עוד לגבי בריכת עדן בנופך
מניצן, שהיא מדריכת שחייה לגיל הרך, ומכירה את הבריכה ואת שמעון: "וני כלור (כלור מינוס) הם חומר יציב ולא רעיל בכלל. כלור אורגני (כלור לא במצב יוני) הוא חומר רעיל ולא יציב (לכן צריך להוסיף כל הזמן) אז שימי לב שזה שמלח בישול מתפרק לנתרן ולכלור זה תהליך שפיר לחלוטין שקורה לך כל הזמן באוכל. בבריכות שמחטאות במלח עושים כלורינציה כמתואר לעיל. זה לא בלי כלור, אבל זה הרבה פחות גרוע מהרבה בחינות. אני לא "יודעת" שיש לשמעון כלורינטור כי לא ראיתי אותו בעיניים, אבל זו הנחה סבירה לאור זה ש... היה ריח של כלור (מאד עדין בהשוואה לבריכות רגילות, אלא אם בדיוק הוא הוסיף מאה קילו מלח... לא קורה המון.) היתה ערכה לבדיקת כלור, אם היה לי בגד ים לא endurance הוא התפורר תוך חודשיים מקסימום (משהייה של 16 שעות בשבוע, לא מ45 דקות בשבוע.) בקיצור, אני הייתי בפירוש הולכת. אבל לשיקולה. זה עניין של כמה הילד רגיש לעומת כמה תועלת הוא יקבל מהעבודה במים. זה לא ש "רעל הוא רעל הוא רעל." יש בפירוש עניין של רגישות אישית, מינונים, התנקות והתנהלות מול רעל ועוד. אם (בתיאוריה כן?) הגוף מטייב תהליכי ניקוי בשל השהייה במים, אז יש תועלת בצד הנזק. (זה כמו לאכול חסה לא אורגנית.. מבינה את כוונתי?)" אני חייבת להסתייג ולומר שניצן מדברת על ילדים נורמליים, לא על ילדים אוטיסטיים שאצלם המאזן בין יתרונות לחסרונות שונה. לדעתי האישית אצל ילדינו כל "טיוב תהליכי ניקוי בשל השהייה במים" אם קיים בכלל, מתאזן לגמרי על ידי ההשפעה השלילית של הכלור על אותם תהליכי ניקוי בדיוק.