כאב ומקום עבודה...
- פותח הנושא kikona126
- פורסם בתאריך
זה מורכב מהרבה פרמטרים לדעתי
עד כמה מכבדים אותך , את "פועלך" בעבודה, כמה את יכולה לדבר איתם ולקבל הבנה.
זה בעייתי כי כל מקום עבודה יש לו גם מגבלות על ההבנה שלו, ולא יכולים לתת לך "חבל חופשי " לנצח.
במקום העבודה שלי יש קביעות, ולפיכך , טכנית , לא "יכולים" לפטר אותי. אבל אני מעולם לא ניצלתי את זה.
גם ה 30-40 אחוז שנתתי מתוך ה 100 אחוז שהייתי פעם, זה לפעמים יותר ממה שאחרים נותנים.
אני יודע ומקבל את זה שאני במצב בלתי אפשרי, וזה דורש המון כוחות עצם העובדה שאני ממשיך לעבוד בתוך כל זה.
ל"שמחתי" הספקתי להוכיח את עצמי מספר שנים קודם בעבודה, ככה שמכירים ויודעים מי אני , ואת היכולות והתרומה שהייתה לי לפחות.
כיום אני נותן אולי 30-40 אחוז ממה שיכלתי לתת בעבר. אני מתבייש בזה. אבל זה מה שיש.
לי היה בלתי אפשרי להסתיר בשל הכאבים התמידיים, והבעייה בדיבור . הפחד שהסיפור הזה נטע בי , לא ידעתי מה קורה, אז וודאי שחלקתי את הסיפור עם עמיתים לעבודה. זה קרה בפתאומיות ,לא יכלתי להתחיל להעדר פתאום בלי להסביר.
יש לי מגבלות טכניות - דיבור מעל חצי דקה, מגביר לי את הכאב. זה הרס לי את החיים החברתיים, או כל אפשרות ממש לדבר בעבודה, על אף שמעשית אני מדבר והרבה). והמוני הרופאים שהייתי יוצא אליהם. לפעמים גם בשעות העבודה ( מאוד התחשבו בי. מעל ומעבר למה שמקום עבודה אחר היה נותן לי. ובזה אני מודה למקום העבודה שלי. במקום אחר כבר הייתי כנראה מפוטר לפני זמן רב).
כמובן שזה פגע בי בקידומים שהייתי צריך לקבל. הייתי מועמד לקידומים יחסית גבוהים שם. הכל הלך.
מפסיד הרבה יותר ימי מחלה (הרבה הרבה יותר) , מצד שני, לא לקחתי יום חופש כבר שנתיים (גם אם לקחתי - זה לצורך מחלה).
השאלה העיקרית היא כמה זמן את עובדת שם ,(אם הגעת לפני שבוע ותספרי - כנראה זו תהיה בעייה להשאיר אותך שם),
ועד כמה באמת אפשר "להסתיר" את זה... כמה ימים בשבוע את נעדרת בגלל המחלה וכו'.
העניין הנוסף הוא גם שאין ממש זמן נכון, ברגע שאת חולקת את זה עם עמיתים או עמיתות שלך לעבודה (הרי למישהו את בטח מספרת) , מתישהוא זה גם יגיע לממונים.
ועוד שאלה - האם את יודעת מה בעצם את רוצה להגיד להם ? האם את עדיין רצה מרופא לרופא ?
האם את רוצה לספר כדי שבאופן עקרוני יידעו שלפעמים כשאת מרגישה רע מאוד - לא תוכלי להגיע לעבודה ? כמה פעמים בחודש זה קורה ? לדעתי זה מאוד אינדיוידואלי ב"רמת המחלה" של כל אחד, ואיך זה פוגע בתפקוד שלו בעבודה (אולי תפקיד במקום אחר באותו מקום עבודה -ייקל עלייך, למשל).
עד כמה מכבדים אותך , את "פועלך" בעבודה, כמה את יכולה לדבר איתם ולקבל הבנה.
זה בעייתי כי כל מקום עבודה יש לו גם מגבלות על ההבנה שלו, ולא יכולים לתת לך "חבל חופשי " לנצח.
