כאילו לא חסרות לנו צרות

ענתי44

New member
כאילו לא חסרות לנו צרות../images/Emo53.gif

מחר אמא אמורה לעבור ניתוח. לא מסובך וקצר, ברם חיוני. יש לה נגע טרום סרטני בלחי שהוצא וחזר. הבנתי שעליי להוציא לה אפוטרופסות גוף, כלומר שאנחנו נחתום במקומה על הסכמה לניתוח בעיניינים רפואיים. בתחילת החודש, ניגשתי לבית חולים בו היא אמורה לעבור את הניתוח. שם אמרה לי הפקידה שזה לא קשור לבית חולים ולדעתה כדי לגשת לבית משפט. כך עשיתי. הפקידה החייכנית רשמה לי מספר טפסים שעליי להמציא להם וציינה את העלות הכספית. ואמרה שנאלץ בשל קוצר הזמן לשלם תוספת מחיר כדי לקבל אישור זמני דחוף לצורך הניתוח הנ"ל. טורטרתי ולבסוף הבאתי את המסמכים בשישה עותקים כנדרש אמרו לנו שהכל בסדר ושיצרו קשר איתי כשיגיע האישור הזמני. היום בבוקר נגשתי לברר למה אין אישור. המזכירה בדקה בתיק ואמרה שתברר ותחזור אלי כשיגיע אישור לפלאפון. תזכורת, מחר הניתוח!!!!!!!!!!! בצהריים טלפון בהול שאי אפשר לאשר כי לא הבאתי דוח של עובדת סוציאלי ולא תסקיר מרופא שמציין שאמא לא ברת חתימה. שעת צהריים בעירייה. אני מדברת עם המנהלת, שמפנה אותי לעו"ס האחראית על הרחוב שלנו, וזו דורשת ממני שבית משפט יפנה בבקשה לבוסית שלה שתעביר לה והיא תבדוק ותחזור אלי. קיצורו של טרטרת נאמר לי שבית חולים היה אמור להמציא את המסמכים הנ"ל. ושאנחנו צריכים לקחת את אמא מחר בבוקר לבית חולים ושם שרופא יכתוב שהיא לא ברת חתימה ושעו"ס תשלח דוח והם ישתדלו לשלוח בפקס את האישור. שבועיים שאני רצה ממקום למקום, משלמת מסים בערך של כ- 800 שקלים ו.... כלום. מכעיס אותי היחס הזה והטרטור. אם אמא לא שברה את רוחי אתמול, כשהיה לה יום גרוע במיוחד, אזי מה ששוחק אותי זה הביורוקרטיה והזלזול שאני נתקלת בכל המוסדות. אנחנו לא יכולים לעשות משהו??????????????? אני באמת מרגישה מותשת.
 

frogel

New member
אפוטרופסות

כדי לקבל צו אפוטרופסות צריך אישור של פסיכיאטר אן פסיכוגריאטר ולא מספיק אישור של עו"ס. חבל שלא ידעו אותך מראש על כך. אישור דחוף של ביהמ"ש ינתן רק במידה ורופא יאמר שהניתוח דחוף וגם אז לא ינתן אישור ללא חוות דעת פסיכיאטרית.
 

ענתי44

New member
יש לנו איבחון האם זה מספיק?

