כאילו נולד לנו. כאילו

[משתפרת]

כאילו נולד לנו. כאילו

סיפור: היינו בים. שקט, מים חמימים, שקיעה מרהיבה. בין שאר המתרחצים היתה משפחה עם שני בנים ובת, נראים בני 9 עד 14. הילדים שיחקו. הבת והאח הגדול הציפו את הצעיר, ובאו אלינו כשהוא מונח על זרועותיהם. דווקא אלינו מבין כולם, כאילו כתוב לנו משהו על האף. "אתם רוצים אותו? תראו כמה הוא חמוד. קחו אותו, נשלם לכם שתקחו". ישר מהמותן עניתי "עסקת חבילה, לוקחים את שלושתכם ביחד". הגדול מיד אמר "רק אותו, אותנו ההורים רוצים" , והילדה אמרה שלא נכון, הם רוצים אותה ולא רוצים את הבנים. צחקנו. והיה ברור לי שהבן שלי לא היה מסוגל להתבדח ככה ובוודאי לא שיתבדחו כך על חשבונו. גידלנו אותו כפי שהיינו עושים אילו היה נולד לנו. הוא גדל אחרת.

 

[בהתחדשות3]

"זר לא יבין זאת" . שבת שלום.

 

[אבי351]

כמה נכון

 

[דניאלהI11111]

יש דברים שגם הילדים שלנו וגם אנחנו לעולם לא נגיד או נתבדח

גם אנחנו לעולם לא אומרים דברים מסויימים בגלל הרגישות הגדולה. לפעמים החמוד שלנו מתבצר בגן המשחקים ולא רוצה ללכת הביתה. לעולם לא אומר: "טוב, אמא הולכת הביתה, מי שבא איתי -בא." כמו שקרוב לודאי כן הייתי עושה עם ילד ביולוגי לו היה לי.

לאחותי יש בן ביולוגי שובב מאד וגם שונה ממנה ומבעלה בצבעים שלו, אז לעיתים קרובות היא אומרת לו בצחוק: "בחיי שהחליפו אותך בבית החולים" או שהוא בעצמו יכול לראות גבר עם שיער חום ולהגיד לאמא שלו: "אמאל'ה את הכרת את הבחור הזה איזה 9 חודשים לפני שנולדתי?".

כשהיה קטן והיה פרא אדם מחריד, שמעתי את אבא שלו אומר לו פעם: "אם אתה לא יורד משם מיד, אני מחזיר אותך לצוענים שקנינו אותך מהם". הילד התפקע מצחוק בעודו תלוי בין שמיים וארץ וענה: "אם הם עדיין יסכימו לקבל אותי בכלל".

בדיחות שמותר רק לביולוגים לעשות...

 

[KallaGLP]

אצלנו, כנראה היות שיש גם אחים ביולוגיים, הגישה הפוכה.

דווקא אם היינו מתייחסים למאומצת אחרת, בכפפות של משי לעומת האחרים, אז היא כנראה הייתה מרגישה חריגה הרבה יותר מאשר כשמתייחסים אליה כמו לשאר האחים. כן, בהחלט היו סיטואציות שהתבדחנו על כך שהיא מעדיפה לחיות בבית של חברה או שמי שלא בא נשאר במקום שבו היינו, וזה כלל אותה, עם או בנפרד מהאחים שלה, ודברים בסגנון. זה מעולם לא הטריד אותה, הצחיק אותה בדיוק כמו את האחרים והיו מקרים שבהם היא גם יזמה בדיחות מהסוג הזה. אולי ההבדל היחיד הוא, שבניגוד לחלק מהאחים שלה (ולפחות שניים מהם עשו זאת בשלב כלשהו), היא אף פעם לא איימה ברצינות שתעזוב את הבית, אלא רק כבדיחה, והיא יודעת היטב את ההבדל. כל עוד זה בצחוק - היא משתתפת בכיף.

 

[חייכנית2]

בכל זאת

לגבי הארוע הספיציפי....
אולי לו ההורים שלהם היו רואים את הסיטואציה היו מזדעזעים.
צריך לזכור שמדובר באחים. לפעמים אחים די אכזרים זה לזה גם במשפחות הכי טובות.

ואכן אוי להתבדחות כזאת גם בלי להיות רגישים לנושא....

