כאילו אלוהים הקשיב לפחדיי...
ושלח לי את הכתבה הטראגית על איתי ג'רוזלם....
קשה שלא לראות את הדמיון בסיפורים שלנו, ממש הייתה לי צמרמורת שהוא תיאר בראיון האישי (הלילה בערוץ 2) את תהליך גילוי המחלה, זה כאילו הוא תיאר את התהליך, האבחנה וסדרת הטיפולים שלי... מפחיד אבל זה פשוט אותו סיפור (גם אצלו זה היה בין הריאה ללב, גם הוא השתעל, ייחס זאת לסגריות גם אצלו סדרה של 12....) ואז זה עבר... כמו אצלי, הוא החלים! אבל אז.. זה חזר, ואם גם לי זה יחזור? איך אני יכולה להמשיך להיות אופטימית ולקוות לטוב שאני רק ממשיכה לשמוע מסביבי סיפורים על אנשים שהנון הודקינס חזר להם? מה אם יחזור ולא יעזור טיפול ואני חס וחלילה ימות? אוי זה מקום כל כך רע להיכנס אליו, אני יודעת.... רק לפני כמה ימים כתבתי פה הודעה כל כך אופטימית. והמסר הכי חשוב שכל הזמן מזכירים לי זה לא להשוות עצמי לסיפורי סרטן אחרים אבל עדין... לפי מה שהבנתי מהכתבה, הוא היה כמוני בדיוק, בשלב אחד שעוד אין גרורות, אז איך זה הדרדר ככה? יכול להיות מאוד שקיצרו בפרטים, כי תכלס לאנשים שלא מתמודדים עם המחלה הזאת, הכול נשמע סינית, אבל... לאנשים כמונו כל פרט כזה הוא מקור ירידה או להפף מקור אנרגיה, ואין לי מושג איך זה הגיע למצב שהבן אדם נפטר מתוך שינה.. ככה פתאום, אימלה! אני ממש פוחדת, וזה ממש אבל ממש לא בריא לי עכשיו להכנס למקומות האלו... עכשיו אני מבינה, פתאום זה נתפס לי למה אנשים לוקחים כל כך קשה את המילה סרטן.. מבחינתי זה היה "piece of cake" לעבור את זה אבל מסתבר שלפעמים זה הרבה יותר חזק מאיתנו, אפילו לאדם כמו איתי שאהב כל כך חזק את החיים... טוב די.. אני מבולבלת, עצבנית מהמבחן המתקרב ועייפה... חבל שאלו הדילמות שאנחנו צריכים להתמודד איתם בחיים, ועוד חלקנו בגיל כל כך צעיר.. אני שונאת לקטר אבל אני חייבת לציין שזה פשוט שיתק אותי והיה לי כל כך עצוב גם עליו, שהלך בגיל כה צעיר יהי זכרו ברוך... מצטערת על ההודעה המבאסת משהו, רק בריאות ולילה טוב!
ושלח לי את הכתבה הטראגית על איתי ג'רוזלם....