במקום העבודה שלי יש קביעות, ולפיכך , טכנית , לא "יכולים" לפטר אותי. אבל אני מעולם לא ניצלתי את זה.
גם ה 30-40 אחוז שנתתי מתוך ה 100 אחוז שהייתי פעם, זה לפעמים יותר ממה שאחרים נותנים.
אני יודע ומקבל את זה שאני במצב בלתי אפשרי, וזה דורש המון כוחות עצם העובדה שאני ממשיך לעבוד בתוך כל זה.
ל"שמחתי" הספקתי להוכיח את עצמי מספר שנים קודם בעבודה, ככה שמכירים ויודעים מי אני , ואת היכולות והתרומה שהייתה לי לפחות.
כיום אני נותן אולי 30-40 אחוז ממה שיכלתי לתת בעבר. אני מתבייש בזה. אבל זה מה שיש.
לי היה בלתי אפשרי להסתיר בשל הכאבים התמידיים, והבעייה בדיבור . הפחד שהסיפור הזה נטע בי , לא ידעתי מה קורה, אז וודאי שחלקתי את הסיפור עם עמיתים לעבודה. זה קרה בפתאומיות ,לא יכלתי להתחיל להעדר פתאום בלי להסביר.
יש לי מגבלות טכניות - דיבור מעל חצי דקה, מגביר לי את הכאב. זה הרס לי את החיים החברתיים, או כל אפשרות ממש לדבר בעבודה, על אף שמעשית אני מדבר והרבה). והמוני הרופאים שהייתי יוצא אליהם. לפעמים גם בשעות העבודה ( מאוד התחשבו בי. מעל ומעבר למה שמקום עבודה אחר היה נותן לי. ובזה אני מודה למקום העבודה שלי. במקום אחר כבר הייתי כנראה מפוטר לפני זמן רב).
כמובן שזה פגע בי בקידומים שהייתי צריך לקבל. הייתי מועמד לקידומים יחסית גבוהים שם. הכל הלך.
מפסיד הרבה יותר ימי מחלה (הרבה הרבה יותר) , מצד שני, לא לקחתי יום חופש כבר שנתיים (גם אם לקחתי - זה לצורך מחלה).
השאלה העיקרית היא כמה זמן את עובדת שם ,(אם הגעת לפני שבוע ותספרי - כנראה זו תהיה בעייה להשאיר אותך שם),
ועד כמה באמת אפשר "להסתיר" את זה... כמה ימים בשבוע את נעדרת בגלל המחלה וכו'.
העניין הנוסף הוא גם שאין ממש זמן נכון, ברגע שאת חולקת את זה עם עמיתים או עמיתות שלך לעבודה (הרי למישהו את בטח מספרת) , מתישהוא זה גם יגיע לממונים.
ועוד שאלה - האם את יודעת מה בעצם את רוצה להגיד להם ? האם את עדיין רצה מרופא לרופא ?
האם את רוצה לספר כדי שבאופן עקרוני יידעו שלפעמים כשאת מרגישה רע מאוד - לא תוכלי להגיע לעבודה ? כמה פעמים בחודש זה קורה ? לדעתי זה מאוד אינדיוידואלי ב"רמת המחלה" של כל אחד, ואיך זה פוגע בתפקוד שלו בעבודה (אולי תפקיד במקום אחר באותו מקום עבודה -ייקל עלייך, למשל).
oritheartist
New member
האם המחלה משפיעה על התפקוד שלך בעבודה?
אני חושב שהשאלה היא האם הכאב משפיע על התפקוד שלך בעבודה. מרגע שהפגיעה בתפקוד שלך בגלל המחלה היא בלתי נמנעת - לדעתי זה רק ישרת אותך להסביר את מצבך.
הרי הם רואים שאיכות העבודה/ביצועים/השקעה שלך היא לא כמו שהיתה, וזה רק יזיק יותר אם הם לא יבינו למה, אם זה פשוט יקרה בלי סיבה.
