יש צ`אנס, אין מי שייקח אותו
צהלות השמחה העולות למראה משבתו של אסאד היוצא מלבנון עקב לחץ בינלאומי ותסיסה פנימלבנונית הן תגובה ראויה. כל מצב של כיבוש ראוי שיסתיים. כולל זה שלנו ברצועה, בגדה וברמה. אשר לנו ולסוריה, אם נרצה או נמאן, העולם (כולל ארצות הברית) רואה בישיבתנו ברמה אקט של כיבוש. אז בואו נלמד מיציאת לבנון שלנו ושל הסורים את הלקח הנכון, כלומר חזרה למשא ומתן על יציאה מהרמה.
ואם כבר אנחנו עושים חשבון קר של אינטרס ישראלי, הרי יש לנו עסק בלתי פתור לא רק עם סוריה, אלא גם עם חיזבאללה. כרגע מתמקד הסכסוך בחוות שבעה, הנמצאות בשטח סורי אבל שייכות לכפר שבעה הנמצא בשטח לבנון (הקטש הוא בכך שהגבול הבינלאומי שנקבע ב 1923 לא התחשב בכך וחצה בין מזרעת שבעה, אדמות המיזרע בקיץ, לבין הכפר עצמו). ישראל כבר הודיעה כי היא מוכנה לדון על יציאה מאזור החוות, אבל כמו סוריה גם ישראל לא אמרה מתי.
באשר למה שקורה בתהליך קבלת ההחלטות בסוריה, יש לנו המון פרשנים מלומדים, אבל אף לא פיסת מידע ממשי אחת. למשל, איש לא יודע בדיוק מה קורה בין אסאד הצעיר לחבורה הוותיקה המנהלת את סוריה. הכל יודעים שמדובר בבחור צעיר חסר ניסיון שניקלע לניהול מדינה במשבר כאשר חבורה וותיקה בראשות גיסו מנהלת את המדינה על פי רוחו של אסאד האב. איש אינו יודע האם היה זה אסאד שהורה – הסכים- נאנס בעניין חיסול חרירי, או האם הייתה זו חבורת החוד הוותיקה מימי אסאד האב שעשתה זאת על דעת עצמה, או חיזבאללה או שניהם. אבל הכל יודעים כיצד הגיב אסאד על הלחץ הבינלאומי ותסיסת ההמונים בביירות : הוא יצא אתמול החוצה והצהיר אני יוצא מלבנון. נכון, הוא עדיין לא הניח לפתחה של הקהילה הבינלאומית לוח זמנים, ונכון, ארצות הברית עדיין לא מרוצה (טקטיקה נכונה של לחץ), אבל בגדול, אסאד הצעיר נהג כראוי מול הגל שקם על סוריה, ועשה את המאקסימום ביחס לאופיו של המשטר הסורי ואולי זה המאקסימום שהוא מסוגל מול ההנהגה הוותיקה.
באשר לנו: דווקא המשך שהות סורית בלבנון, תוך ניהול משא ומתן עם סוריה על פשרה בגולן, עשוי לגרום לכך שהאינטרס הסורי יהיה להחזיק קצר את חיזבאללה. אבל כתמיד, יש לנו נטייה לדחות את המו"מ עם סוריה בגלל המון סיבות טובות, ויש לנטייה הזו הסבר פסיכולוגי ופוליטי. מאותן סיבות דחינו עשרות שנים את המו"מ עם מצריים ונפלנו בגדול במלחמת יום כיפור. מאותם סיבות דחינו את המו"מ עם הפלשתינים ואכלנו אותה באינתיפאדה, מאותן סיבות דחינו את היציאה מרצועת הביטחון בלבנון. נכון שמלחמה כוללת מול סוריה, או מאבק גבול מדמם נוסח מלחמת ההתשה מצטיירים כיום כדבר הכי רחוק בעולם, אבל נידמה שכבר למדנו את הלקח, ואנחנו אמורים לדעת שאם לא נעשה כלום - כל זה יגיע. לא נוכל להימלט מן הצורך להכריע בנושא הרמה. יתכן והזמן הנכון הוא דווקא עכשיו, כאשר הסורים על הברכיים.
