יתכן שהגיע הזמן לומר: אזרחים יקרים, המנהיג שלכם פסיכופת - Part I

certified.woke

Well-known member
בארה"ב גוברים הקולות שקוראים לעיתונאים ולמומחי בריאות הנפש להכריז על הנשיא לשעבר כמשוגע. לא כולם משוכנעים שזה רעיון טוב...

USA-ELECTION/TRUMP

טראמפ בעצרת בחירות, החודש. כלי התקשורת נמנעו מלפקפק בהכרזתו כי הוא "גאון יציב נפשית"; צילום: Brendan McDermid/רויטרס

ג'ורג' קונוויי היה במסלול המהיר לתפקיד בכיר במשרד המשפטים של דונלד טראמפ. עורך הדין הרפובליקאי המצליח הוא זה ששיכנע את אשתו, הסוקרת קליאן קונוויי, לקבל את הצעת טראמפ ולהצטרף לקמפיין שלו ב–2016. אולם בתוך שנה נפערה תהום פוליטית בין בני הזוג. בעוד שהיא הפכה לדמות בולטת בתנועה הפופוליסטית, וזכורה כמי שטבעה את המונח "עובדות אלטרנטיביות" בימיו הראשונים של טראמפ בבית הלבן, בעלה למד להתחרט על מעשיו. מאז הוא מנסה לכפר עליהם.
הניצחון של טראמפ בבחירות לפני שמונה שנים הוביל את משפחת קונוויי לנדוד מניו יורק לוושינגטון. קליאן קונוויי היא האישה הראשונה שניהלה קמפיין מוצלח לנשיאות, ומונתה ליועצת התקשורת הבכירה של ממשל טראמפ. כך הכיר בעלה ג'ורג' מקרוב את המועמד. "בשלב הזה כבר היו אנשי צבא שיצאו נגד טראמפ", שיחזר קונוויי בראיון ל"ניו יורקר" בחודש שעבר, "כי הם זיהו בו השתקפות של דמויות אחרות מההיסטוריה, אבל אני עדיין תמכתי בו ב–2016.
"חשבתי שזה הישג מרשים של אשתי, שגרמה למוקיון הזה להיבחר, אבל לא חשבתי שהוא יהיה כל כך גרוע. הרי הוא הקיף עצמו באנשים טובים בהתחלה, אז הנחתי שעמוק בפנים יש שם נורמליות כלשהי. אבל די מהר, מרגע ההשבעה, היה לי ברור שיש בו משהו דפוק. וזה העסיק אותי מאוד. למה הוא כזה?"

