קודם כל, זה לא "היום בדת"
אלא אצל חז"ל (עיין קידושין לט, ב). והסיבה ברורה: המקרא מדבר על זמן תקין, כאשר ישראל שוכן בארצו. המשמעות הפשוטה של "למען יאריכון ימיך" היא "על האדמה אשר ה´ אלהיך נותן לך" ומדובר כמובן על שכר לכלל, ולא לפרט. בזמן חז"ל, כל זה לא קיים, ולכן יש הכרח, באופן כללי יותר להעביר את הדגש אל העולם הבא, ובאופן ספציפי גם להשאיר משמעות אקטואלית לפסוק. לכן הפסוק נדרש על "לעולם שכולו ארוך". (הרחבה על שיטת הרב קוק בנושא והשלכה לזמננו, עיין בספרו המצויין של הרב יובל שרלו, "וארשתיך לי לעולם").