 

[משתפרת]

במקרה הזה לא היתה התאכזרות

הילד הקטן שכב על זרועות האחים בשלווה. כשאמרו לנו שנראה כמה הוא חמוד הוא חייך בעיניים עצומות וסימן שלום באחת מהידים שלו.
אולי גם ההורים שלהם היו רואים את זה כבדיחה. אלה אנחנו שמקבלים את זה אחרת. אנחנו שיתפנו פעולה איתם בהתלוצצות שלהם, אבל שנינו החלפנו מבטים (אנחנו יכולים לדבר גם בלי מילים), והתגובה המהירה שלי הגיעה עם מחשבה, לא מאינסטינקט.

 

[Noga Lavie]

בדיחות משפחתיות

לכל משפחה יש את יכולת ההתבדחות שלה. בעוד אותי התבדחות שכזו הייתה, ללא כל ספק, משעשעת והייתי משתפת איתה פעולה, אמו של אוריאל הייתה, ככל הנראה, מתחילה לבכות אם מישהו מילדיה/נכדיה/אחייניה היה עושה זאת לנגד עיניה, ולילדים זרים היא סתם הייתה נותנת הרצאה על כך שלא עושים/אומרים דברים שכאלו.

התבדחות, כל עוד היא מקובלת על כולם, היא דרך נפלאה לחזק קשרים משפחתיים, וזיו יכולה להתבדח על דברים רבים, אבל, כמו לינדו, השתייכותה המשפחתית נמצאת מחוץ לתחום ההתבדחויות. סביר להניח שזו אחת מתופעות הלוואי של האימוץ, אך תמיד יכול להיות שסיבותיה שונות.

כל עוד איני יכולה לפצל את הזמן ולבדוק מה היה קורה אם היא הייתה גדלה במשפחתה הביולוגית / אם היא הייתה מאומצת בחצי השנה הראשונה לחייה / אם הייתה נשארת בבית הילדים עוד זמן מה לפני שהייתה מגיעה למשפחה מרובת ילדים / כל אופציה אחרת, ומשווה זאת לזיו שלנו, זו שהגיעה אלינו בגיל שלוש וגדלה כבת יחידה, איני יכולה להיות בטחה בסיבות שהביאו אותה למחסור בהומור בתחום הספציפי הזה. סביר להניח שלאימוץ יש בכך תפקיד, אך לא משוכנעת שזהו תפקיד בלעדי. בנתיים, כל שאנו מקפידים עליו הוא להזהר מלהתבדח על מה שלא יהיה מקובל עליה.

 

[משתפרת]

הלצה משפחתית מקובלת אצלנו היא

"הכל עובר בגנים". זה כשהתנהג דומה לאחותו הגדולה, כשניתח דברים בצורה דומה אלי או אל אבא שלו וכדומה. אנחנו התחלנו, הוא המשיך. דוגמא? הנכד שלנו היפראקטיבי, "הכל עובר בגנים" הגיב לינדו, ההיפראקטיבי הראשון במשפחה.
אצלנו "את/ה מתנהג/ת נורא, אם לא תשתפר/י נמסור אותך לאימוץ" לא נחשב כהומור, גם לא לפני שאימצנו את לינדו. ושמעתי יציאות כאלה בתוכניות הומוריסטיות בטלויזיה. באותה מידה מעולם לא איימנו על בתנו הגדולה שנשאיר אותה באיזה מקום ונלך. כשראיתי כיצד יש ילדים שמגיבים לכך בבעתה אמיתית היה לי ברור שלא מגיע לילדים שלי, ביולוגית או מאומץ, לעבור חוויה כזו.

 

[fatfat]

אצלינו מתייחסים בבדיחות לזה

שמכל הנכדים שתי הנסיכות הכי אוהבות את האוכל האשכנזיפתי. אמי תמיד אומרת שסוף סוף יש למי לעשות גפיטע-פיש וטשולנט.

 

[Noga Lavie]

איום לעולם אינו הומור

"את/ה מתנהג/ת נורא, אם לא תשתפר/י נמסור אותך לאימוץ" אינו קשור כבר להומור בעיני, אלא למה הורים מרשים לעצמם לאיים כעונש. לא רואה באיומים לעונש, מוצדקים או לא מוצדקים, הומור. תוכניות "הומוריסטיות" לעומת זאת, נוטות לראות בכך משהו משעשע מסיבה שמעולם לא הייתה נהירה לי.