כתבות קשורות​

השאלה הזאת המשיכה להטריד את מנוחתו של קונוויי, גם כשקרא באפריל 2017 מאמר של העיתונאית אלכס מוריס במגזין "רולינג סטון". "היא לקחה את ספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM–5), ועברה על כל הסעיפים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית. יש תשעה סעיפים, וחמישה מספיקים כדי להגיע לדיאגנוזה. הוא ענה על כולם. אני בכלל עורך דין, ורגיל לנסות להוכיח טיעון בכמה שלבים, אז אמרתי לעצמי: אוקיי, הנה תשעה סעיפים שאני צריך להוכיח. התחלתי לעשות את זה, ועד הסוף הבנתי שהוא לא כשיר לתפקיד".
בזמן שקליאן עבדה בבית הלבן, היה ג'ורג' בין ההוגים של "פרויקט לינקולן". יחד עם אסטשרטגים רפובליקאים לשעבר, כמו ריק ווילסון וסטיב שמידט, שעבדו עם ג'ון מקיין ושנפלטו מהמפלגה ששינתה את פניה תחת טראמפ, השיק קונוויי מיזם ראשון מסוגו, שכל תכליתו היתה להציק לטראמפ, לערער אותו ולהיכנס לראש שלו. כשנה לפני הבחירות שבהן הפסיד לג'ו ביידן הם החלו לפרסם תשדירים בערוצי הטלוויזיה בדרום פלורידה, שם הוא מתגורר, ועוררו עליהם את חמתו.
הפיצוץ הראשון עם הנשיא דאז הגיע כבר במרץ 2019, כשקונוויי חלק את ממצאיו מה–DSM במאמר במגזין "אטלנטיק". זה הוביל לעימות הפומבי הראשון בין השניים. "ג'ורג' קונוויי, שלעתים מכנים אותו מר קליאן, פשוט מקנא בהצלחה של אשתו, וכועס שאני לא נתתי לו עבודה", צייץ טראמפ. "אני בקושי מכיר אותו, אבל תראו איזה לוזר ואיזה בעל מהגיהנום!" קונוויי לא נשאר חייב והגיב לו: "נראה שאתה נחוש להוכיח שאני צודק. בהצלחה! אתה משוגע". בשנה שעברה הכריזו בני הזוג על פרידה.
סדרת תשדירים של רפובליקאים נגד טראמפ מבקשת להיכנס לראש של הנשיא לשעבר ולערער אותו. הם מצטטים את היועץ לביטחון לאומי לשעבר שטען שאינו כשיר, את יו"ר בית הנבחרים שהכריז שהוא "פופוליסט ונרקיסיסט", ואת התובע הכללי שכינה אותו "אדם מעורער"
האנשים שמאחורי פרויקט לינקולן רואים בו סיפור הצלחה — הם מדגימים כיצד התשדירים הוויראליים שלהם מוציאים את טראמפ מדעתו — אבל לקונוויי זה לא מספיק. המיזם החדש שלו, המכונה Anti–Psychopath PAC ("ועדת הפעולה הפוליטית נגד הפסיכופת"), מבקש לחנך את הציבור ולהפיץ את התובנות שלו בנוגע לנפש ולאישיות של טראמפ. "המיזם נועד להבליט את חוסר היציבות הנפשית של דונלד טראמפ", נכתב באתר הארגון, הפועל כגוף פוליטי.
קונוויי לא מסתיר את הביקורת שלו על עיתונאים ועל אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שמתנגדים לקרוא לילד בשמו מטעמי אתיקה מקצועית. "'סוציופת' ו'נרקיסיסט' הן לא סתם מילים", הוא הסביר עם השקת המיזם ביולי האחרון, "התקשורת מעדיפה לא לנתח את האישיות של טראמפ, אבל זה נגמר עכשיו. זה הזמן לשבור את קשר השתיקה ולומר את האמת: דונלד טראמפ לא כשיר לתפקיד, והבנה של הפסיכולוגיה שלו היא הדרך לעצור אותו".

התשדיר הראשון נפתח עם קריינות בקולו של קונוויי, בפנייה ישירה לנשיא לשעבר. "היי דונלד, כל החברים שלך, כל האנשים שעבדו איתך, כולם חושבים שאתה משוגע", הוא נשמע אומר. במרכז הפריים רואים את טראמפ, יושב, עם מבט מהורהר, כשסביבו צצות דמויות רפובליקאיות בולטות, כמו בועות, עם דברים שאמרו עליו.
הראש של הסנאטור טד קרוז מופיע ראשון, מזכיר את הפעם שבה אמר "האיש לא יודע לומר את האמת, אבל זה הולם נרקיסיסט". ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי של טראמפ במשך שנה וחצי, מגיח לצד הציטוט "אינו כשיר". ראשו של יו"ר בית הנבחרים לשעבר פול ראיין מספק תזכורת לכך ש"טראמפ הוא פופוליסט ונרקיסיסט". גם התובע הכללי וויליאם בר, שעזב את תפקידו בימים שבהם ניסה טראמפ למנוע את חילופי השלטון, מופיע עם אזהרה שלפיה "המדינה הפכה להיות טיפול פסיכולוגי מתמשך של אדם מעורער".
Anti-Psychopath PAC
Anti-Psychopath PAC
@PsychoPAC24

·Follow
Hey @realDonaldTrump, All of your friends, all of the people who worked with you, they all think you're nuts!

