איירישקרמה
New member
כאב נושן
יש כאבים, שלעולם אינם נמוגים. לתמיד הם איתנו, שרויים בחשכת פינה רחוקה בליבנו. אנחנו כבר המשכנו הלאה בדרכנו, והם שם. ממתינים, בחשכה, רעבים, רעבים הם אורבים לנו, אי שם במעמקים. לא היינו יודעים שהמעמקים האלה כל כך. לא היינו מנחשים. אנחנו לנו בדרכנו, אוכלים, צוחקים, עובדים, כועסים. והם שם. ופתאום, ברגע בלתי צפוי, הם זוחלים החוצה, זחילה חרישית, כאובה, משאירים חותם לכל אורך דרכם מהמעמקים למעלה, כמו חותם רירי, מנצנץ של החלזון החום, המכוער, ללא שבלול. ועכשיו הם כאן, והם לא משאירים אפשרות לשום דבר אחר. הכאב הגדול הזה, חיכה בשקט, ועכשיו הוא רעב. הוא מאכל הכל. משאיר על שפתינו טעם נושן של מעמקים שלא ידענום. אה, אלוהים. תן לי מנוחה. קח ממני קצת מהמשא הזה. תן לי להיות קלה שוב. תן לי להיות שמחה וקופצנית כילדה, קלה וללא משקעים. מחק מליבי כמה קמטים. והדמעה. זולגת לאט. כל כך לאט שזה כואב. קודם היא נקוית בזוית העין. כל כך הרבה זמן. ואחר כך זורמת חרישית, חורצת תואי לנחל אכזב. היד כבדה מכדי לבוא ולמחות אותה, והדמעה שם.
יש כאבים, שלעולם אינם נמוגים. לתמיד הם איתנו, שרויים בחשכת פינה רחוקה בליבנו. אנחנו כבר המשכנו הלאה בדרכנו, והם שם. ממתינים, בחשכה, רעבים, רעבים הם אורבים לנו, אי שם במעמקים. לא היינו יודעים שהמעמקים האלה כל כך. לא היינו מנחשים. אנחנו לנו בדרכנו, אוכלים, צוחקים, עובדים, כועסים. והם שם. ופתאום, ברגע בלתי צפוי, הם זוחלים החוצה, זחילה חרישית, כאובה, משאירים חותם לכל אורך דרכם מהמעמקים למעלה, כמו חותם רירי, מנצנץ של החלזון החום, המכוער, ללא שבלול. ועכשיו הם כאן, והם לא משאירים אפשרות לשום דבר אחר. הכאב הגדול הזה, חיכה בשקט, ועכשיו הוא רעב. הוא מאכל הכל. משאיר על שפתינו טעם נושן של מעמקים שלא ידענום. אה, אלוהים. תן לי מנוחה. קח ממני קצת מהמשא הזה. תן לי להיות קלה שוב. תן לי להיות שמחה וקופצנית כילדה, קלה וללא משקעים. מחק מליבי כמה קמטים. והדמעה. זולגת לאט. כל כך לאט שזה כואב. קודם היא נקוית בזוית העין. כל כך הרבה זמן. ואחר כך זורמת חרישית, חורצת תואי לנחל אכזב. היד כבדה מכדי לבוא ולמחות אותה, והדמעה שם.