יש משהו מובן מאליו בתחילת
כל קשר, כלומר, כל אחד בודק את הצעדים של השני כאילו שמישהו חייב לשני משהו. לדעתי, זו רק התאהבות, כיף לא נורמלי וזרימה. צריך לתת לכל צד את הזמן שלו, לא לבדוק את הצעדים שלו, לתת לו להיות מי שהוא ולא לצפות לכלום, משהו כמו שלושה חודשים. למרות שאני לא אוהבת את המילה לזרום, צריך לזרום ולראות לאן תוביל ההכרות הזו, [ולא הקשר כמו שכולם מכנים את תחילת ההכרות]. כי אחר כך, כשיש לנו ציפיות מההתאהבות הזו, מהפרפרים שבבטן, אנחנו לא מבינים מה קרה שצד אחד נעלם - אולי הראינו לו יותר מידי שהוא חייב לנו משהו? לדעתי כל צד מתאהב בשני כשהוא רואה שהצד השני קורא אותו, מבין אותו ולא משנה אותו. תנסו ליישם את זה, זה פשוט הכלל הנכון.
כל קשר, כלומר, כל אחד בודק את הצעדים של השני כאילו שמישהו חייב לשני משהו. לדעתי, זו רק התאהבות, כיף לא נורמלי וזרימה. צריך לתת לכל צד את הזמן שלו, לא לבדוק את הצעדים שלו, לתת לו להיות מי שהוא ולא לצפות לכלום, משהו כמו שלושה חודשים. למרות שאני לא אוהבת את המילה לזרום, צריך לזרום ולראות לאן תוביל ההכרות הזו, [ולא הקשר כמו שכולם מכנים את תחילת ההכרות]. כי אחר כך, כשיש לנו ציפיות מההתאהבות הזו, מהפרפרים שבבטן, אנחנו לא מבינים מה קרה שצד אחד נעלם - אולי הראינו לו יותר מידי שהוא חייב לנו משהו? לדעתי כל צד מתאהב בשני כשהוא רואה שהצד השני קורא אותו, מבין אותו ולא משנה אותו. תנסו ליישם את זה, זה פשוט הכלל הנכון.