Watch on Twitter
1:10 PM · Sep 4, 2024

7.2K
Reply

Copy link
Read 241 replies

התשדיר כמעט לא סוקר בכלי תקשורת מרכזיים בארה"ב, אך זה לא מפתיע לאור עמדתם הקבועה בנוגע לאתיקה עיתונאית. המגיש והפרשן הרפובליקאי לשעבר ג'ו סקרבורו התלונן כמה פעמים כי עורכי הטור שלו ב"וושינגטון פוסט" פסלו מאמרים שבהם ניסה לאבחן את מצבו הנפשי של הנשיא. העורכים הראשיים של "הפוסט", "הניו יורק טיימס", "פוליטיקו" ועוד כלי תקשורת נדרשו לסוגיה ב–2018 בעקבות התבטאות טראמפ שלפיה הוא "גאון יציב נפשית". כל כלי התקשורת המרכזיים נאלצו לתהות על קנקנו הנפשי של הנשיא והגיעו לאותה מסקנה: עיתונאים אינם רופאים או מטפלים מוסמכים, ואינם יכולים להציע דיאגנוזה קלינית.
דין באקה, עורך הטיימס דאז, הסביר כי הוא מנחה את כותביו "לכתוב עובדות, לא ספקולציות". הוא הזכיר את "כלל גולדווטר" — הכינוי לסעיף 7 בתקנון האתיקה של אגודת הפסיכיאטרים, האוסר עליהם לנתח באופן מקצועי אישי ציבור על סמך התרשמות מרחוק. הסעיף הזה נוסף לתקנון בעקבות כתבה מ–1964, שבה פסיכיאטרים ניסו לנתח את הנפש של הסנאטור השמרן בארי גולדווטר, מועמד הרפובליקאים לנשיאות. מרטין ברון, שהיה אז עורך הפוסט, אמנם הזכיר כי "הכלל הזה תקף לפסיכיאטרים, לא לנו העיתונאים", אך הדף גם הוא ניסיונות לפרסם ניתוחי אישיות של טראמפ.
חלק נוסף באותו סעיף בתקנון, מזכיר ד"ר ערן רולניק — פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי והיסטוריון — הוא גם "חובה מוסרית להשתתף בפעילויות שונות התורמות לקהילה ושיפור החיים הציבוריים". לדבריו, "מחובתם של רופאים לא רק לומר לאנשים לחבוש כובע בקיץ ולשטוף ידיים. חשוב שמומחים בתחום בריאות הנפש יעזרו לאנשים להבין את הסכנות שבפרקטיקות פוליטיות מסוימות, או בהתנהגויות קבוצתיות מסוכנות".
אבל, הוא מסייג, "מיותר לעשות מדיקליזציה לשיחה החשובה הזאת. אנחנו מוקפים בהמון בעלי מקצוע ובעלי תפקידים שלא היית רוצה לחשוב שבוחן המציאות שלהם לקוי והם חסרי שיפוט ותובנה. אתה צריך אבחנה פסיכיאטרית כדי להעיר לנהג אוטובוס שנוהג כמו מטורף? אתה שולח לטיפול קבלן שיפוצים מופרע שלא דואג לביטחון הדיירים? אתה צריך שפסיכיאטר יגיד לך שהמורה של הילד שלך הוא חסר גבולות?
"הקמפיין הזה מיושן ולא מהדהד את עולם החרדות של הדור הזה, אלא של דור הבייבי בום. המושג 'חוות דעת פסיכיאטרית' אולי מושך עדיין קצת תשומת לב ועוזר לציבור להיזהר מההשלכות של בחירה בפוליטיקאי 'משוגע', ואפשר להיעזר בתובנות מתחום מדעי הנפש כדי להבין החלטות פוליטיות מן העבר, אבל זה לא רק אנכרוניסטי אלא גם מדרון חלקלק".
 
נערך לאחרונה ב:

