יש פה הרבה עובדים/ ות סוציאליים ואולי תדעו...

[נוסעת בזמן אחר]

יש פה הרבה עובדים/ ות סוציאליים ואולי תדעו...

מה ליעץ לי. אני מרגישה חסרת עונים משהו...
אימי בדיכאון (לא מאובחנת ולא מטופלת למרות הפצותיי). בשלב הנוחכי חייה
פשוט קורסים מבחינה כלכלית, נפשת ואישית.
הייינו אצל עוס"ית לפני שנתיים בארך ונאמר משהו כמו: "אפשר לקבל מדי פעם
סכומי כסף אם יושבים פה כל יום ומתחננים(ככה פחות או יותר) ואם תזרקי לרחוב
נדאג לך למיטה ב"גגון".
זה לא נשמע לי כמו פטרון ואני לא יודעת איפה מתחילים.
מישהו יכול לתת עצה לגבי פורום או מקום ממשי לפנות אליו או איך מתחילים לעזור לאימי?
מודעת לזה שזה לא בדיוק הפורום הנכון, אבל מצוקתי רבה.

בתודה מראש.

 

[6ליאורי]

כמה דברים

יהיה מן הסתם לעזור דרך הפורום, אבל לידע כללי: בשביל באמת לעזור, אימא שלך צריכה לעבור אבחון. אבחון לבעיות נפשיות, לא נעשה על ידי עובדות סוציאליות, אלא על ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגים. אם אימא שלך לא מזיקה לעצמה או לאחרים, אי אפשר להכריח אותה, לקבל טיפול.

 

[6ליאורי]

כמה דברים

יהיה מן הסתם לעזור דרך הפורום, אבל לידע כללי: בשביל באמת לעזור, אימא שלך צריכה לעבור אבחון. אבחון לבעיות נפשיות, לא נעשה על ידי עובדות סוציאליות, אלא על ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגים. אם אימא שלך לא מזיקה לעצמה או לאחרים, אי אפשר להכריח אותה, לקבל טיפול.

 

[נוסעת בזמן אחר]

תודה על התגובה.

 

[6ליאורי]

ועוד משהו

בעיות כלכליות- הבנתי שאת כבר בגירה, כך שאני לא מבינה מה הקשר בין הבעיות הכלכליות שלה לשלך. גגון מיועד לאנשי חסרי דיור, וזה לא פיתרון קבוע. גם חלק מהגגונים מיועדים לאנשים מכורים, שהבנתי שזה לא המצב שלכן. הרווחה לא מיועדת בהכרח לעזרה כלכלית. אלא לתת הכוונה ותמיכה. את צריכה אולי להגיע לרווחה ולהסביר בדיוק מה הבעיה ולהתעקש לקבל עזרה, אבל את צריכה גם להתאים ציפיות. הרווחה לא תוכל לפתור את כל הבעיות שלך.

 

[פוגיץ]

הי

זה מאד לא קל כשאדם חשוב לך סובל ממצוקה נפשית.
למרבה הצער, הרבה פעמים אין יותר מדי שניתן לעשות, אם הוא לא מבקש עזרה בעצמו.
נשמע שמי שנמצא במצוקה נפשית, ואולי כן מסוגל לקבל עזרה זה את.
איזה סוג של עזרה? לא יודע. אולי עזרה שתסייע לך לא להגרר לתהום ביחד איתה, ולקבל את המגבלות של מה שאת יכולה לעשות בשבילה.
אני לא מתכוון להשמע נוקשה או מתעלם מהמצוקה. אבל הייתי מנסה לפעול כדי לשפר את מצבך שלך - כי את שלה רק היא יכולה לשנות, ואילו את שלך - את יכולה לשנות.
כמו שנאמר פה, נראה שאת מחברת בין הקושי שלה ושלך. הקריסה הכלכלית והנפשית שלה היא גם שלך. זה לא דבר שחייב לקרות. הוא לא מובן מאליו. אתם כנראה מחוברות מאד חזק, ואולי חזק מדי.
אני כותב ונזכר עכשיו למה אני לא אוהב לכתוב בפורומים. הם לא ממש מאפשרים שיחה, ודברים נאמרים מהר ובעצמה. אז קחי את מה שאני אומר בערבון מוגבל אני לא מכיר אותך או אותה.
בכל מקרה, נשמע שיש עליך מעמסה כבדה. להתמודד עם החיים של עצמך זה מספיק קשה מבלי שתצטרך להתמודד עם חייו של מישהו אחר. אני מקווה שאת יכולה לעשות את ההפרדה ולהמשיך עם חייך.

 

[נוסעת בזמן אחר]

אתה כותב דברי טעם ואני יודעת בדיוק...

איך זה בפורומים שלא תמיד מבינים אותך או לא רוצים להבין.
דווקא הבאת זווית נכונה לגבי הצבת גבולות לעצמי.
כרגע אני מרגישה שאימא שלי אפשרה לחיים שלה להדרדר
כל כך שהקשר שלה אליהם הוא ארעי לגמרא.
אני מרגישה שאני חייבת להיות בחודשים הקרובים
חוליה מקשרת שכזאת. ללכת איתה לביטוח לאומי, לפסיכיאטר.
לא סיפרתי, השיא היה בנסיון אובדני שלה.

לא בטוחה אם אני מסוגלת לעשות הפרדה ברורה.
נהייה ונראה מה יהיה הלאה.
תודה על תגובה.