יש לי מסמך שהגשתי לבית משפט ממרפאת כאב בבילינסון שם אמא מאובחנת כחולת אלצהיימר. האם זה לא מספיק? ועד מתי יחכו? עד שהנגע הטרום סרטני יהפוך לסרטני ויתפשט בכל הגוף? שיצטרכו להציל את חייה? אני ממש לא מבינה למה צריכים לטרטר אותנו ככה ואם יש חוקים ברורים אז למה כל כך הרבה פקידות לא מודעות להם? מה עד שלא נעלה על בריקדות לא יפסיקו עם מסכת הייסורים? מחד הם חוששים שנתבע את בית חולים ונוכיח שאמא לא היתה כשירה משפטית לחתום ומאידך הם מערימים קשיים על פעולה פשוטה. כי אם היו טורחים לומר לי מראש, בתחילת החודש, מה צריך להביא הייתי מספקת להם אפילו אישור מהאפיפיור ( סליחה שאני קצת צינית אני פשוט כל כך כועסת ולא מפסיקה לבכות כבר מספר שעות ). אני כבר נתקלתי במצבים שאפשר אחרת בתנאי שיש רצון טוב. אני מטפלת באמא מבחירה, מחודשת שוב ושוב, ועם הרבה אהבה. הלוואי והייתי מעניקה לה יותר כי היא ראוייה ליותר. אבל, קשה לי מאוד. ומה שהכי קשה זה מקרים כמו זה שממש שוחקים אותי. ואני חושבת גם בגין הנסיון שלי וגם בגלל דברים אחרים שאני שומעת וקוראת כאן בפורום שהשערות בידיים סומרות לי ואני לא מצליחה להרדם בגללם, למשל התשובה של עו"ס שעד שהאישה לא תלך לאיבוד לא תקבל את הזכויות שמגיעות לה בזכות ולא בחסד ואשר מעוגנות בחוק. פשוט כוס התרעלה עלתה עד למעלה. ואני שואלת למה? ואם אין לנו אשמה בכך שאנו אוכלים את הלב אבל שותקים?????????!!!!!!!!!!!!!!!
 

ruthribak

New member
התנצלות

רק עכשיו ראיתי את הקטע השני שכתבת היום, ונורא לא נעים לי שבילבלתי לך את המוח עם שאלות על אפוטרופסות כשאת על סף יציאה מהדעת, ומסיבות מובנות לגמרי. אז סליחה, ואני מקווה שהצלחת לשמור על שפיות ולהסתדר איכשהו.
 

ענתי44

New member
תודה אבל אין סיבה להתנצל../images/Emo140.gif

היי רות, אין כל סיבה להתנצל את הגבת וזה טוב. בטח לא היית מודעת לסערת הנפש שלי. האמת שאני עדיין נסערת ובוכה. מטריף אותי האדישות וחוסר ההתחשבות. אולי כי אני תמיד הייתי עובדת מצטיינת, גם כשניקיתי מדרגות, ואולי כי אני מובטלת ויותר רגישה עכשיו אבל משגע אותי שלא אחת ולא שתיים אלא שלוש פקידות ולמעשה ארבע התרשלו בתפקידן ומי שישלם את המחיר זה אישה חולה שגם ככה קשה לה שתאלץ להקדים ולנסוע לבית חולים ולהמתין שעות. וזה קשה לה ההמתנה הזו גם פיזית בכסא הגלגלים וגם נפשית. ואולי לבסוף לחזור הביתה בלי ניתוח, כי אף אחד בבית המשפט לא יודע מה צריך להגיש. וזה מתחבר לי לאדישות של הרבה נותני שירות ולעוול שעושים לאוכלוסיות חלשות כמו נכים וקשישים. ומה לגבי חולה שאין לצידה בני משפחה? האם הרשויות יתעוררו רק שהיא תהיה בסכנת חיים? ויש עוד נושאים הקשורים לטיפול באמא שאני פשוט מתקוממת והייתי רוצה לעשות משהו כדי לפתור את הבעייה של כולנו ולא כל כך יודעת מה ואיך. אבל אל דאגה רות, אני כמו הבטריה בסלולרי, מתרוקן, נטען בלילה ובבוקר שוב מפלס האופטימיות ושמחת החיים מלאה. שיהיה לכולנו מחר ותמיד יום נפלא
 

zs1957

New member
אפוטרופסות

כדי לקבל צו אפוטרופסות על אחד מהוריך עליך להביא אישור רפואי של פסיכוגריאטר שהחוסה אינו בר דעת. האישור של הפסיכוגריאטר חייב להיות קביל בבית משפט. כלומר : לא כל רופא יכול לתת לך אישור כזה אלא אך ורק רופא שיש לו הזכות לתת אישורים רפואיים הקבילים בבית משפט. לכשתקבל את האישור המיוחל פנה לעו"ד שיטפל בבקשה לאפוטרופסות בבית המשפט למשפחה. הכותבת : אפוטרופסית על אמה.
 