certified.woke

Well-known member

יתכן שהגיע הזמן לומר: אזרחים יקרים, המנהיג שלכם פסיכופת - Part II​

הבעיה בתיוג של טראמפ כמשוגע היא שזו לאו דווקא בעיה מבחינת התומכים שלו. "בחיים הציבוריים יש חשיבות למשוגעים טובים", אומר ד"ר ערן רולניק. "יש מנהיגים ואמנים פורצי דרך שהם גם נרקיסיסטים וגם פסיכופתים, וזה לא בהכרח מפריע לנו"
פרופ' גולן שחר, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון, אומר כי "גם אם בשיחת קפה בקרב פסיכולוגים אני יכול לומר משהו, לצאת לציבור עם אבחנה — על טראמפ או על כל אדם אחר — זה בעייתי". רולניק מדגיש כי האתגר הוא מעבר לדיאגנוזה. "הוא לא פסיכופת סטנדרטי. זה הרבה יותר הרה גורל ומתוחכם. עם הפוליטיקאי אתה לא באינטראקציה אישית, ואין לך כלים לדעת מיהו באמת ולאן הוא חותר. הוא מוגן בהמון מעגלים של יחצ"נים, גורמים אינטרסנטיים ומשתפי פעולה, עם כישורים כריזמטיים ויכולות יוצאות דופן של גניבת דעת. יש לטראמפ עמדת כוח יוצאת דופן בתוך מפלגה שלא כולם בה פסיכופתים. יש לו כוח כמעט בלתי מוגבל כשהוא נשיא, ואי אפשר להיפטר ממנו".

בעיה נוספת בניסיון לתייג את טראמפ כמשוגע, טוען רולניק, היא שזו לא בהכרח בעיה עבור קהל היעד של התשדירים. "בחיים הציבוריים יש גם חשיבות למשוגעים טובים, כאלה שלא נרתעים ממוסכמות ומדעות קדומות, לפורצי דרך ואפילו לאנשים חסרי מעצורים שתורמים לסביבה. יש טייסים נועזים, יש מנהיגים ויש אמנים פורצי דרך שהם גם נרקיסיסטים וגם פסיכופתים, וזה לא בהכרח מפריע לנו". הוא מציין את רונלד רייגן, ש"נחשב ליצן חסר יכולת כשנבחר לנשיאות, וקיבל החלטות לא שגרתיות שההיסטוריה שפטה די בחיוב", או את אילון מאסק, שיש לו "מיליוני צעירים מעריצים והוא לא פחות נרקיסיסט, חסר מעצורים או תאב שררה מדונלד טראמפ". "צריך לעזור לאנשים להקשיב ולהבין את המשמעות של מה שפוליטיקאים אומרים ועושים ולא לתת להם אבחנות", הוא מסכם.

פרופ' טל אייל, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת בן־גוריון, מצביעה על שורת מחקרים המדגימים את כוח המשיכה של אותן תכונות שטראמפ מבטא. היא אומרת כי "נרקיסיזם ופסיכופתיות עשויים להיתפס באופן חיובי בהקשר הפוליטי, כתכונות שאפילו תורמות למנהיגים. זו מחשבה ברוח 'כל המנהיגים קצת משוגעים', וזה בעצם עוזר להם לפעול ולהגיע להישגים. במקרה של טראמפ אפשר להניח שתומכיו גם רואים בו איש עסקים מצליח ומעריכים אותו על כך, ואולי תופסים את המאפיינים הללו ככאלה שתרמו להצלחתו".

היא מדגישה, עם זאת, כי לא נמצא קשר חיובי בין נרקיסיזם כתכונת אישיות ליכולת להנהיג בפועל, בניגוד ליכולת להיבחר. מחקר מ–2008, של איימי בורנל באוניברסיטת אוהיו, הראה דווקא קשר שלילי בין נרקיסיזם ליכולת לבצע את התפקיד: סטודנטים מילאו שאלונים ונחלקו לקבוצות כדי לבצע מטלה אישית ולקיים דיון. בסיום הם התבקשו להעריך את יכולת המנהיגות של כל אחד מחברי הקבוצה. מי שאובחנו קודם לכן עם רמות נרקיסיזם גבוהות קיבלו הערכות גבוהות יותר על יכולת המנהיגות שלהם, אבל רמת הביצוע בפועל לא היתה גבוהה ביחס לאחרים. פרופ' אייל מסבירה ש"הנטייה של נרקיסיסטים לבטא את דעותיהם ולעשות זאת באופן בטוח ונחרץ גורמת לאנשים להתרשם מהם בטווח המיידי. ומנגד, היותם מרוכזים בעצמם והקושי שלהם לנהל קשרים בינאישיים חמים ואמפתיים פוגעים בתפקוד שלהם לאורך זמן".