ואם המנהלים שלך הם גם בני אדם, אז הם יעשו גם הכל להקל עלייך ולעזור לך. לי לשמחתי יש מעביד נהדר שהעריך את העבודה שעשיתי לו עד הפציעה, והוא עוזר לי בכל אופן שהוא יכול, גם מהסיבה הרציונלית שהוא עוזר לעובד להיות יותר פרודוקטיבי - במסגרת המגבלות כמובן.
אז למשל, יש חלק של העבודה שלי שלא דורש עבודה עם הצוות וכך יש ימים שהוא מאפשר לי לעבוד מהבית. הוא תמיד איפשר לי לצאת לביקורים אצל רופא או פיסיותרפיסט. אני מאד מעריך את היחס שלו ואני מנסה לתת את המקסימום שאני יכול, למרות שאני יודע שזה לא מה שהייתי יכול לתת לו כשהייתי בריא.
אני חושב שהשאלה היא האם הכאב משפיע על התפקוד שלך בעבודה. מרגע שהפגיעה בתפקוד שלך בגלל המחלה היא בלתי נמנעת - לדעתי זה רק ישרת אותך להסביר את מצבך.
הרי הם רואים שאיכות העבודה/ביצועים/השקעה שלך היא לא כמו שהיתה, וזה רק יזיק יותר אם הם לא יבינו למה, אם זה פשוט יקרה בלי סיבה.
ואם המנהלים שלך הם גם בני אדם, אז הם יעשו גם הכל להקל עלייך ולעזור לך. לי לשמחתי יש מעביד נהדר שהעריך את העבודה שעשיתי לו עד הפציעה, והוא עוזר לי בכל אופן שהוא יכול, גם מהסיבה הרציונלית שהוא עוזר לעובד להיות יותר פרודוקטיבי - במסגרת המגבלות כמובן.
אז למשל, יש חלק של העבודה שלי שלא דורש עבודה עם הצוות וכך יש ימים שהוא מאפשר לי לעבוד מהבית. הוא תמיד איפשר לי לצאת לביקורים אצל רופא או פיסיותרפיסט. אני מאד מעריך את היחס שלו ואני מנסה לתת את המקסימום שאני יכול, למרות שאני יודע שזה לא מה שהייתי יכול לתת לו כשהייתי בריא.
תודה לשניכם על התשובות
ומספר תשובות שלי,
הכאב לא משפיע לי על העבודה כי הוא לא תמידי.
מאז הניתוח הכאב מגיע רק בתקופה של מחזור אבל יש לי משככים חזקים ככה שגם הכאב לא מורגש...
הבעיה היתה שהמחזור הגיע לי עם PMS חזק שלא בא לידי ביטוי רק בכאב אלא גם במצב הרוח, והייתי ממש פגיעה באותו השבוע...
אחד הבוסים שלי שם לב והיה הכי מדהים בעולם (את השני לא מרגישים)
ומספר תשובות שלי,
הכאב לא משפיע לי על העבודה כי הוא לא תמידי.
מאז הניתוח הכאב מגיע רק בתקופה של מחזור אבל יש לי משככים חזקים ככה שגם הכאב לא מורגש...
הבעיה היתה שהמחזור הגיע לי עם PMS חזק שלא בא לידי ביטוי רק בכאב אלא גם במצב הרוח, והייתי ממש פגיעה באותו השבוע...
אחד הבוסים שלי שם לב והיה הכי מדהים בעולם (את השני לא מרגישים)
עוד יבואו ימים
New member
זאת שאלה שלא מרפה
תראי, אצלי הרי אי אפשר להסתיר את זה שאני סובלת ממשהו.. רואים את זה בשנייה שרואים אותי. ולכן.. אינ לא ממש יכולה להסתיר. אבל.. בד"כ , כידוע, אני מחייכת, ושמחה, ונראית מאושרת מאוד, ו.. לא תמיד אפשר לראות מיד את הכאב ואת הסבל שלי.
אינ משתדלת מאוד שלא יראו. ולכן, לעתים זה לרעתי, כי בימים הרעים מאוד, שאינ לא יכולה להסתיר בהם את הכאב, אנישם אל כל כך מבינים "איך זה נפל עליי".. זה נראה להם מוזר, חד פעמי, פעם ראשונה וכו.