ענתי44

New member
טירטור בהמשכים

השורה התחתונה אמא לא נותחה! יחי הממסד הצודק והחזק אף פעם לא טועה! כהמלצת בית המשפט לעינייני משפחה הגענו לבית החולים שעה וחצי לפני הזמן. בדיוק כשנכנסנו לאישפוז יום התקשרו מלישכת הרווחה בעירנו, הם קיבלו פנייה ממרכז היום שבו אמא שוהה ושיכנעו אותם לשלוח מיידית דוח סוציאלי.ועכשיו כל מה שנותר היה למחוות רצון טוב של בית החולים (שכאמור הגעתי אליהם בתחילת החודש והפקידות סירבו לעזור לי במידע מה לעשות) ולזמן רופא מטעמם, כמו שהם עושים אם יש אישפוז, שיקבע שאמא לא ברת חתימה.כמובן שנעננו בשלילה ומבחינתם שנבוא במועד חדש ונמתין מספר שבועות, גם במחיר של הסיכון שהנגע יהפוך סרטני.לא עזרו לא התחינות, ולא הצעקות ( שגרמו לאמא לאי שקט כי היא מבינה שצועקים בשבילה ומפרשת את זה כאילו זה באשמתה) לבסוף לאחר תחינה הסכימו לקשר אותנו למשרד שירותיים סוציאליים בבית חולים. וכאן נתקלנו במלאך אמיתי. אסתר, מנהלת השירותים הסוציאליים היא מסוג העובדים שמשביחים עם הזמן ולא הופכים אטומים לכאב. היא ניסתה כמיטב יכולתה, אבל שום רופא פסיכיאטר לא היה זמין לראותינו שלא משורת הדין. האשה הנפלאה הזו דאגה לסדר לנו תור דחוף לניתוח בשבוע הבא (ניתוחים אלו מתקיימים רק בימי שני). בבית, פניתי למוקד שירות התורים של קופת חולים. למה? - " כי הם כאן בשבילנו", היות ומרפאת האם שלנו בחופשה ( מרופאיה ועד המנקות) ביקשתי תור דחוף לרופא גריאטרי. הפנו אותנו למרכז בריאות הנפש בעיר, שם אמרו שהם מטפלים רק בחולי נפש והפנו אותנו למרפאה אחרת ששם אמרו לנו שמגיע רופא גריאטרי למרפאה רק פעמיים בחודש ו... ניתקו לנו. כבר חיפשתי כתובת של רופא גריאטרי כדי להגיע באופן פרטי, ואז. התקשרו מבית חולים הרצפלד וזימנו אותנו לתור בעוד יומיים, בעיר שלנו. עזרתה המסורה של מנהלת המשרד לשירותים סוציאליים שלא ויתרה ןעזרה לנו מכל הלב. סופו של דבר אמא תנותח בעוד שבוע, אם ירצה השם, כלומר הביורוקרטיה הישראלית. סיכומו של יום שבו עברה אמא שלי טרטורים מיותרים, אחותי נאלצה לקחת חופש מהעבודה ולבוא מצפון הארץ, היה בלישכת העבודה בעירי.אני מובטלת וחותמת בימי שני בלישכה. נאלצתי לבוא במונית ספיישל כדי להספיק לחתום, כי אם לא מגיעים מורידים לך את הקיצבה החודשית כולה. אחרי שחתמתי נגשתי למנהלת וביקשתי לשנות לי חד פעמית את מועד החתימה שכן אמא נגשת לניתוח וזקוקה לי. בלישכת העבודה אמרו שאם לא אגיע במועד ינכו לי את כל החודש ( היות ומהיום חותמים לא ע"י פקיד השמה אלא ע"י מחשב ועלפי טביעת אצבע של המובטל) יעצו לי לפנות לביטוח הלאומי ולבקש פתור. ושם, בטלפון ענתה לי נציגת המוסד כי אני נוטלת סיכון וכי לא בטוח שיאשרו לי לא לבוא גם אם אביא את האישורים המתאימים. חודש ללא הקיצבה לא ממש אפשרי מבחינתי. ושוב אאלץ לנסוע לבית החולים, לחתום שם ולמהר לאשדוד לחתום ולשוב לבית חולים. וזאת בתקווה שלא יתעוררו קשיים נוספים ואמא אכן תנותח. וכשאני מסתכלת על כל האירועים שקרו אני מקבלת חמש פקידות אטומות ואדישות שלא ביצעו את תפקידן כראוי, רופא שאוזניו ערלות מלשמוע. אבל גם מסתבר שאפשר אחרת. מנהלת שאיכפת לה ועוזרת מעבר לנדרש, ומרכז יום שנחלץ לעזור ולהשיג לנו דוח סוציאלי. האנשים הטובים, כמובן, יזכו מאיתנו המשפחה לאות הערכה, אבל אי אפשר שלא יכאב הלב לנוכח השאלה למה זה לא הנורמה הרגילה? למה התנהגות כזו היא בגדר החריגה והיוצאת מהכלל ואילו לרוב השירות הציבורי לוקה בחסר ומטרטר את האזרח הקטן? ולמה אנחנו שותקים?
 
