כאשר המטרה והמתאמן הופכים גוף אחד

[צביקה38]

כאשר המטרה והמתאמן הופכים גוף אחד

כל אחד מאיתנו רוצה שהמתאמן שלו יצליח כל אחד מאיתנו רוצה להתקדם ולהצליח שאלתם פעם את עצמכם מתי זה קורה? אחת הסיבות בגינן נוצרת פריצת דרך המביאה להצלחה גדולה היא הפיכת המתאמן ומטרתו מציאות אחת. ברגע שאתה ומטרתך הופכים לגוף אחד נכבשה הדרך,נדלק האור,הוצת הפתיל השאר עניין של זמן. מה לדעתכם הטריגר שהופך את המתאמן שלכם ומטרתו לגוף אחד? חנוכה שמח צביקה ברגמן

 

[ענתוצאות]

אולי רק טריגר אחד

שהמטרה באה מתוך המתאמן. התהוותה בתוכו ויצאה ממנו. בחלק לא קטן מהחיים אנחנו חיים את המטרות של אחרים עבורנו (ההורים, המדינה, בן הזוג, הילדים, מה שנדמה לנו ראוי וכו'...) ועם הזמן, מדמים שהן הן המטרות שלנו. מטרה שהרית אותה בתוכך וילדת אותה מתוך עצמך (לפעמים בתהליך לא קל) היא מטרה שתהא גוף אחד איתך. מצד שני צביקה, מוכרחה לומר שדי מפחידה אותי התחושה שהמטרה ואני הן גוף אחד. הרגשתי פתאם קצת חנק. אולי מפני שאני מבקשת לעצמי את היכולת לזוז הצידה, גם בדרך למימוש המטרה, להתבונן לרגע בה ובי ושוב בי ושוב בה ואז להחליט אם אנחנו ממשיכות יחד. אבל גוף אחד... לי קצת חונק. אור וחום והרבה נסים טובים ענת

 

[צביקה38]

החנק שהרגשת ענת זה למעשה....

המחויבות! כן היא קצת לופתת וטוב שכך. אי אפשר להקים עסק בלי להרגיש את "החנק" של המחויבות. אי אפשר לגדל ילד בלי לחוש את "החנק" של האחריות. אי אפשר לעשות שינוי בלי להריח את "חנק" חוסר הודאות. מילים יפות ומילים גדולות נאמרות אבל אל לנו להסתיר את "רגעי החנק" של העשיה החדשה הם קיימים בכל שינוי והם חלק מהתהליך. אור וחום צביקה ברגמן

 

[שרון גור]

רואה את הדברים קצת אחרת

ברגע שהרצון שלי כמאמנת נכנס למשוואה, אני לוקחת אחריות על דברים שלא באחריותי ו"מזהמת" את האימון. אם מותר לי לרצות משהו באימון, זה לשאוף להיות המאמנת הכי נכונה ומתאימה למתאמן הזה ולאימון הזה. המשמעות עבורי היא ללמוד אימון כל פעם מחדש, עם כל מתאמן חדש. אני פחות מסכימה עם המתאמן ומטרתו כגוף אחד. מאמינה שלכל אחד מאיתנו חשובה היכולת לצפייה, התבוננות ומודעות, או בשפה אימונית: מבט-על. את זה אי אפשר לעשות ממקום של הזדהות מוחלטת, וללא כזו התבוננות, אין מקום להתפתחות קדימה.

 

[ענתוצאות]

היי שרון

אני לוקחת יומרה ומסבירה את דברי צביקה : הוא לא התכוון להזדהות מוחלטת בין המאמן למתאמן ולמטרתו אלא בין המתאמן עצמו לבין המטרה שלו. סליחה עם קפצתי למקום לא לי. ענת

 

[שרון גור]

זו בדיוק היתה גם כוונתי

אני פחות מסכימה באשר לתרומה באימון של הזדהות מוחלטת וטוטלית (100%) בין המתאמן למטרתו, ומאמינה שיש חשיבות בתהליך לשמירה על מרווח מסוים בין המתאמן למטרה, ובכך - ליכולת של המתאמן להתבוננות ולחקירה עצמית. בכלל, יש חשיבות ליכולת לתפוש מרחק מעצמנו לפעמים ולהתבונן בשקט (כמו במדיטציה). זה כמו לתפוש את השקט הקטן שבין הצלילים, או הרווח שבין הנשיפה לנשימה... מקווה שעכשיו הסברתי את עצמי יותר טוב

 

[ענתוצאות]

ועוד על הזדהות מוחלטת (וחנק)

תורות המזרח (והבודהיזם בראשם) טוענות שאחד המקורות לסבל האנושי הוא ב attachement . האחיזה שלנו באנשים, ביחסים, בחפצים וגם בתהליכים מסויימים הופכת אותנו ואותם לאחד ולכן בהיעדרם - אנחנו חשים סבל גדול. השחרור מאחיזה, מהזדהות מוחלטת, מחיבור טוטאלי ומהתניה יאפשרו חופש, מרחב ומן הסתם שקט פנימי גדול יותר. מרחק מסויים, רווח, יאפשרו גם את מרחב ההתבוננות, כפי שכתבה שרון בדבריה היפים וגם את השחרור מאחיזה ומההתנייה שבה. חיבוק לך צביקה ולך שרון על דברים יפים ומאירים שלכם ענת

 

[צביקה38]

קידה

 

[שרון גור]

משם אני לוקחת... ../images/Emo13.gif

 

[צביקה38]

חג שמח שרון

אשמח אם תתני בבקשה דוגמא פרקטית מהחיים לכוונתך. בשורות טובות צביקה

 

[שרון גור]

בשורות טובות גם לך צביקה

אפשר להציג דוגמאות לכאן ולכאן, הלא כן?

