ההתאוששות בבית החולים-
1. לאחר הניתוח, אנחנו נמצאות בחדר ההתאוששות. יש המון צפצופים, מחוברים עדיין לקטטר (שכחתי לציין זאת כחלק מההכנה לניתוח- שמים לאחר שיש כבר את ההרמה, כך שגם זה לא כואב). מחוברים לאינפוזיה עם הנוזלים.
2. באים מדי פעם לבדוק אותך- את הדימום (יש דימום- לא מאוד מאסיבי, אבל יש), חום, סטורציה (רמות חמצן) ועוד.
3. לכל בית חולים יש פרוטוקול ניהול כאב. ההמלצה החמה שלי אלייך היא לקחת כל דבר, כל דבר, כולל הכל- כדי שהכאב יהיה נסבל. וזה מתחיל כבר בחדר ההתאוששות- כל פעם שאת מרגיש הקצת כאב- לומר זאת לאחות, והיא נותנת משהו לכאב- נדמה לי שדרך האינפוזיה .אולי איזה בן דוד של מורפיום או משהו חזק אחר.
4. חשוב לזכור שאמנם אני לא הנקתי, אך גם לנשים שמניקות מותר לקחת את הטיפול התרופתי נגד הכאב. אם תבחרי להניק- את צריכה ליידע את הצוות הרפואי, ולוודא ולשאול כיצד תהיי מטופלת נגד הכאב. אין צורך לסבול סתם. באמת שלא.
5. לאחר כשעתיים בחדר ההתאוששות, מעבירים אותך לחדר.
6. את בשכיבה, משהו כמו 12 שעות...על הגב. זה אולי הקטע הכי קשה. אי אפשר לזוז, אי אפשר להשתעל ואפילו לא לכחכח בגרון, כי כל דבר מפעיל את שרירי הבטן וזה כואב ברמות, עם כל הטיפול נוגד הכאב. עדיין עם הקטטר, כך שלא צריך לקום לשירותים...
7. אחרי 12 שעות (נדמה לי. סלחי לי אם אינני זוכרת במדויק) מורידים את הקטטר ומקימים אותך. את קמה, בעזרת אשת צוות סיעודי, בקושי, חוששת להזיז את עצמך, אך כמו גדולה- את עושה זאת, קמה למרות הכאב.
8. הולכים לאט לאט, כפוף, אך הולכים. לשירותים לעשות פיפי. זה שורף, אך טוב שיוצא. לא נועלים את הדלת, ואולי אפילו מבקשים מהבעל להיות מחוץ לחדר השירותים ולשמור.
9. הולכים להתקלח- בעזרת אשת צוות חמודה ומקסימה. התנועות מאוד זהירות ואיטיות, אך זו תחושה נפלאה להתקלח. לא מסבנים את האיזור של הניתוח, אלא נותנים למים לזרום. מתלבשים עם עזרה. אין בכלל בושה. עברת ניתוח זה עתה. כל הבושה של העירום וקבלת הסיוע נעלמת. את מבינה שאת זקוקה לעזרה הזו.
10. חוזרים לחדר ושוכבים על המיטה לצורך מנוחה.
11. באופן כללי- נמצאים בבית החולים כ-3 ימים. בכל יום מרגישים קצת פחות כאב, ובכל יום מרגישים קצת יותר טוב. חשוב לשתות, לאכול, להתקלח, לשמור על ההגיינה, לנוח. אני לצערי הרב לא הצלחתי כמעט לישון בבית החולים. זה ממש מכה. אבל אולי את תצליחי. שוכבים רק על הגב, כי אי אפשר לשכב על הבטן וגם לא על הצד. מנסים להימנע כמה שיותר מכאב. אפשר כמובן גם לשבת על כיסא.
12. דברים שעוזרים להתאוששות בבית החולים-
-לקחת טיפול תרופתי ולעבוד לפי הפרוטוקול בבית החולים.
-לאכול ולשתות
-ללכת. כן. ללכת. מהמחלקה עד התינוקיה. מהחדר עד חדר האוכל. סתם כך במסדרון. לא להתעצל. הליכה עוזרת להתאוששות הגוף לאחר ההרדמה, עוזרת להזרמת הדם,לפעילות מערכת העיכול (עד היציאה לוקח זמן- לפעמים יומיים-שלושה).
13. במהלך האשפוז יש מעקב צמוד אחר מדדים שונים, כמו חום, רמת הכאב, מצב הצלקת מהניתוח, מצב הדימום ועוד. אני ממש הרגשתי שכל הזמן דואגים לי ומפקחים עליי מבחינה רפואית. כל יום יש ביקור רופאים. ובדיקות של אחיות ממש מסביב לשעון.
14. מבחינת התינוק/ת- אצלי הם היו בתינוקיה בלילה, ובמהלך היום- חלק בתינוקיה וחלק בחדר, בעיקר כאשר בעלי היה נוכח.
צריך לזכור שאישה אחרי לידה, ובטח אחרי ניתוח זקוקה לכמה שיותר מנוחה. הגוף מאוד מותש, וחשוב לדאוג לו.
אם את מניקה- זה סיפור אחר, וייתכן שתתאפשר לך פחות מנוחה, אך זכרי שזוהי בחירה-להניק או לא להניק.
15. לאחר 3 ימים- משתחררים. את והתינוק/ת. הביתה!!!! (כמובן שהתינוק/ת גם עוברים בדיקות- כמו כל תינוק אחר- בדיקות דם, שמיעה, בדיקת רופא וכן הלאה).
16. יש טופסולוגיות למיניהן של משרד הפנים ושל בית החולים עצמו. צריך לקבל מכתב שחרור לך ולתינוקת. ויאללה- להתחיל את החיים.
17. הבעל סוחב את הסלקל (כי לך אסור עכשיו חודש וחצי לסחוב דברים כבדים) ואתם מצלמים לכם יחד עם הקטנטונת באיזו פינה נחמה ונוסעים בשעה טובה ומוצלחת הביתה .
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028