כאב שלא עוזב

[פוריה3]

כאב שלא עוזב

שלום לכולם, אמהות יקרות ולך שרון,,,,, כל יום שעובר התינוק שלי חסר לי והכל כל כך טרי (3 חודשים) יש לי כעס עצום כלפי אלוהים שלקח לי את ליאם שלי המחשבות עליו רצות בראש והתמונות שלו חותכות את ליבי,לו רקיכולתי להחזיר את הבן המקסים שלי הייתי נותנת הכל אני יודעת שכולכן אימהות שכולות איך ממשיכים?ואיך מחזירים את החשק להמשיך לחיות

 

[eaz1514]

../images/Emo201.gif פוריה

איך ממשיכים, פשוט לומדים ללכת בדרך החדשה המלאה מכשולים, לאט לאט צעד צעד, לפעמים מועדים ונופלים ומישהו עוזר לך לקום ולהמשיך ללכת. ככל שהזמן עובר התמונות, הקולות, הריחות, המגע שום דבר לא נעלם. לפעמים נדמה לי שאני לא זוכרת את הקול של רונן ואני מאוד נבהלת. אין לנו הקלטות או סרטי וידאו שינציחו אותו, מספיק שאני עוצמת עיניים והכל חוזר. הם

מלווים אותנו כל דקה, כל שניה זה לא עניין של זמן זה לתמיד, כל מחשבה, כל מצב מביאים עוד פיסת זיכרון, געגוע, תחושה חזקה של החמצה. אני משתדלת להיות עסוקה, כמו שבלה כתבה למעלה המחשב והאינטרנט הם כלי מצויין, קריאה, כל דבר שיסיח את דעתך לפי טעמך. תמשיכי לכתוב כאן ולפרוק את מה שמכביד עליך. אנחנו כאן. אילנה, אמא של רונן

 

[שרון123]

הלוואי והיתה לי תשובה

רק לקחת כל יום ביומו, לנסות להתנחם במה שנשאר לנו. בתוך התוהו ובוהו שאת נמצאת בו קשה לראות קרן של תקווה. זו התקופה הכי הכי קשה! תרשי לעצמך להתפרק, ולהיות עצובה. תרשי לעצמך לקבל עזרה ותמיכה מכל מי שיציע אותה. תחשבי שלפחות הוא כבר לא סובל יותר. כעס על אלוהים היה לי כל השנים של המחלה. אחרי שירדן נפטרה כבר סופית הפסקתי להאמין, ובכל זאת אני עדיין כועסת עליו