 

[Gaby R]

המתאמן ומטרתו הם אחד

כשהוא בבהירות רבה לגבי מטרתו ובאינטגריטי מלא. וזה תקף גם לגבינו המאמנים. מניסיוני האישי ה"ניסים" קורים כשאדם חובק את מטרתו האמיתית בחיים (לאותו זמן) והוא והמילה שלו הם היינו-הך. במובן זה יש התלכדות של המטרה והמתאמן. אם יש הרגשת חנק - שווה לבדוק ממה היא נובעת. תחושתי היא שהיא יכולה לנבוע מכך שהמטרה היא לא באמת שלנו (אלא של ההורים, של המאמן, וכו'), או היא יכולה לנבוע מפחדים, או מעומס-יתר. אני מאמינה שאם יש בחירת מטרה מתוך חופש מלא ואם יש רצון עז להגשמת יעוד, החיבור מתאמן-מטרה הוא מרחיב ומאפשר, וגם מבגר, במובן שבו כל לקיחת אחריות הינה מבגרת. חג שמח ומלא אור לכולם! גבריאלה (גבי) רייכר מאמנת אישית להשגת מטרות בחיים

 

[ענתוצאות]

היי גבי

את צודקת. חנק יכול לבוא כשהמטרה אינה שלך אלא של אחרים, גם ממקומות של פחד ועומס. אפילו - מהצורך להתאמץ. חנק, מאידך, יכול לבוא כשאתה עצמך ועוד משהו - הופכים להיות "אחד" כשיחד איתו אתה "שלם" ובלעדיו - אתה חסר. כשמה שבחרת הופך להיות אתה ואתה הופך להיות מה שבחרת מבחינתי - כאן נגמר חופש הבחירה. מטרה היא בחירה. בסך הכל בחירה. היא לא אנחנו ואנחנו לא היא. מטרה יכולה להתאים לנו וברגע מסויים כבר לא. אנחנו יכולים לזוז ולהתבונן עליה מהצד לשנות, להרחיב, להחליף או להמשיך לאמץ בחום. כל זה מתאפשר רק בזכות ההפרדה. רק בזכות ההבנה שאנחנו לא "אחד" אלא יישות נפרדת, שלמה ובוחרת. חג שמח ענת

 

[אבי בכר 2005]

עקרונות

שלום צביקה ושלום לכולם אדם שחי את חייו על פי עקרונות המבוססים על אהבת אנשים ועקרונות אלו הם בעצמותיו ולא על פי רצונות, בין אם לעצמו או על מנת לרצות אחרים מגדיר את מטרותיו על בסיס עקרונות אלו והם שנותנים לו את הרוח הגבית להתקדם לעבר המטרות, במצב זה לא יהיה "חנק", אין שום מקום לקונפליקט, ואם יתעורר בדרך איזשהו קונפליקט נסיבתי הוא מיד נפתר בהתבוננות ובחינה של הקונפליקט מול העקרונות המנחים. על מי שיש לו קונפליקט או חנק להסתכל במטרות שוב ולנסות להבין מה עומד מאחורי המטרות הללו. ההצלחה, וזו כמובן תהיה דעתי, מתרחשת במקום שיש בו עקרונות המבוססים על אהבת אנשים.

 

[נרקיס גל]

עוד על עקרונות

על רעיון העקרונות ועל תרומתם לחיים שלנו אני ממליצה לקרוא בספר של סטיבן קובי "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד." שם הוא מיטיב להבהיר כיצד העקרונות הינם משהו שאנחנו בוחרים והם קבועים בשבילנו ומנחים אותנו תמיד והם אינם מושפעים על ידי נסיבות או על ידי אנשים אחרים. בדיון שלעיל, דיבר אלי דוקא רעיון ה "הנתקות" - הרעיון שאל פיו אנחנו דבקים במטרות שלנו ופועלים להגיע אליהן כאילו הן הדבר החשוב ביותר בעולם ואולי אפילו מתוך אותה הזדהות שהוזכרה כאן ויחד עם זאת, זוכרים תמיד שהמטרה אינה אנחנו ואם לא השגנו אותה, מאום לא קרה. הרעיון מנוסח בבהירות ב"שבעת השערים להצלחה" של דיפאק צ'ופרה. שמחה ומודה לכם על ההשראה שבדבריכם ועל השיתוף בהתעמקות המרנינה הזאת. אהבה ואור לכולכם!