טרטור

ואם נצעק ולא נשתוק יעזור לנו? זו הבירוקרטיה המבישה במדינתנו שפשה בכל תחומי חיינו. חבל, חבל על העצבים שלך, כי לא תוכלי לממסד. הרגעי, פעלי בשקט ובשלווה, והעיקר תבררי פרטים שלא תלכי לאיבוד בים הבירוקרטיה.
 

ענתי44

New member
כל אחד מאיתנו אור קטן ביחד אור איתן

אני ביררתי מה בדיוק צריך, וזה לא מנע ממני ובעיקר מאחותי היקרה ומאמא טירטור ועוגמת נפש.ואני לא ממש מצליחה לעשות delete על עוולות מסמרי שיער שעברו פה החברים. למשל אופן שלילת רישיון הנהיגה או אי מתן זכטיות המגיעות בחוק " עד שהחולה תלך לאיבוד". אפשר לנסות לכופף ראש עד יעבור הזעם ולהתעורר בוקר אחד כשאנחנו שוכבים על הגב המחושים שלנו רוטטים ומגלים שהפכנו לג'וק שהממסד הביורוקרטי רומס אני ביררתי מראש מה צריך ובכל זאת, טורטרנו, אני, אחותי ואחי ובעיקר אמא ועברנו עוגמת נפש לא קטנה ומיותרת. אפשר, כמו שעשיתי שנים, להשלים עם רוע הגזרה ולומר, כמו על תאונות דרכים, שזה בלתי נמנע. אפשר להתכופף עד יעבור זעם ולהתעורר בוקר אחד על הגב כשגפינו הפכו למחושים ולגלות שהפכנו לג'וק שהממסד הביורוקרטי רומס. (כי על זה בדיוק כתב קפקא המאה שעברה ). ואפשר אחרת. להחליט שדי! שלא מוותרים. ושפועלים נגד. אבל לא עם תחושה שנלחמים בתחנות רוח אלא בתחושה של " עלה נעלה כי יכול נוכל". אני מאמינה גדולה בשינוי. ומאמינה שגם אדם אחד יכול לחולל מהפכות של ממש. אבל ביחד כולם העוצמה גדולה יותר. " כל אחד הוא אור קטן... וכולנו אור איתן". אור שיגרום לשינויי של הסטיגמה השלילית על האלצהיימר ויבער את הבורותף ואז אולי גם יוכל להשפיע גם בממסד.
 
למעלה