גם המנהלים שלי לא ממש יודעים עליי את העוצמה של הסבל לי, ואת הכאב. אני משתדלת מאוד שלא להראות את זה כשאני בחוץ ועם אנשים. איני יודעת אם זה טוב או רע, אבל.. למדתי שאנשים לא כל כך יודעים להתמודד עם כאב או עם קושי של אחרים, במיוחד לא אם זה משהו מתמשך, ולכן, אני משתדלת לא "להכביד" עם זה.
אבל.. אם אני לא מרגישה טוב, מובן שאני אומרת. אני בד"כ מציירת את זה בקווים קצת יותר ורודים ופחות קיצוניים ממה שזה באמת, אבל לא מסתירה את זה.
לגבי המצב הרגשי, תראי, אני יודעת שזה הכי קשה. כי פתאום כל מילה יכולה להיות פוטנציאל לפגיעה או בכי. אז.. בימים האלה, אני פשוט אומרת שאני לא במצב רוח מי יודע מה, ולכן שלא יתייחסו אליי ולא יקחו קשה אותי. ברגע שאינ מפנה אליי את ה"אשמה" אנשים גם באופן אוטומטי פחות מציקים, ומבינים שהם לא צריכים להטריד מדיי.
יכול להיות שזאת דרת שאת יכולה לנסות.
בגדול, אני לא אוהבת את העניין של לבוא לבוס ולומר לו שאת מסכנה או סובלת או במצב רגשי כזה או אחר. אני מרגישה שזה קצת יותר מדיי "תשומי", ולא נראה לי שזה צריך להיות במקום עבודה של אנשים בוגרים.
אבל זאת רק אני...
תראי, אצלי הרי אי אפשר להסתיר את זה שאני סובלת ממשהו.. רואים את זה בשנייה שרואים אותי. ולכן.. אינ לא ממש יכולה להסתיר. אבל.. בד"כ , כידוע, אני מחייכת, ושמחה, ונראית מאושרת מאוד, ו.. לא תמיד אפשר לראות מיד את הכאב ואת הסבל שלי.
אינ משתדלת מאוד שלא יראו. ולכן, לעתים זה לרעתי, כי בימים הרעים מאוד, שאינ לא יכולה להסתיר בהם את הכאב, אנישם אל כל כך מבינים "איך זה נפל עליי".. זה נראה להם מוזר, חד פעמי, פעם ראשונה וכו.
גם המנהלים שלי לא ממש יודעים עליי את העוצמה של הסבל לי, ואת הכאב. אני משתדלת מאוד שלא להראות את זה כשאני בחוץ ועם אנשים. איני יודעת אם זה טוב או רע, אבל.. למדתי שאנשים לא כל כך יודעים להתמודד עם כאב או עם קושי של אחרים, במיוחד לא אם זה משהו מתמשך, ולכן, אני משתדלת לא "להכביד" עם זה.
אבל.. אם אני לא מרגישה טוב, מובן שאני אומרת. אני בד"כ מציירת את זה בקווים קצת יותר ורודים ופחות קיצוניים ממה שזה באמת, אבל לא מסתירה את זה.
לגבי המצב הרגשי, תראי, אני יודעת שזה הכי קשה. כי פתאום כל מילה יכולה להיות פוטנציאל לפגיעה או בכי. אז.. בימים האלה, אני פשוט אומרת שאני לא במצב רוח מי יודע מה, ולכן שלא יתייחסו אליי ולא יקחו קשה אותי. ברגע שאינ מפנה אליי את ה"אשמה" אנשים גם באופן אוטומטי פחות מציקים, ומבינים שהם לא צריכים להטריד מדיי.
יכול להיות שזאת דרת שאת יכולה לנסות.
בגדול, אני לא אוהבת את העניין של לבוא לבוס ולומר לו שאת מסכנה או סובלת או במצב רגשי כזה או אחר. אני מרגישה שזה קצת יותר מדיי "תשומי", ולא נראה לי שזה צריך להיות במקום עבודה של אנשים בוגרים.
אבל זאת רק אני...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.