופן טבעי, מוצאת את עצמי יותר ויותר בבית לבד. כל המחשבות והדאגות, שלפני הפיטורים היו צפות ועולות רק מעט, בימים אלו מעסיקות אותי בכל רגע ורגע כמעט. וכן, גם געגועים למס' אנשים (מעט!..טוב אולי רק שניים או אחד..
))
אז אני רוצה לבלות את זמני בנעימים, ולהנות מהימים החופשיים....אבל...נו, אין כ"כ עם מי
. אבל לבכות ולהכנס למרה שחורה לא בא בחשבון, זה בכלל לא הפתרון!! אז כצעד ראשון חשבתי להצטרף פה לפורום החביב, מקווה שבילוי בנעימים הוא יניב..
..
אוף נראה לי שחפרתי כבר יותר מדי...אז ..די!
תודה לכל מי שעד הלום הגיע וקרא..ואם לכם חור בראש עשיתי אז- סליחה
טוב אז ככה..מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הרגשתי בצד, לבד..אני טיפוס שפשוט קשה לו להתחבר לאחרים..היו תקופות שיותר ותקופות שפחות אבל הבדידות תמיד היתה מנת חלקי באיזשהו אופן. מין תחושה כזו שאף אחד לא באמת צריך אותי, ותמיד יעדיפו לבלות עם אנשים אחרים ולא איתי.
לאחרונה, פוטרתי מהעבודה. והבדידות...מורגשת פי כמה. עם כל כמה שלא חיבבתי את העבודה ואפשר לומר שזה אפילו לטובה- עדיין, לפחות היתה לי מסגרת..ועכשיו גם היא אינה.
אז אני, באופן טבעי, מוצאת את עצמי יותר ויותר בבית לבד. כל המחשבות והדאגות, שלפני הפיטורים היו צפות ועולות רק מעט, בימים אלו מעסיקות אותי בכל רגע ורגע כמעט. וכן, גם געגועים למס' אנשים (מעט!..טוב אולי רק שניים או אחד..
))אז אני רוצה לבלות את זמני בנעימים, ולהנות מהימים החופשיים....אבל...נו, אין כ"כ עם מי
אוף נראה לי שחפרתי כבר יותר מדי...אז ..די!
תודה לכל מי שעד הלום הגיע וקרא..ואם לכם חור בראש עשיתי אז- סליחה