USA-ELECTION/TRUMP


אילון מאסק בעצרת של טראמפ, החודש. מיליוני מעריצים, והוא לא פחות נרקיסיסט מהנשיא לשעבר; צילום: Brian Snyder/אי-פי

הסבר חשוב לפער באופן שבו טראמפ נתפס בין תומכיו למתנגדיו, אומרת אייל, הוא "הסקה מוּנעת" — הגעה למסקנות שמבוססת על האמונות המקדימות שלנו — עיבוד מידע וקבלת החלטות באופן שמקדם את המטרות שלך. לדוגמה, "אם אנשים מונעים מתוך מטרה של דיוק, הם יהיו מונעים לקבל מידע באופן שאינו מוטה. אם הם מונעים ממטרה של הגנה על האמונות והזהויות העצמיות, תהליך קבלת המידע יהיה מוטה בכיוון שעוזר לאשש ולשמר את התפיסות האלה".

לכן, היא סבורה ש"המיזם נגד הפסיכופת" עשוי שלא להיות יעיל במיוחד. "אם טוענים שטראמפ פסיכופת או נרקיסיסט, זה אולי מחזק או מאשש את העמדה של מי שמתנגד אליו, אבל לא בהכרח מערער את מי שתומך בו. המתנגדים יחשבו שהפירוש של נרקיסיסט או פסיכופת הוא שלילי — משוגע, לא שולט במעשיו, מדבר שטויות, גזען — ואילו התומכים יטענו שזה מבטא תעוזה, אמביציה, בולדוזריות. לכן מעניין לחשוב על קבוצת המתלבטים או המתנדנדים. סביר שהם יהיו פחות מושפעים מהסקה מונעת, וייתכן שבתנאים מסוימים הם יתייחסו למידע שקונוויי מציג באופן רציני ושקול וישתכנעו מרעיונות כמו 'טראמפ משוגע'".
 

certified.woke

Well-known member

יתכן שהגיע הזמן לומר: אזרחים יקרים, המנהיג שלכם פסיכופת - Part III​


ד"ר רולניק מעדיף להפנות את כל השאלות האלה לציבור, לא לנבחריו. "אנחנו מתעסקים באישיות של טראמפ קרוב לעשור. הדיאגנוזה, לדעתי, היא לא לב העניין, אלא העידן שבו אנחנו חיים, שבו אדם כזה יכול לדבר ללבם של כל כך הרבה אנשים. אנחנו חיים בעידן שנותן עדיפות מובנה לפופוליסטים, ואבחנות רפואיות הן הניסיון 'לתקן' את הכשל הזה. זו התופעה המעניינת. יחסי הגומלין שבין הפשיזם ההיסטורי לבין הטכנולוגיה של ימינו הם מרתקים. אי אפשר לנתק את התופעה הזאת מההשתלטות של הרשתות החברתיות על החיים הפוליטיים. כשהקמפיין של קמלה האריס קורא לטראמפ מוזר (weird), זה אמיתי ואפקטיבי יותר מאשר מילים גבוהות מתחום רפואת הנפש".

ומה תפקיד העיתונות בתחום הנפש?

"עיתונות רצינית לא צריכה חוות דעת פסיכיאטריות כדי לקבוע שמנהיג הוא נרקיסיסט או פסיכופת. לרפואה אין מונופול על השימוש בשמות התואר האלה. העיתונאי הרציני היה אולי מדבר עם פסיכיאטר, שומע ממנו כמה דברים וחוזר למנהיג עם שאלות קשות. למשל, 'אדוני הנשיא, אתה בוגד סדרתי שמתרברב ביחס מחפצן לנשים, אתה מעליב בעלי מוגבלויות ועושה חיקויים של מבטאים, למה שניתן לך לנהל את חיי האומה?' או במקרה הישראלי: 'אדוני ראש הממשלה, אשתך זורקת חפצים על עוזרת הבית, מתייחסת לאנשים כמו זבל. למה שאאמין למדיניות הסוציאלית שלך או להבטחות הפוליטיות שלך אם בביתך היחס לבני אדם הוא מחפיר?' התקשורת צריכה לשאול שאלות קשות, לא להביא פסיכיאטר שיעשה רשימת מכולת של דרכי התנהגות. זה יוצר סנסציה, ולא באמת משנה מציאות כי לבוחרים אין בעיה עם מנהיג פסיכופת. הם דווקא מחבבים את התכונה הזאת אצל מנהיגים ומאמינים שזה ביטוי של ביטחון עצמי וכוח. האדם הפשוט אומר לעצמו, "אם אני נותן לבריון לשלוט, הוא יגן גם עליי".

