נשמע לא נחמד
זוכרת שאמרתי שאנחנו אחראיות ואחראים לתהליכים בחיים שלנו, קחי בחירה ואל תמשיכי לסבול, תחליפי מקום עבודה וכו'.. החיים שלך יותר חשובים מעבודה, ולא מורידה מערכה מאמינה שאם תעשי משהו שאת אוהבת, ויהיה לך כייף לקום בבוקר, גם הכאב לאט לאט לא יגיע.... את כל הזמן דרוכה, ולא יכולה להתרכז, ולחוצה מהכאב שרק רומז שמגיע, תחליפי הכול, ואם צריך לשנות מקצוע תזרמי עם זה, הגיע הזמן לשנות הכול, הלך מחשבה וכו'.. אני ממגיהה בעיתון, שלא אהבתי במיוחד, הייתי תקופה שומרת בבחינות במכללה, אח"כ, הלכתי ללמוד רפואה אלטרנטיבית, תוך כדי עבדתי כמזכירה ומנהח"ש, ועכשיו אחרי שאעבור את הניתוח בע"ה שהכול יהיה בסדר, לא ממש לא, לא מתכוונת להירשם לטריאתלון
מתכוונת ללכת ללמוד, אין גיל ללימודים, יש גיל רק לשינוי החיים, ממש לעשות סוויץ' אחד ענק, ולקום מאושרים כל בוקר מחדש. אמרתי שאני אופטימית לא? אולי הצלחתי להעביר לך גם קצת וירטואלית