יש פה מישהו שהצליח למצוא זוגיות א-מינית

[jen711]

יש פה מישהו שהצליח למצוא זוגיות א-מינית

ויכול לספק לי טיפה של אופטימיות?

 

[k500]

ניסיון לקצת אופטימיות

אני מודה שטרם מצאתי זוגיות א-מינית, אבל אני עובד על זה, כמו רבים/ות כאן

ולעניין האופטימיות, כן, אפשר וצריך להיות אופטימיים בנושא הזוגיות. זה לא קל, זה לא פשוט, לוקח זמן ודורש ה-ר-ב-ה סבלנות, אבל מי שמחפש/ת זוגיות אמיתית, כזו שהיא נוחה וטובה לשני הצדדים, שיש בה בסיס משותף כמו א-מיניות ועוד דברים אחרים שמשותפים לשניים, צריך להיות אופטימי/ת וגם לנסות. זה נכון שההיצע הוא נמוך ואחרי שאנחנו א-מיניים יש עוד הרבה דברים אחרים שאנחנו מחפשים בבני הזוג וזה עוד יותר מצמצם את האפשרויות, אבל אין לנו הרבה ברירות. מה האלטרנטיבה שיש לנו? להתפשר? לוותר? אישית, אני לא רואה את עצמי מתפשר וחי חיים שאני לא אוהב.

ודבר נוסף, לא רק לא-מיניים קשה למצוא זוגיות, גם למיניים לא קל. למרות שיש להם אפשרויות נרחבות יותר, אין מה לקנא בהם כל כך. אצלנו האהבה לא תלויה במיניות כמו אצלם ואנחנו יודעים מראש מה מצפה לנו בהמשך החיים מהבחינה הזו וזה יתרון שיש לנו.

ואם אני מסתכל בפרספקטיבה של השנים אחרונות, אני בהחלט רואה התקדמות מהבחינה הזו של למצוא זוגיות כי יש יותר מקומות לחפש בהם וגם אם מדובר בטיפה בים, זה הרבה יותר מהכלום שהיה כאן פעם.

 

[jen711]

למיניים בהחלט קל יותר

גם אם כל דייט לא מתפתח למשהו, עדיין יש ממה לבחור, יש אפשרות לצאת לדייט כל שבוע ולחפש.
אני לא רואה את זה אצלינו.
וכן, אף אחד לא רוצה להיתפשר, אז נראה שנישאר לבד וזהו...

 

[כנרת יפה שלי]

יש לי זוג חברים בזוגיות א מינית מאושרת מאד.

הם לא ידעו שהם כאלה כשנישאו.
גילו זאת במהלך חיי הנישואין. וחיים נפלא עם זה. מתרגלים מדיטציה טרנסנדנטלית, ומאושרי מאד.

 

[שמבול]

אבל גם אם לא נמצא זוגיות...

(ואני לא אומר שלא נמצא) לדעת מי את זה מאוד חשוב וזו בטח הדרך היותר אידיאלית מלמשל להיות בזוגיות שמצופה ממך להיות מינית כאשר את לא.

 

[jen711]

לדעת מי ומה אני לא גורם לי להרגיש יותר טוב

זה לא גורם לי להפסיק להרגיש רע מהמצב ולחשוב שאני אשאר לבד...

 

[שמבול]

אני מבין את ההרגשה

זו בהחלט לא הרגשה לא נעימה בלשון המעטה ואני בהחלט יכול להזדהות. אבל אני רק חושב שעדיף להיות במודעות מי אנחנו ולא לחפש לרצות את החברה או להיות בזוגיות שתגרום סבל לשני הצדדים. את לא חושבת?
ואל תאמרי נואש, יש לך עוד אפשרות למצוא זוגיות. רק צריך סבלנות.

 

[k500]

נכון, אבל שום דבר עוד לא נגמר

את יכולה, כמו רבים מאיתנו, להרגיש רע מהמצב האישי (של להיות כרגע ללא זוגיות) וזה בסדר, אבל זה לא אומר שזה מונע או אמור למנוע ממך את האפשרות לחפש ולנסות כמה שיותר. לאף אחד/ת כאן לא יותר קל למצוא זוגיות, אבל אנחנו כאן בין היתר כי אנחנו מנסים וממשיכים.
וכמו הדוגמא שנתתי במפגש: מה יגיד אותו בחור דתי, הומו, א-מיני שרוצה למצוא מישהו כמוהו? מה תגידי לו? שיוותר מראש כי ביחס אלייך אצלו הבחירה מצומצמת עוד יותר? כנראה שלא. גם הוא רוצה לאהוב ולהיות נאהב.
ככה רובנו כאן, מחפשים אהבה והיא תגיע ביום מן הימים, השאלה היא כמה סבלנות והתמדה יש לנו ומה כל אחד/ת מאיתנו מוכן ועושה למען אותה אהבה.

 

[jen711]

אהבה? מה זה בכלל?

עד כמה שזה קשה, אני מנסה לא להשלות את עצמי עם מחשבות שמתישהו אני אתאהב, בפעם הראשונה בחיים, בגיל 30.

 

[כנרת יפה שלי]

נכון. קודם כל אדם חי את חייו עם עצמו.

כשהעצמי חזק, הוא יכול לחיות באושר גם לבדו, או ליצור קשרים מספקים מאד עם הסביבה. על פי בחירתו.

התפקיד של ההורים בעניין הזה הוא רק לחזק את העצמי, ע"י קבלת הבן או הבת, או חסר ההגדרה המדויקת כפי שהוא, באהבה שלמה, ללא ציפיות שאינן ניתנות להגשמה. ראוי לעודד אותו להגשים את עצמו. את החלקים החזקים באישיותו. את קבלותו העצמית.

 

[שמבול]

וגם מה ש-k500 כתב נכון מאוד