כאב

kevant

New member
כאב

הכאב אינו פוסק. לא חשוב מה נעשה בנידון. הכאב עדין חותך. הפצע מסרב להגליד ולו חלקית. כולם מסביב כבר מחכים לראות את החיוך האמיתי הראשון ולשוא. אין כלום. במקום בו הכאב רב אין השמחה שורה. הדימעה מתגלגת לה באופן עצמאי, אינה מבקשת רשות לבצבץ ולהתגלגל לאיטה על הלחי הקפואה. ואין יד שתמחה את אותה דימעה. איתכם כל אותם אבות, אימאות, אחים אחיות ושאר בני משפחה שכולים. אב שכול שאינו מוצא מנוח לנפשו.
 
תודה על המילים החמות .........

על תחושת השותפות שיש עם מי לדבר.....והחיבוק מתקבל בידיים שגם מחזירות. יודעת שכותבת לפעמים גם תחושות של אחרים. ככה גם אני מרגישה בהפוך....אי אפשר שלא. אנחנו מאותו הכפר..... מצטערת שפותחת צער (ליונית)....בעצם, אולי לא. חושבת שצער יש לו שער להתפרץ ומותר. ולך עצובה....ויונית גם את....בכנות, שאולי לא הייתי יודעת גם אני להגיד בקול רם לפרטית שלי שהיא מיוחדת.....לולא קרה מה שקרה. לצערי, לא תמיד אומרים בקול את המילה שעושה קרוב. אבל בלב מתכוונים. לומדת אני להגיד את עצמי מהתחלה. באיזו צורה אחרת שתהיה פשוטה להבנה..... מיכל, הלן, דמעה וורד........אני אומרת תודה מהמקום של אמהות. מקום של סדקים, שבזכות הפורום שלך מיכל, שומר שלא ישבר לרסיסים. תודה של קרבה
 

מיכל@בר

New member
kevant יקר...

כל כך כואב לקרוא את הדברים האלה, על הכאב והדמעה והציפייה הזו ממך, לחיוך האמיתי.. כואבת איתך, מבינה אותך, ומזמינה אותך לדבר איתנו...
 

benni (mac)

New member
לאב השכול , מבן שכול

הכאב שלך נגע בי. פעם (ואולי עדיין),חשבתי,שלאבד אבא,ולגדול בלעדיו,זה נורא. פתאום אני מבין,שמעבר למה שזה עשה לי,יש בזה נחמה,אני מורגל בכאב, אצלי זה אפילו לא מוגדר ככאב,זה משהו אחר אצלי. אני כל כך מרגיש את אותה לחי קפואה שתארת,את הדמעה המתגלגלת,ממש. כואב את כאבך ,ומחזקך כמה שאוכל. בני
 
למעלה