החיים הם סבל, והדבר ההגיוני לעשות
הינו לצאת מהגהינום שאנו שרויים בו ע"י פיתוח המודעות והחמלה, ואלו לא מילים באוויר אלא מדובר על פיתוח המודעות ממצב של אך ורק אני והיצרים הבהמיים למודעות שאני חלק מהכלל ופיתוח החלק הרוחני שבי שאני מבין שאני לא רק הגוף אלא ממשיך להתפתח ולחזור למקור שממנו באתי/נירוונה/"גן עדן" לא משנה איך תקרא לזה, מדובר על להתעורר למציאות האמיתית שהיא ללא סבל, וזה לאו דווקא קורה במהלך חיים אחד זה יכול לקחת הרבה מחזורי חיים, ו/או להמשיך את ההתפתחות לאחר מות הגוף הפיסי. הוכחות? הרוב המוחלט של אלו שעברו מוות קליני וזוכרים אותו מדברים על כך שהעיקר זה עד כמה הם אהבו אחרים במובן של אהבה אמיתית, ולא זימה במסווה של אהבה, אלא פיתוח המודעות. יש עוד, בשיחזור גלגולים שמדברים על אותו הדבר, רוב המדיומים מקבלים מסרים דומים לאלו, וזו הרוחניות השפויה לעומת הפנאטיות הדתית. אז אנחנו לא יודעים את הכל, אין לנו תשובות מוחלטות, אבל מה שאנו כן יודעים (עקרונות התאוסופיה כדוגמא) קארמה, התפתחות הנשמה וחזרה למקור, זה מספיק כדי למצוא נחמה בחיים ואף לעשותם בעלי משמעות. למה יש רוע על מנת שיהיה טוב? לא יודע, למה המקור התחיל את הכל? לא יודע, אני לא מתימר כמו הרבנים לתת לך תשובות להכל, אלא ממה שאני כן יודע אני פשוט מבין שככה זה. אם הכל דמיוני ואחרי המוות לא מחכה לי כלום? לא נורא, לא הפסדתי שום דבר בתכלס'