אתה חושב שצריך סיקור כזה גם בישראל? אחרי 7 באוקטובר היה דיון ער על חוסר יכולתו של נתניהו להביע אמפתיה למשפחות.

"אמפתיה זה בונוס. זה ערך שהתפתח במאה ה–20 בהקשר להורות טובה, והפך כאן למילה ריקה. מנהלי משאבי אנוש מקבלים אנשים לעבודה 'כי הם אמפתיים', אבל העולם מתנהל בזכות בני אדם הגונים שמקבלים החלטות סבירות, לא אמפתיים. שוחרי אמת, לא אמפתיים. צ'רצ'יל לא היה אמפתי. בן־גוריון לא היה אמפתי. הרמן גרינג אמר אחרי ועידת ואנזה: 'לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה הנאצית'. הנה לך משפט 'אמפתי' מפיו של חלאת אדם. אז בוא נשאיר את קריטריון האמפתיה לפסיכולוגים ולאנשי חינוך, ואת האבחון של הפרעות אישיות לפסיכיאטרים, ונמצא קריטריונים מתאימים יותר לדבר על פוליטיקה ולהעריך נבחרי ציבור.

טראמפ עם נתניהו בבית הלבן, 2020. האנשים האלה הם תמיד חברים של עצמם בלבד, וגם זה לא תמיד


טראמפ עם נתניהו בבית הלבן, 2020. "האנשים האלה הם תמיד חברים של עצמם בלבד, וגם זה לא תמיד"; צילום: Susan Walsh/AP

"הבעיה עם טראמפ היא לא היעדר אמפתיה, אלא שהוא שקרן וסדיסט, חסר השכלה, שונא נשים ושונא חולשה. הוא בז לכל סוג של הזדקקות, לא מוכן ללמוד כלום מאף אחד, ואין לו שום תחושה של שותפות גורל עם בני אדם. הוא יהיר וצר אופקים, ולא מתעניין אלא במה שמחזק את קבוצת ההתייחסות החברתית והכלכלית שלו. זו הבעיה שלו, ובמידה רבה גם הבעיה של נתניהו. האנשים האלה הם תמיד חברים של עצמם בלבד, וגם זה לא תמיד — יש בהם גם נטייה להרס עצמי במצבים של משבר. לא צריך להיות אמפתי כדי שהעתיד יעניין אותך. אני לא זוכר את שמעון פרס כאדם חביב במיוחד, בלשון המעטה, אבל כמנהיג הוא חשב הרבה מאוד על העתיד של עמו ושל העולם".

התשדיר הראשון של קונוויי שודר לראשונה כשבוע לפני העימות בין טראמפ לקמלה האריס, בתחילת החודש שעבר, והסביר מדוע טראמפ מעריץ מנהיגים מסוגו של ויקטור אורבן. המיזם קנה זמן מסך אך ורק בחברת כבלים מקומית בניו ג'רזי, שאליה מנוי מועדון הגולף של טראמפ — כדי לדאוג שהוא יראה אותו. בעצרת הבאה שלו, ימים לפני העימות, פתח טראמפ במונולוג לא צפוי על אורבן. "יש מי שטוען שאני מסתדר יותר עם מנהיגים חזקים כמו אורבן, כאילו זה פגם באישיות".

כשהגיע לעימות עם סגנית הנשיא, והיא לעגה לו על כך ש"העולם צוחק עליך", טראמפ השיב בלי לחשוב: "את מדברת על מנהיגי העולם. אז תראי את ויקטור אורבן. איש מכובד, אומרים שהוא סמכותני, הוא קשוח, חכם. ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, אמר לי שטראמפ הוא האיש הכי קשוח שזוכה להכי הרבה כבוד בעולם".
 

jackie111

Well-known member
כמו שמנהיגים צריכים להביא חוות דעת רפואית
שאין להם מחלה סופנית או כזו שתגביל אותם כדי
שיביאו חוות דעת פסיכיאטרית מצוות רופאים ושל
מומחים.

לי ברור שטראמפ פסיכי אבל הדעה שלי לא קבילה
אצל הבוחרים בארהב.
 
למעלה