הסיטואציה הראשונית שתיארת, אינה דומה לכך. היא משחק בין אחים, שנראה שמקובל על כל השלושה, שנעשה מתוך ידיעה ברורה שהם משפחה, ואף אחד לא הולך להמסר לאף אחד. היא בדיוק אותו הומור משפחתי עליו אני מדברת, שמקובל בגבולות של מקובלות על כל בני המשפחה. אם זה לא היה מקובל על אחד מהם, זה לא היה הומוריסטי. מכיוון שזה כן מקובל על שלושתם, איני רואה בכך טעם לפגם.
(פעם קיבלנו אבי ואני הרצאה מגברת מאוד חביבה, על כך שאסור לנו להתווכח כלכך הרבה. זה נעשה כשכבר הייתי בחלקן השני של שנות השלושים לחיי, בבלגיה, במהלך אירוע משפחתי של אנשים זרים, שמשום מה אוריאל היינו כה מחוייבים אליו, עד כי גררנו את אבי אליו. אבי ואני העברנו את הזמן תוך כדי דיון האם חתימה על ציור מסויים על הקיר מולנו מכילה אות כזו או אחרת. מבחינתנו זו הייתה העברת זמן משועשעת ומהנה, מבחינתה זו הייתה מריבה בין אב לבתו הבוגרת, שהיא נחלצה לשקם את יחסי המשפחה. לא תמיד הומור משפחתי מתרגם טוב מחוץ למשפחה.)

 

[משתפרת]

עבור שלושת הילדים זה אכן היה הומור

ולדעתי גם הוריהם לא היו מזדעזעים, אלא אולי אפילו נהנים משיתוף הפעולה של השלושה. אנחנו שיתפנו פעולה בהלצה, בידיעה שהבן שלי היה מקבל את זה אחרת.

 

[אמא לעקתש]

ואם בגנים עסקינן

אז אנחנו נוהגים לאמר ש"התלתלים של המותקון זה מאבא"
ואבא (גם אהובי, האב המגדל ולמען האמת גם האב הבילוגי) בכלל קירח...

אגב, יש לו למתוקון יכולות אישותיות דומות מאד לילדינו הביולוגים. ניתן לאמר שהמשותף לאחים הביולגים קיים גם אצלו.
אולי זה מזל (גנים מתאימים?) ואולי זו דרך החינוך והגידול שיוצרים את הדמין?!

 

[KallaGLP]

מניסיוני, דרך החינוך והגידול המשותף רק מדגישה את השוני.

לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שהם כולם ילדינו ואחים זה לזה, ושלושה מהם חולקים איתנו וביניהם את הגנים.

 

[KallaGLP]

ואפרופו, לגמרי במקרה, בספר Saturday של איאן מקיואן

שאני קוראת, מצאתי ממש עכשיו את הדברים הבאים (מתנצלת שזה באנגלית, לצערי אין לי את הטקסט בעברית, ההדגשה שלי):
It's a commonplace of parenting and modern genetics that parents have little or no influence on the characters of their children. You never know who you are going to get. Opportunities, health, prospects, accent, table manners these might lie within your power to shape. But what really determines the sort of person who's coming to live with you is which sperm finds which egg, how the cards in two packs are chosen, then how they are shuffled, halved and spliced at the moment of recombination. Cheerful or neurotic, kind or greedy, curious or dull, expansive or shy and anywhere in between; it can be quite an affront to parental self-regard, just how much of the work has already been done. On the other hand, it can let you off the hook. The point is made for you as soon as you have more than one child; two entirely different people emerge from their roughly similar chances in life.
מבטא בדיוק את מה שרציתי להגיד, רק בצורה יפה הרבה יותר.

 

[פרי יה]

ועוד על גנים בהשאלה... - -

אצלנו על הדמיון ביננו ועל דמיון בכישורים אנחנו אומרים
'גנים עוברים בחיבוקים'.

 

[אמא לעקתש]

אהבתי! (נאמץ גם אלינו)

 

[פרי יה]

מדייקת את המשפט שלנו: 'גנים עוברים גם בחיבוקים'

 

[מעין686]

כול אחד וההומור שלו...

גיסי לפעמים שם את הקטנה על הכתף ושואל "מי רוצה ילדה בשקל?" הם מסתובבים בבית וכולם צוחקים.... אני בתהליך של אימוץ בארץ ובהתחלה זה הפריע לי... אפשר למצוא משהו מפריע בכול בדיחה אבל עדייף להסתכל על שלושת הילדים בים וכמה כיף להם וזה הכי חשוב!