צהלות השמחה העולות למראה משבתו של אסאד היוצא מלבנון עקב לחץ בינלאומי ותסיסה פנימלבנונית הן תגובה ראויה. כל מצב של כיבוש ראוי שיסתיים. כולל זה שלנו ברצועה, בגדה וברמה. אשר לנו ולסוריה, אם נרצה או נמאן, העולם (כולל ארצות הברית) רואה בישיבתנו ברמה אקט של כיבוש. אז בואו נלמד מיציאת לבנון שלנו ושל הסורים את הלקח הנכון, כלומר חזרה למשא ומתן על יציאה מהרמה.
ואם כבר אנחנו עושים חשבון קר של אינטרס ישראלי, הרי יש לנו עסק בלתי פתור לא רק עם סוריה, אלא גם עם חיזבאללה. כרגע מתמקד הסכסוך בחוות שבעה, הנמצאות בשטח סורי אבל שייכות לכפר שבעה הנמצא בשטח לבנון (הקטש הוא בכך שהגבול הבינלאומי שנקבע ב 1923 לא התחשב בכך וחצה בין מזרעת שבעה, אדמות המיזרע בקיץ, לבין הכפר עצמו). ישראל כבר הודיעה כי היא מוכנה לדון על יציאה מאזור החוות, אבל כמו סוריה גם ישראל לא אמרה מתי.
באשר למה שקורה בתהליך קבלת ההחלטות בסוריה, יש לנו המון פרשנים מלומדים, אבל אף לא פיסת מידע ממשי אחת. למשל, איש לא יודע בדיוק מה קורה בין אסאד הצעיר לחבורה הוותיקה המנהלת את סוריה. הכל יודעים שמדובר בבחור צעיר חסר ניסיון שניקלע לניהול מדינה במשבר כאשר חבורה וותיקה בראשות גיסו מנהלת את המדינה על פי רוחו של אסאד האב. איש אינו יודע האם היה זה אסאד שהורה – הסכים- נאנס בעניין חיסול חרירי, או האם הייתה זו חבורת החוד הוותיקה מימי אסאד האב שעשתה זאת על דעת עצמה, או חיזבאללה או שניהם. אבל הכל יודעים כיצד הגיב אסאד על הלחץ הבינלאומי ותסיסת ההמונים בביירות : הוא יצא אתמול החוצה והצהיר אני יוצא מלבנון. נכון, הוא עדיין לא הניח לפתחה של הקהילה הבינלאומית לוח זמנים, ונכון, ארצות הברית עדיין לא מרוצה (טקטיקה נכונה של לחץ), אבל בגדול, אסאד הצעיר נהג כראוי מול הגל שקם על סוריה, ועשה את המאקסימום ביחס לאופיו של המשטר הסורי ואולי זה המאקסימום שהוא מסוגל מול ההנהגה הוותיקה.
באשר לנו: דווקא המשך שהות סורית בלבנון, תוך ניהול משא ומתן עם סוריה על פשרה בגולן, עשוי לגרום לכך שהאינטרס הסורי יהיה להחזיק קצר את חיזבאללה. אבל כתמיד, יש לנו נטייה לדחות את המו"מ עם סוריה בגלל המון סיבות טובות, ויש לנטייה הזו הסבר פסיכולוגי ופוליטי. מאותן סיבות דחינו עשרות שנים את המו"מ עם מצריים ונפלנו בגדול במלחמת יום כיפור. מאותם סיבות דחינו את המו"מ עם הפלשתינים ואכלנו אותה באינתיפאדה, מאותן סיבות דחינו את היציאה מרצועת הביטחון בלבנון. נכון שמלחמה כוללת מול סוריה, או מאבק גבול מדמם נוסח מלחמת ההתשה מצטיירים כיום כדבר הכי רחוק בעולם, אבל נידמה שכבר למדנו את הלקח, ואנחנו אמורים לדעת שאם לא נעשה כלום - כל זה יגיע. לא נוכל להימלט מן הצורך להכריע בנושא הרמה. יתכן והזמן הנכון הוא דווקא עכשיו, כאשר הסורים על הברכיים.